כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הוסף מסר | 7/2009
היום פתאום הבנתי שלא כתבתי פה די מזמן, שגם לא בדקתי פידים (RSS) ושבכלל כל מה שאני עסוקה בו הוא בית ו/או מרתונים אינסופיים (ממש) של דיוידים (וצריבה וכו'). אז השלמתי קצת פידים, עסקתי עוד קצת בבית והנה אני כאן, מעדכנת.
הנה מייל ששלחתי לפני כמה ימים למתושלח ולרעבה שמבהיר קצת את המצב והעיסוקים:
רק רציתי להגיד שיש לי כיריים כיריים כיריים כיריים כיריים כיריים כיריים כיריים כיריים כיריים כיריים כיריים פינת-אוכל כיריים כיריים כיריים פינת-אוכל פינת-אוכל פינת-אוכל פינת-אוכל כיריים כיריים כיריים כיריים פינת-אוכל פינת-אוכל פינת-אוכל פינת-אוכל פינת-אוכל פינת-אוכל פינת-אוכל פינת-אוכל פינת-אוכל פינת-אוכל פינת-אוכל חדשים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1111111111111111111
והכל עובד ויפה. אושר גדול.
(אני כזו בורגנית, הולכת להתבייש רגע בפינה. רגע עבר כיריים כיריים כיריים כיריים פינת-אוכל כיריים כיריים פינת-אוכל פינת-אוכל :)
כן, שנה אחרי, סאגת הכיריים (שהיו לה עוד מורדות ופניות וסיבוכים) הסתיימה. היום גם החליפו לי שני כיסאות. כרגע אני עסוקה בעיקר בחיפוש קופסאות למיון פאזלים* ומציאת מדף תבלינים מזכוכית**. כמו שאפשר להבין החיים בסדר. הכל כרגיל... בית, ילדים, חברות, משפחה, הר.
ספיקינג אוף הר היום קיבלתי תזכורת לכמה אני לא אוהבת אותם וכמה עדיף שאלך קצת יותר לראיונות עבודה.
אנחנו טיול לילה [וגם אמרתי כבר כיריים כיריים פינת אוכל פינת אוכל כיריים?!?]
* רכשתי כמות לא סבירה והוצאתי כמות אפילו פחות סבירה של כסף, יום לפני שנסעתי סופסוף להזמין את פינת האוכל, שהיא כמובן גם השולחן שעליו אפשר להרכיב פאזלים. ** עשיתי קנייה מעט גדולה בחנות ההודית בשוק רמלה אליו גררתי את המתושלח והמורישה לא מאד מזמן. | |
חמידות יתר בעדות עצמית
נשים, כנראה גם היום, מחונכות להיות עדינות, נעימות ושקטות; ואם הן לא מצליחות להיות עדינות, לפחות שיהיו מתוקות; ואם לא מתוקות אז לפחות חמודות. אחרת מי ירצה אותן? הבעיה מתגברת כשהן חושבות שהן כאלה, אבל צריכות להצהיר את זה גם לשאר העולם (ובפרט לחלקו שטרם הבין והפנים שהן עדינות ומתוקות וחמודות דמיט!).
השיווק העצמי והעדויות העצמיות (נסתרות ונסתרות הרבה פחות) על כך לפעמים פתאט ברמות הקשות. הטריגר לפוסט הזה זה פוסט שמוקדם בעמוד הראשי:
כשאת מרגישה פרח מופנם וסגור, זה הזמן להבין שמישהו שטף לך את המוח. פרח מופנם וסגור? 'נו במת!*
עכשיו המקרה הספציפי לגמרי נסלח, כי מדובר הילדה בת 14, מותר לה; אבל כשיהודית רביץ מעידה על עצמה "טפשונת שכמותי" זה קצת יותר מידי בשבילי. יש גם את הנשים האלה (בד"כ לפחות בנות 30, אבל נפוץ יותר מעל 35) שקוראות לעצמן בשם החיבה המשפחתי האינטימי שלהן (יעלי, רחלי, מיכלי, אורוש וכד') בכל מיני מיילים רשמיים של עבודה או מסנג'ר כנ"ל.
ואולי סתם קמתי לוחמנית מידי הבוקר. אני בכלל מתוקה, אני פשוט מסתירה את זה היטב. מתוקה! שמעתם??
* הפרחים הסגורים אצלי באדנית מבקשים למסור שהם לא מופנמים, הם פשוט
עדיין בצמיחה ויפתחו תוך ימים ספורים עת השמש תלטף אותם מספיק.
| |
לנקות את המקלחון מאבנית בערב שישי בשתים עשרה וחצי בלילה זה לגמרי נורמלי. אני לא יודעת מה אתם רוצים ממני.
חוצמזה קניתי לי היום בייבי עציץ סיגליות. הוא כל כך זעיר ומקסים שאני מאוהבת. המוכרת הבטיחה שהוא גם פורח בפרחים זעירים.
לא. הבית לא נקי. אני עובדת על זה.
| |
חם, מתוח והבטלה גמורה. הניגודים האלה הורגים אותי.
בתחילת השבוע הכשכוש עבר בדיקות מקיפות (כולל דם ורנטגן) אצל הוט החדש (והיקר שעשה רושם מצויין, אנחנו נשארים) שלנו. הוא במצב מצויין. כלומר חוץ מהאגן שלו, אבל אלה לא חדשות, וגם שם המצב "מצויין יחסית לגילו". הידד.
מחר אני הולכת לראיון עבודה. לא הייתי באחד כבר מעל שנה. אני חושבת שאני לא רוצה את העבודה. לא לגמרי בטוחה למה אני הולכת. כלומר זו חברה שבכל פעם שאני מסתכלת על מודעות (ולא עושה איתן כלום) מחפשת. זו חברה שראיינתי אצלנו פעם מישהו שבא ממנה וסיפר לי עליה דברים לא נעימים כלל (יש לי נטייה כזו להיות מאד לא פורמלית ולהוציא מאנשים דברים שהם לא התכוונו לספר). אבל זו גם חברה שתיאורטית עושה דברים מעניינים ויש לי מה ללמוד בה. משהו ללמוד. ממש ללמוד בעבודה. אני לא בטוחה שאני זוכרת איך זה ללמוד משהו חדש... ואני יכולה לספר לעצמי ולכם בעוד אלף מילים כמה אני לא רוצה את המקום (או למען האמת חוששת שהוא מסוג המקומות ששומר נפשו ירחק), אבל החיזור המזוייף הזה שדווקא מקומות כאלה אלופים בו, הוא מחמיא לי מאד. הם עובדים עם שתי תוכנות מרכזיות. אני לא מכירה אף אחת מהן והם יודעים את זה. הם לא מצמצו כששמעו את ציפיות השכר שלי (אני מגיעה דרך השמה, לא חלמתי לכתוב להם ישירות למודעה). אני לא צנועה בכלל בציפיות שכר שלי. הם לחוצים נוראאא, אבל אין להם בעיה לחכות לי חודש שאתפטר. גם אצלם אוכל לעבוד לפחות חלקית מהבית. וכל זה עוד לפני שנפגשנו.
אני מפחדת ממקומות כאלה; וגם קצת חוששת ממחר. מספיק כדי לכתוב פה במקום ללכת לישון שנת לילה (טובה לא צפויה). מספיק כדי שאחליף/אחדש לק. מספיק שאוציא סנדלים יפים מהארון ואנעל אותן. כאלה שלא יצאו ממנו כבר מעל 3 שנים (טוב נו, יצאו בהעברות דירה, אבל לא ננעלו).
ישבתי היום בהר וקראתי חלקים ניכרים מהאתר שלהם. אני מוכנה. הם חרטטנים לא קטנים (כצפוי מהתחום) ויש להם לקוחות גדולים שמהווים את הפוטנציאל של העניין והלימוד וכל השאר. אני חוששת שאני הולכת לקראת בועה. אולי דימוי מוצלח יותר יהיה לעבר רשת שטווה עבורי עכביש מיומן, רק על מנת ללכוד אותי. פתאום הרעיון של לעבוד רק בעברית עם לקוחות מהארץ מאד קוסם לי. אני ממילא בכלוב של זהב. אולי הגיע הזמן להחליף את הכלוב. הדלת פתוחה?
| |
הנשרים נחתו
או שבו בנים אל גבולם
או כל קלישאה בומבסטית שתבחרו.
כשכוש בבית ועצם הנוכחות/ הידיעה הופכת את החיים לטובים יותר.
מגוון תהיות קיומיות עלו בהעדרו (לדוגמה - מתי אנשים שעובדים מהבית ואין להם כלב מוציאים את הזבל?), אבל הכל יחכה (לפחות) למחר. עייפתי.
ליל מנוחה
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
