| |
אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור |
כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הוסף מסר | 7/2010
גועל צהוב זורם
ניסיתי להתחיל לקרוא שלשום ספר ספרייה נוסף שאני חשה צורך להזהיר מפניו. שמו אנרגיות צהובות משתוללות וכתבה אותו אחת ציפי לוי. לקחתי אותו לאור שתי הצלחות מסחררות שהיו לי עם סיפורים קצרים של נשים. הספר נפתח בסיפור קצר בן עמוד שבו הגיבורה מקיאה "בכל פינה" באיזה בית וסולחת לעצמה. בסיפור הבא הגיבורה "עושה הפלה" לחתולה (של חבר, בביתו, הוא ישן) בבעיטות "בכל הכוח" (ציפי לוי, איפה של תהיי אני מאחלת לך שתרצי ילד, תהיי בהריון ומישהו יסדר לך בדיוק כזו "הפלה"). אני לא לגמרי בטוחה למה המשכתי לשלישי. אולי כי הסיפורים מאד קצרים ותהיתי כמה רע זה עוד יכול להיות. בסיפור השלישי היא מאכילה במכוון דגים עד מוות. בשלב הזה נשברתי.
אני לא יודעת אם הסיפור מבוססים על אמת או שמשום מה הכותבת חושבת שגיבורים מתעללים בחיות הם אמצעים ספרותיים. אז גב' לוי, יעקב שבתאי את לא; העורך שהחליט לפרסם אותה, צר לי עליך גם; וכותב הכריכה "בהומור שחור, מטורף-מר, מניאקי, - מצחיק עד דמעות" - אני מקווה ומייחלת לאירועים שיביאו ים של דמעות על הכותבת. לא, לא ים, אוקיינוס אינסופי.
איזה גועל. מזמן לא הייתי כל כך מובחלת
| |
חוק פיזור החומר
דברים שלמדתי לאחרונה:
- אם הדלקתי מזגן בחדר מסויים אפשר להיות בטוחים שתוך מקסימום 5 דקות אני אבלה שעתיים בחדר אחר, בו המזגן לא פועל.
- אני לא משתמשת באף אחת מהסיסמאות הנפוצות בישראל.
- המילוי של הטואלט דאק יורד בשירותים אם הוא נופל לאסלה בטעות.
- אני יכולה להאכיל משפחה ברוכת ילדים כחודש לפני שיגמר פה האוכל למרות שלא עשיתי קניות של אוכל כבר שבועיים לערך.
- עם כל התקתקנות, אני יודעת להיות דחיינית כפייתית כשדברים טיפה מלחיצים או מפחידים אותי.
| |
איזה חוסר שלווה ולא מספיקים שום דבר
השבוע ראיתי את האורתופד. הוא לא מסכים עם הכירורג (לא חושבת שסיפרתי כאן חוויות אחריו). הם חלוקים האם הנזק הוא לכל החיים אם לאו. אני לא יודעת למי להאמין. בעוד כחודש כירורג שני לחוו"ד נוספת. אני מרגישה כל כך חולנית נכה קשישה מסכנה כשאני מספרת על זה.
ברביעי היה אינצידנט נוסף עם הכשכוש. כל פעם כזו מקצרת את חיי בכמה שנים. גם הפעם הסכנה טרם חלפה כליל, אבל סימנים מעודדים נראים מסביב. כשכושון יאלץ ללמוד ללכת עם מחסום אנטי נישנושים. אני רוצה לפקח יותר מקרוב על מה הוא מכניס לפה. קנינו אחד היום. הוא לא ממש מרוצה מכל העניין כפי שאפשר היה לנחש בקלות.
חוצמזה חם ורק יולי.. היה שבוע מתיש בעבודה ומתיש בכללי. שילמתי כל השבוע על מה שלא עשיתי בסופש בעקבות הנפילה ובכלזאת לא הצלחתי לאסוף את עצמי ולעשות מעשים שיעשו לי טוב. למעשה התחילה בשני מטיילת חדשה ועד האינצידנט הספקתי יום אחד להסתובב לי במרחבי העיר וגם לקנות שטויות לרוב (כולל אוכל כי אין פה) ולשמח לבב פטוניות. האינצידנט סגר את הפינה הזו לגמרי.
בחזית הג'ירף והפיל בכל בוקר אני מוצאת איזה תיקון קטנטן שאני חייבת לעשות לפני האפייה. לפעמים התיקון מזיק יותר משמועיל. הבוקר לדוגמה בעקבות תאונה קטנה ומצערת הג'ירף איבד את המחושים שלו. אני מקווה להצליח למצות לפחות אחד מהם מחר ולאפות כבר (כן, אני נוזפת בעצמי).
היום אימי חגגה יומולדת ובעוד שבוע היא פורשת. נכשלתי בארגון והפקת מפגש משפחתי טראנס אטלנטי באורופה. לא מפתיע ועדיין מעט מאכזב. הצפוניים באו לפה היום כדי לחסוך לי ויצאנו למסעדה ביחד. כמובן שהם הגיעו כהרגלם מאוחר מידי ורצו בכלזאת לעשות פה דבר או שניים וכך הצלחנו לפתוח עוד בטרם הארוחה בסוג של מיני משבר-מריבה. שונאת שזה קורה. זה מרגיש לי כל כך בחזרה לימי הטיפשעשרה. הצלחנו להתגבר ובסופו של דבר היתה ארוחה נחמדה. לא רק, אלא שהיא היתה מרוצה מהמתנה (שזה בקנה מידה של נס אלוהי קטן עד בינוני במקרה של אימי).
לקראת בואם קמתי מוקדם מידי בשישי (לפחות הפעם היה לי תירוץ) וניסיתי להספיק כמה שיותר. כשאני נכנסת למצב "צריך לעשות הכל" אני מוצאת את עצמי עושה דברים מאד משונים. הבוקר לדוגמה סידרתי מחדש את ארגז הכלים שלי. מין הידועות שקריטי שכל הברגים, הדיבלים והמברגים שלך יהיו מסודרים. זה לא סתם חשוב, אלא חשוב יותר מלנקות או לבשל או לעשות קניות. אני מקטרת אבל האמת שהספקתי די הרבה, כולל המחסום החדש לעיל.
אם לא אערוך קניות בקרוב אשקול ברצינות לעבור לתזונה מאגוזים ומיני זרעונים, מהם דווקא יש בשפע בבית.
| |
טעויות מספריות
אם לפני ארבע שנים הוא היה בן 22; וכיום בן 38, ואף אחד לא הצהיר שההתקדמות היא סדרה חשבונית פשוטה ולינארית כמקובל "אצלנו", בטח שהיא התחתנה איתו כשהוא צעיר. עוד עשר שנים היא תצטרך לסעוד אותו. מה יהיה? לפחות שיהיו להם עשר שנים טובות.
וגם, לפני כחצי שעה קיבלתי לקו הבזק הבייתי והחסוי שלי שאיש כמעט לא מכיר (כמעט = אמאבאחות) מענה אוטומטי של חברת החשמל שטוען שאני חייבת להם כסף. אני משלמת חשמל בהוראת קבע. בדקתי מיד ולאחרונה שילמתי ב-2 לחודש זה וגם הסכום שהם ביקשו לא מתאים. שלחתי להם מייל תוהה. האם הטורקים משתלטים גם על חברת החשמל?
| |
אאוטצ'
היום אני והכשכוש לא נסענו לחיפה (זה היה על פרק). הלכתי לסידורים
באלנבי/נחלת בנימין. הזמנתי גרביים אלסטיות חדשות שיחזיקו טוב יותר ובהתאם
גם בטח יהיה יותר קשה לסבול אותן. לא היתה ברירה, הקיימות מתפוררות לי
בידיים.
משם המשכתי לנחלת בנימין. לא מצאתי ויניל מגניב לתיק (ע"ע בפוסט הקודם).
קניתי מפת שעוונית לשולחן מטבח עם גביעים גלידה צבעוניים להפליא כתחליף.
משם המשכתי לחנות של הרוכסנים. טעיתי בסמטה אז ניסיתי לעלות פינה בשוק
הכרמל. זה הוכיח את עצמו כטעות. מסתבר שאני אפילו יותר מועדת לתאונות
מבעבר... החלקתי על איזה שארית חסה ונפלתי לא יפה. יש לי עכשיו נפיחות נאה
חדשה בברך ושלוש שריטות קטנות שאסור בשום אופן שיזדהמו כי זה קרוב מידי
לאיזור הלימפה החופשי (שזה כמו שוק חופשי רק של פסולת תאית). במזל לא
נפצעתי יותר גרוע. כן, זה כואב. מצד שני יש לי רוכסן סגול נאה שמתאים ממש
לצבע אחד ה"טעמים" בגלידה ואפילו עוד קניתי בד פנימי כי לא רציתי לחזור
שוב בשבילו. לא עשיתי קניות, לא בישלתי, לא ניקיתי ולא אפיתי. יש לי עוד
אוכל במקפיא וזה בדיוק הזמן להשתמש בו. אחרי שיחת רחמים עם אמא ושלף שטונדה
טיילתי עם כשכושי. עכשיו גם רחצתי כלים. אני כנראה כן אאפה* ואולי אתקדם עם
הג'ירף ועם התיק. ואולי אולי אפילו אקצר ציפורניים. וכמובן אנקה מתשיהו את
כל הג'יפה שוק מהבגדים, כי גם את זה עדיין לא עשיתי.
אני צריכה ללמוד להיות נכה או לפחות להבין שאני מוגבלת ואני לא יודעת איך עושים את זה.
* שווה להכנס ללינק רק בשביל התמונה שהיא שמה בפתיחת הפוסט.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
