[לא ממש ככה אני מרגישה, אבל זה מסכם לא רע ואין לי כח לכתוב]

פורטלנד עיר "תאומה" של אשקלון, אבל למיטב הבנתי לא יצא לה מזה כלום. לעומת זאת, מאז 1959 היא עיר אחות לסאפורו (Sapporo) אשר ביפן. היפנים לקחו ברצינות את הקרבה הזו ובנו בעיר גן יפני מאמם שנחשב עד היום לגן היפני היפני ביותר (כלומר האותנטי ביותר) מחוץ ליפן (אויש כמה שאני קוהרנטית ועם ניסוחים מבריקים לאחרונה).

מקווה שעוד לא התרגלתן, כי עד כאן תמונות לזמן הקרוב. לאימי הורתי יש יומולדת בשבת ואני צריכה ללכת לסמן, לחתוך, להדביק ולקשט שלושים ומשו קופסאות תכשיטים שקניתי לה. כן כן, תמונות, אני יודעת, אולי...

לא קל להכנס למטבח חדש ולהתמצא בו כשאת שם לבד, אבל במטבח של אחותי וגיסי על שלושת קירות הארונות שבו, שני תנורי אפייה בפרנהייט (עם פנל הפעלה יחיד) ואי שגם בכל תחתיותיו יש ארונות היה לי קשה ממש להתאפק ולא להתקשר לאחותי כל חמש דקות. זה לא מנע ממני לבשל ובעיקר לאפות. הדבר היחיד שבאמת הנצחתי היו הדוגמניות. אני לא נצמדת לסדר, כי הנסיעה הזו היתה בעיקר משפחה ופחות טיול, כך שלמרות שאפיתי אותן לקראת סוף הביקור ויום הולדתה של אחותי (כדי שישאר ממני טעם אחרי לכתי) הן מתאימות פה.

תכננתי לנסות אותן מרגע שקראתי את המתכון (נוב' 2009), אבל בארץ חמאת הבוטנים נראה לי אפילו יותר מתאים (וטעים).

המתכון המקורי מדבר על תריסר תירסרים. לי יצאו 159 עוגיות (כן, ספרתי). השתמשתי בשוקולד צ'יפס לבנים ובטעם חמאת בוטנים (דההה). הן טעימות. הן אפילו מאד טעימות ויוצאות כמו שפחות רואים בתמונה עם ברק נצנצי שכזה שלא מזהים עליו מיד שהוא סוכר. האם הן שוות את (שעות) העבודה? אני לא בטוחה, ואני מאד אוהבת חמאת בוטנים.

לא לדאוג - קניתי גם בגדים, נעליים, ספרים ודוידים לרוב. 

נ.ב. שלא תחשדו במצלמה או בצלמת, נייר האפייה אצלם צהבהב-חום כשהוא חדש.

היום באומץ לב ניסיתי להתמודד עם הר התמונות שיש לי מארה"ב.

רגע התבכיינות - יש לי את התמונות שלי ושל גיסי, וכל אחד מאיתנו מצלם לפחות שתי תמונות בכל מקום או זוית שנראית לנו שוות צילום. אז נכון שהיינו בהרבה מקומות עם מזג אויר קשה מספיק שנתתי לו לצלם (הוא חובב ויש לו ציוד צילום הרבה יותר מרשים מהקומפקטית משלי), נכון שלכאן אני שמה רק תמונות בלעדינו, מה שמצמצם חלק ניכר מהתמונות... ועדיין, מעל 650 תמונות לביקור שהיה בעיקר ביקור משפחה בייתי עם קניות זה די הרבה לעבור עליו.

having said that אני שמחה לבשר שיש לי כבר תמונות להצגה באמתחתי.

בסופש הראשון נסענו לסופש ארוך בחוף אורגון. חוף אורגון, כלומר *כל* חוף אורגון הוא שמורת טבע. יש שם סלעים גדולים מוזרים במים ומגדלורים מהימים בהם אנשים ניווטו בים. המגדלורים נבנו ותוחזקו לא על מנת להמנע משוניות ומהסלעים כמו שנשמע לרגע, אלא על מנת לעזור בניווט במזג האויר האופייני שם שהוא ערפילי כמעט בכל שעות היום והלילה, כל השנה (כן, גם כשאנחנו היינו).לכל מגדלור היה רצף שונה של אורות וכך ידעו ליד איזה עיר עוברים.

יצאנו לאורגון באיחור, עייפים וקצת מרוטים, נלכדנו במכונית לכמה שעות ארוכות (מאד), אבל בסופו של דבר יומיים לאורך החוף הזה היו שווים את זה.

הציפור האחרונה בפינה זה להשוויץ כמה גיסי יודע לצלם יפה, אם הייתם שם בערפל הגשום הזה הייתם מבינים כמה התמונה הזו מדהימה.

עוד בקרוב.