אם יש משהו שממש מאפיין את התקופה האחרונה זה דשדוש. רציתי לומר קפאון, אבל זה רחוק מלהיות מדויק. בסוף כל הדברים שחייבים נעשים, כלומר אני עושה אותם, אבל בדרך.. הכל נדחה ונמרח ושומדבר לא עובד בזמן או מסודר או נקי, שלא לומר מתוקתק. שומדבר שהוא "עודף" כמו לכתוב פה או לעשות יותר מתחזוקת מינימום לא קורה. וזה לא שאין לי על מה לכתוב. או שהכל טוב (או שהכל רע, אם כי בלי ספק אין לי יותר מידי חשק לחיות בימינו).

בעקבות ביקור פפי אתמול (אתם לא באמת צריכים שאקשר, נכון?) נכנסתי לדקותיים של הרהוריים קיומיים (זה היה נורא מעייף, אז מיד הפסקתי). הבנתי שעם כל עבודותיי, הסופר לא מקצועיות לאחרונה, יש לי די אינסוף מזל. שבוע אופייני שלי נראה כרגע כך:

ראשון - קמה מוקדם כי התעוררתי. חוזרת לישון או מתעלפת על הספה כי לא הספיק לי וכל גופי דואב ומקטר על המחסור בשעות שינה ושנזכרתי לנוח בסופש רק בלפנות בוקר אחרי שבת בלילה. קמה בתשע-תשע וחצי. גולשת קצת. מטיילת עם הכשכוש, מתחרטת שחזרתי לישון ולא מאמינה כמה כבר חם בחוץ. עובדת כמה שעות. מתחילה לחפש אוכל. בשלוש-ארבע עוברת לספה לאוכל מול הדויד ולרוב לא חוזרת לעבוד.

שני - קמה מוקדם, יוצאת עם כשכוש ונוסעת לעבוד במשרדים. עובדת עד שתיים / שלוש אם כי כבר שעתיים או שלוש לפני אני מתחילה לאיים שאני רוצה ותכף (ממש ממש תכף) הולכת. חוזרת הבתה או שעושה איזה סידור באמצע ואז הבתה. כשכוש, דויד, ספה, עוד אוכל, יו נווו.

שלישי - שיווו איזה מזל שהגיע אמצע השבוע. דומה מאד לראשון בלי לחזור לישון כי בשני הלכתי לישון בשעה שפויה למחצה, כל השאר פלוס-מינוס זהה. אם יש איזשהם סידורים שצריך לעשות, זה היום שבו יש סיכוי שהם יעשו. לא עצום. השבוע לדוגמה זה לא קרה. הסידור המרשים שלי היה להוציא חבילה שהגיעה מאיביי מהדואר. קשה.

רביעי - יום מהבית של העמותה. קמה מוקדם כי התעוררתי. גולשת קצת, עובדת קצת. מטיילת עם הכשכוש, מתחרטת שעבדתי וגלשתי ולא מאמינה כמה כבר חם בחוץ. עובדת עוד כמה שעות. מתחילה לחפש אוכל. בשלוש-ארבע עוברת לספה לאוכל מול הדויד ולרוב לא חוזרת לעבוד.

חגמישי - תלוי איך נראו שני ורביעי. לפעמים (יותר מידי לאחרונה) שוב במשרד של שני. לעיתים יותר קרובות סבב מיילים של שעתיים והופ, הנה הגיע הסופש.

כן, ביחס לכמה שאני עובדת כנראה שאני צריכה להפסיק לקטר ובפרט לבכות על חשבון הבנק שלי. מצד שני, את הקניות שלי עדיין לא התאמתי למצב. אני עובדת על זה. לכאורה לפחות.

אציין שמידי פעם אני בודקת מיילים של עמותה ושל עוכרים גם בשתיים בלילה ובשבת. אני עובדת מאד נאמנה. עם זאת, באמת שהזמנים העבודתיים טובים יחסית.

שישבת - מאד משתנה וכולל כל דבר בין בטלהגמורה על הספה (לבד או עם נפש / מתו' / מאומצת), פרץ ניקיון וסדר, ונסיעות צפונה לחברים בין לבין.

אז בעניין ההגשמה העצמית עליה נשאלתי אתמול, כמו שאפשר לראות אין הרבה ממנה בימינו, אבל לא בגלל מחסור בזמן. יש כמות אינסופית כמעט של פרויקטים מתוכננים. יש רצון. יש המון המון כוונות טהורות. רק שכשאין חשק לחיות (וזה אחר מכשיש חשק למות, אני יודעת מניסיון) וקיץ בת"א, אפילו כשיש מזגן טוב, הדברים לא ממש זזים.

אה והחשק וכל זה. יהיה בסדר. באמת. רגע כנות זמני. המסכה רוב הזמן די מושלמת.

הבהרה כי מסתבר לפי התגובה פה והתגובות במייל שצריך... אני עובדת בשתי משרות חלקיות ששתיהן לא מצטברות לכדי 100%. אני עובדת בערך 5-6 שעות ביום ואני בודקת גם מייל בלילות ובשישיבת ובכלל. אני עובדת מספיק. באמת. אני גם נורא נאמנה ואוהבת את המקומות עבודה שלי. הפוסט הזה ניסה לומר, מסתבר שבאריכות מבלבלת, למרות שאני פנויה יחסית לאנשים שעובדים במשרה מלאה פלוס, אני לא מצליחה לעשות פלוס-מינוס כלום מעבר, מלבד תחזוקת בית וחיות בסיסיים ביותר. הגשמה עצמית בעכוזי המתרחב. המהירות בה הצלחתי לפרסם את ההבהרה הזו היא דוגמה אופיינית..