כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הוסף מסר | 8/2008
ילדים הזהרו מעצי האצטון
אתמול חרטתי את השניה ואז החלטתי להתחכם לקופי ולהוריד אותו עם אצטון... לא החלטה שהוכחה כנבונה במיוחד. למזלי השלב שהתלהבתי בו היה בתחתית הציור שהיתה עץ שהפך לעץ עבות במקום צמרת, ניחא (אם אני אמצא לקנות אהיל כזה חדש אחליף, בינתיים זה מה יש). אחרי התאונה ולאות מחאה שטפתי ידיים באצטון (כן, ממש שפכתי לכף ידי חצי בקבוק ו"סיבנתי" ידיים עם אצטון). לפחות על הידיים הוא היה מאד אפקטיבי.
(אני הבטחתי עוד יותר קיטש).
חוצמזה מכת הניקיונות נמשכת. הבית בית. אתמול ביקרו פה בערב המתושלח והמורישה. היה נחמד בהתחלה ומדכא בהמשך (מתו' הצליחה לסחוף אותנו במקום שאנחנו נסחוף אותה). אה וגם פתחנו את הבייליס שחיכה לזה כבר מספר חודשים.
בפינתנו החדשה והמתגבשת, נזכרתי בעוד מדברי השיפו' שלי שבישר לי בשבוע שעבר שמי שלא יודע שגרים פה רעבה וכשכוש, מיד חושב כשהוא עולה במדרגות ורואה את דלתנו שזה בית גרוזיני (מסתבר שלגיברת יש שם נפוץ בעדות גרוזיה, סליחה גאורגיה החופשית והיא כרגע הראשונה בשמות שעל הדלת (כרגע כי השילוט שלנו הוא עם אותיות מגנט והסדר משתנה מידי פעם)). כשהוא אמר את זה זה היה מצחיק. כל ההסברים מסביב הורגים את הבדיחה שממילא היא סוג של פרטית. טוב טוב, אני אשתוק.
אין על לעבוד מהבית. אין. שמתם לך שהחיוך המצברוחי שלי לא השתנה כבר יותר משבוע?
| |
קיטש נקי
אתמול חרטתי את מנורת הקריאה הראשונה, ואף צילמתי את התהליך בהתלהבות, כפי שמיד אציג... השניה כבר נמצאת בתהליכים שהחלו הבוקר (איזה כיף לעבוד מהבית), תהליכים שהביאו גם לתאונה מצטערת עם נייר קופי שהותירה את שולחן המחשב (הבהיר) החדש (אז מה אם יש שולחן לזה, ישבתי פה), המקלדת והעכבר (כמו גם הגופייה שלי וחלקים מהפנים ורוב הידיים) כחולים למדיי (וגם גילו תופעות כימיות מרתקות של התנהגות דיו וחומרי ניקוי מגוונים, לדוגמה חומר כחול לניקוי חלונות מנתק את הדיו וממיס אותו לכדיי כדוריות, אבל אז אי אפשר לאסוף את הדיו בשום צורה מלבד למרוח אותו עוד יותר, אבוי). אז החלטתי הפעם ללכת על קצת קיטש בריא, כי זה בכלזאת בחדר השינה ועל מנורה שבקושי רואים עד שהיא מוארת וגם אפשר לסובב ולא לראות אם לא מתחשק.
מאז כבר ביקר פה אינסטלטור (לטוחן ולמדיח שלום ועכשיו נראה שגם כולם יצליחו לעבוד ביחד, יאללה סולחה!!), ואני הספקתי לשטוף את כל הבית בפעם השניה השבוע... כי זאת יש לדעת, שמאז שעברנו (טוב כמה ימים לפני, אבל לא צריך להיות קטנוניים) מצבי החדש הטבעי הוא "מנקה". אני כמעט תמידית עם סמרטוט או מגב ביד, ונוסף לכל הצרות אני מסתובבת כל הזמן (כל הזמן) בתחושה שלא נקי פה. אה, והצלחתי למלא לגמרי ארון בחומריי ניקוי ועכשיו יש לי כמה חומרי ניקוי עודפים בלי מקום בארון. הצילו! מה קורה? אני הריי זו שיש לה את כשכוש (שפעם היה ממתין בסבלנות על הספה כששטפתי והיום זה בתדירות שגורמת לו להתעלם מהערותיי על מיקומו עת אני מרחפת סביבו עם מגב) ואת הרעבה (שעדיין מתבצרת בבונקר ברגע שמשהו עם מקל ארוך נמצא בידי); עובדות שגורמות לכל בית סביר לחוסר ניקוי סביר (פחות?!). אני זו שפיתחה עם מתושלח את תיאוריית - אפשר לקנות פרחים במקום לנקות - זה נותן אותו אפקט בבית (נכון, עוד אז ידעתי שזה לא ב'מת). וכך, בעודי מחליפה מים בדלי בפעם המי יודע כמה מאז שעברנו הנה, תהיתי האם אני הופכת לאימי, מתי בעצם היא נעשתה כזו, ואיך אפשר למצוא תשובות לתהיות הקיומיות האלה (כי אימי, זאת יש לומר, בהדחקה וחושבת שהיא "סתם" נקייה ולא אובססיבית כלל). אני מאד מקווה שכל זה גם ירגע בקרוב.
חוצמזה החיים יפים, סיימתי עונה שניה של Rome ופצחתי בעונה היחידה של Jekyll הבינתיים (ראיתי שני פרקים) מצויינת. ואנקדוטה אחרונה לפני רצף התמונות... שיפוצניקי אמר לי אתמול ש"את מתלוננת הרבה", מה שמיד גרם לי להתלונן שהוא מפריע לי לקטר.
וללא עכבות נוספות... הפיה שעל האהיל. המקור (אמרתי קיטש):
אחרי העתקה וקווי מתאר ראשוניים (מי שהתהליך לא מעניין אותו יכול לגלול לסוף שם יש את התוצאה):
עיבוי קווים והוספת צלליות:
ואחרי ששוטפים את הקופי (כן, הרוב יורד במים והשאר לא ממש יורד לא משנה מה עושים):
זה הזמן להפטר מהקופי... "מוחקים" שאריות קופי בחריטה:
עוד קצת, הנה אני מוותרת על הידיים שהשתבשו:
פינישים אחרונים מול הציור (כמו העיגולים בכנף האחורית)... הנה זה מוכן:
השניה אפילו יותר מלאת קיטש... הכינו את הממחטות.
הכשכוש דורש טיול, אז אנחנו הולכים. אם למישהו/י יש רעיון איך להוריד שאריות קופי מעור הפנים (קרם לחות, אלכוהול, מי פנים, סבון, פילינג, סבון גרגרים ומים כמעט רותחים לא הביאו לתוצאות מושלמות) - אנא אל תשאירו אותו לעצמכם, חלקו אותו עם הפט.
היו שלום
| |
כתמיד... מסנג'ל המסכם את חיי
אחרי שמישהי בעבודה הציעה לי ענבים ("יש אצלי ענבים") ולא שמעתי אותה טוב, החלפתי לפני מספר ימים את שורת הכותרת שלי ל"צלי ענבים זה סטארט אפ חדש". השורה הזו גררה מגוון רחב מהרגיל של תגובות מוזרות, אבל אחת מהן ממש ביקשה מתכון...
[זה הלך ככה]
איש מההר:
לא ניתן למצוא "צלי ענבים" עם מרכאות בגוגל !
ני:
אמרתי שזה סטארט אפ, אתה לא סומך עליי?
איש מההר:
:)
יש מתכון
?
ני:
לא, יש בעיית שמיעה / ריכוז קלה
[אתמול היה סתם יום שיגרתי בהרצליה...]
ני:
יש לי פסל של יונה בחוץ (היא בקושי מעפעפת מידי פעם כבר חצי שעה או יותר)
הנפש:
דרדסבא נמצא היום? הוא כבר חזר מחו"ל נכון?
ני:
לא 'דת
הנפש:
נברר עם המזכירה המחליפה
ני:
'צטערת
הנפש:
אין על מה
ני:
היא הרימה רגל שמאל
ממש צמוד לגוף, אני לא רואה אותה יותר
הנפש:
המחליפה או היונה?
ני:
הורידה (בטח, זה לא נוח)
והיא נשכבה כדוגרת (התעייפה המסכנה)
טוב נו
היא ממשיכה לזוז
כמה מאכזב
ני:
עכשיו היא מנקה נוצות
במרץ
אם היא תחרבן לפני שהיא תעוף אני אתעצבן
הנפש:
הפרעת לה בסיאסטה
הנפש:
דרדסבא עדיין בחו"ל
ני:
נפלאות כאן
והיום הופיעו עוד שוקולדים במטבח
אז על בסיס זה הייתי עונה לך כן
אבל לא ראיתי אותו
הנפש:
וואלה? אז איפה X יושב? אני אדבר עם Y
ני:
בחדר עם Z אני חושבת
ידעתי
ידעתי
ני:
הזונה חירבנה (היא אפילו טרחה ללכת לאמצע שזה יהיה ממש מולי) ועפה
לנוח היא נחה בצל בצד
אבל לחרבן בצד לא נאה לה
הנפש:
LOL
ני:
לא נותנת להן לנוח פה יותר
את הבאה אני אעיף בעצמי
[כעבור שעתיים]
ני:
אני הולכת הבתה
באמת קצת כואבת לי הבטן ובעיקר לא בא לי יותר
יוהו
אניבודי?
אה
יש לך ישיבה אצלנו בשלוש
הנפש:
פה
ני:
את בטח בדרך
אה
הנפש:
לא, היא בוטלה, דרדסבא לא נמצא
ני:
אני לא מדברת עם עצמי
אה, נכון
טוב טוב
אני אשתוק
ני:
ביייי
הנפש:
?
הכל בסדר קוקוריקו?
ני: [מצטטת את עצמי]
אני הולכת הבתה
באמת קצת כואבת לי הבטן ובעיקר לא בא לי יותר
יוהו
אניבודי?
הכל יהיה סבבה
הנפש:
אני מצטערת שפיספסתי
ני:
חכי חכי
הנפש:
היות ומילאת לי את המסך בהודעות
ני:
זה לא אני, זו את!
הנפש:
תרגישי טוב
ני:
בכולופן היי שלום
עוד דקותיים כשאבין שאני לא כאן הכל יראה יותר זוהר
הנפש:
LOL
בדרכי הבתה אתמול עברתי בקצביה שלי למריטה קלה, ובסנטר לסידור קטן. זה עלה לי די הרבה כסף, אבל היה מאד משמח ומספק.
היום כבר עבדתי מהבית. הבוקר ביקר אותי השיפוצניק לפינישים של אחריי (מפסקי חשמל שהוחלפו וצריך היה לצבוע סביבם וכגון אילו). היה מאד משעשע. נעשינו חברים בזמן הזה ולאור יום עבודתי ההו כה מרתק ניסיתי לשכנע אותו להשאר עוד בתום העבודה. צלצול המסנג'ל היה זה שהציל אותו (literally saved by the bell), שלא יגידו שיש לו רק יתרונות אצלי, אבל עדיין, אין ברירה אלא להודות שהוא עדיין מסכם היטב את חיי (משהו בחיי חייב להשתנות).
| |
מסנג'ל - עדכון מצב
הנפש: תתחדשי על המדיח
ני: אה, זה משבוע שעבר... כבר לא חדש
הנפש: אני יודעת
ני: אני יודעת שאת יודעת
יש דלתות לארון
הנפש: הללויה
ני: כן
אתמול הדבקתי את כל המוסים שהרעבה התעללה בהם והצ'תקמקו שוב בארגז
הנפש: :)
ני: וניקיתי את שאריות הארון (וכמעט פרקתי כתף)
אין יותר ארגזים במטבח
הנפש: מה נשאר עוד?
ני: איזה מיליון קדיחות (עוד לא תליתי כלום)
כניסת מים למדיח
לסדר את הארונית שקיבלתי מסבתי ואני לא מצליחה להביא את עצמי לזרוק
חצי ארגז ארון בגדים (דברים שאני פשוט לא ממש יודעת איפה לשים)
ולקנות פינת אוכל
וגם להפסיק לנקות
היום ניקיתי את המאוורר הקטן שלי
זה כבר דיבוק
הנפש: LOL
חשבתי שהמדיח מחובר כבר
ני: יש שם משהו עם הכניסת מים שאני רוצה להחליף
וכשכוש מסופר והרעבה קצוצת ציפורניים ומאומפלת
מה שמזכיר שאני צריכה לאמפל גם את כשכוש
| |
המוסים בחוץ המוסים בחוץ!!
קול ששון וקול שמחה, אחרי למעלה משנתיים (נראה לי) שהם מחכים שמישהו יגאל אותם מהקרטון הקטן והמאד מאובטח שלהם, הם נחים להם בגאון בויטרינת איקאה מכובדה ומקורצפה היטב.
חוצמזה הבנתי פתאום שלא סיפרתי שנטייתי הטבעית להיפצע ולהיתקל בחפצים ולא לזכור שביב של זכר של מאיפה הגיע הסימן הכחול הבא (גם במיקומים שלכאורה הייתי באמת אמורה לדעת), התגברה לה לכבוד הדירה עשרות מונים. אני חושבת שלמעשה אני בסוג של סכנת חיים. בשבוע שעבר נפצעתי ממכסה של יוגורט (ממש, עדיין רואים). אתמול הגדלתי לעשות ושברתי בקצבים כוס יין בתנועה לא טובה ולמרות שאיש לא התלכלך והיא לא ממש התנפצה (שלושה חלקים בדיוק) הצלחתי (עוד בתנועה כמובן ולא באיסוף) להחתך / לחתוך בי שני חתכים נאים בשתי אצבעות (יד ימין, אלא מה?). עוד בשבוע שעבר מצאתי שריטה נאה על המצח (לפחות לא כחולה) שאני ממש לא זוכרת, יש לי סימנים ססגוניים שבוע אחרי מלכידת חתולי במדרגות (במעבר, טוב את זה קשה לשכוח וגם קל לזהות), יש לי סימן כחול על יד ימין שלא שינה צבע כבר יותר משבוע וקמעה מדאיג אותי ובכלל... נראה לי שאולי עדיף שאני עדיין לא אחזור להשתמש בסכיני השף שלי בזמן הקרוב.
היום סידרתי את כל דיסקיי וסרטי בארון שהביאו לי אתמול (וגם את המוסים. מוסים!!!!). עדיין אין ארון. קשה להאמין אבל בביקורם השלישי אצלי עדיין לא הצליחו המתקינים להביא דלתות שתואמות את הארון. אני כבר לא יודעת אם לצחוק או לבכות (אני בעיקר צועקת ומתווכחת עם אנשי הארון). מחר הם שוב אצלי. הבית ממש מתחיל להראות בית, וגם בארגז המוסים מצאתי מגוון מגבות מטבח שאני מאד אוהבת ונעלמו לי (אוי הסניליות), כמו גם איזה פסל/מפצח אגוזים כלב מעץ שבדיוק לפני יומיים תהיתי באיזה מעבר דירה הוא נעלם לי ואיך זה שלא עסקתי בשאלה הזו יותר לעומק עד עכשיו (ומתי טסים להונגריה כי חייבים לקנות חדש).
נראה שגם חתולי מתאקלמת יפה. אחד המקומות האהובים החדשים שלה הוא הכיור בחדר האמבטיה. זה מאד משעשע. כן, היא עדיין רעבה. רעעעעבבבבבבבבבבבה.
בחזית ההר קשה להאמין כמה קשה לי להיות בו ימים שלמים אחרי יומיים/שלושה קבועים בבית. אתמול החלטתי להתחיל (כמיטב היכולת במגבלות) להתייחס אל ההר כאילו אני עובדת בביטוח לאומי. במסגרת זו יצאתי לצהרים, מיד אחרי הלכתי עם חברה לסושף כי הם סוגרים ויש 30% הנחה על הכל (אין סכינים שווים ובכלל השלל היה דל). מאוחר יותר קפצתי לסופר ובעודי קונה רחצתי את הנסיך (שהיה זקוק לזה כבר נואשות). קניתי מהר מידי (אני עוד לא רגילה לפוזת ביטוח לאומי שלי) ובסופו של דבר חיכיתי לנסיך. שיחקתי על המחשב עוד כמחצית השעה ונסעתי לבתה החדש שלנו. בהתחשב בכמה משלמים לי, ביטוח לאומי לא נראה מעולם כל כך אטרקטיבי.
טוב אני צריכה להיות אי שם גם מחר ורצוי במוקדם ולא במאוחר (דלתות ארון חדשות מגיעות בשש, מי יודע, אולי הפעם הן גם יתאימו), אז כדאי היה שאלך לישון. השינה אגב, חזרה למחוזותינו. אני ממש הולכת לישון ונרדמת. כשאני מתעוררת באמצע הלילה זה לביקורון בשירותים וחזרה לישון, בלי סיורים פה ובחוץ עם הכשכוש. ממש עולם חדש ונפלא.
והנה תזכורת אחרונה לכמה נורא זה היה מלפני קצת למעלה משבוע...
הנפש: מה ככה?
ני: שוב בקושי ישנתי
אבל התחלתי לעבוד בחמש
כך שאני בעומקי סיום יום העבודה
מסיימת תכף עם הפרשנים
לקחתי עוד איזה פרויקט של מיני-סדרה חדשה
ני: אבל אחרי שאני קצת מתקדמת איתה (מחר/מחרתיים) חוזרים לעוד משחקים
הנפש: ב-5?!
ני: כן נו
פסיכים לא מתים, הם עוברים לעבוד מהבית
הנפש: LOL
לילה טוב
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
