בעקבות ההתכתבות המשעשעת שהיתה לי אתמול עם הנפש (אני-משעמם לי, היא-רוצה לעשות QA?, אני - לא!) אני מתחילה בעוד שבועיים לעשות אצלם קצת QA; לא משהו קבוע, שלושה שבועות, אבל עצם האפשרות לעשות עם הנפש שוב עושה לי נעימי ושמח. כיוון שאני באמת טובה במו"מ הם אפילו ישלמו לי טוב.

בין לבין שבועות עמוסים לעייפה. מזל שאני עובדת עד שלוש בזמנית השוטפת (והמאד נחמדה שלי), כי אחרי אני בקניות, שבעה, ראיון, פגישה בירושלים (מחר) והחל משבוע הבא, כמה שעות חפיפה שלושה ימים וגם שני ערבים בהתנדבות ועוד ועוד (כולל שישי) וכבר קבעתי גם חברה לשבת*. אה ואני צריכה לחזור להוא עם המפגשים (ודוחה את זה כבר יומיים ורגע לפני שאני מתחילה עוד משהו חדש אולי כדי שאסגור את זה).

מה היה לי רע בחיים שפתאום דחסתי אותם ככה?

טוב רגע נראה לי שרשימת המכולת ושלל הקיטורים המסר המרכזי לא עבר טוב. פאוזה.

הנפש ואני חוזרות (זמנית) לעבוד ביחד! וווו-הו!

הולכת להתעלף על הספה ולראות קצת טלויזיה מיותרת מלאת מנוח.

* מה אני לא עושה כדי לגייס כתובות של חברים לקראת ראשנה בזמן סביר שבו הם לא מזהים עדיין מה אני עושה.

אִם תִּתֵּן לִי חֶלְקִי בְּאֵימַת מַחֲשַׁכֶּיךָ

אִם תִּפְרֹק עַל כְּתֵפַי אֶת כֹּבֶד עֻלְּךָ מֵעָלֶיךָ

   אוּלַי יֵקַל לִי מְעָט.
אִם תָּבִיא אֱלֵי כְּפוֹר עַזְבוּתִי אֶת צִנַּת בְּדִידוּתֶךָ

 אוּלַי יֵחַם לִי מְעָט.

כְּמוֹ עֵץ בִּשְׁלָגָיו, הַנּוֹצֵר אֶת אֲבִיב נִצָּנָיו

בַּקָּרָה,

 אֶעֱמֹד בְּפִתְחֵי יְגוֹנֶיךָ.

וְהָיָה מַכְאוֹבְךָ לִי תְּשׁוּרָה 

בּיָדַיִם טוֹבוֹת אֶשָּׂאֶנּוּ.

לֹא אֶפֹּל, לֹא אֶכְרַע

  - אַל תִּירָא.

(לאה גולדברג, כי הבטחתי מזמן, כי צריך משהו אחר פה למעלה וגם כי אני מנסה כל מיניים כדי לצאת מהאלימות הכללית שהפכה לחיי בימים האחרונים).

נתחיל מהחדשות הטובות - כשכוש מרגיש יותר טוב ולמרות כמה תופעות לוואי קטנות של טראומה אני מאד אופטימית לקראת הביקורת שלנו הערב (כן, ביקורת שנייה).

מה פחות טוב? מסתבר שהאנשים שמחזיקים כלבה אלימה במיוחד שנפגעיה צצים כפטריות ביום חורף סגרירי אחר לילה גשום, לא חשים צורך לשלם את חשבון הוטרינר שלנו. הם מרשים לעצמם לבקר אותי על הוטרינר שאליו אנחנו הולכים, אבל גרסת האירוע עוברת עוד ועוד גרסאות מעוותות שבהדרגה מתרחקות מהאמת ולכאורה, למקשיב התמים להם מהצד מעורר נסיבות מקלות (לא מקלות מספיק כדי לא לשלם, אבל נניח אולי לבקש השתתפות גם מצידי). למקשיב ולא למתבונן מהצד, כי לכל מי שרואה את הכשכוש ואיך הוא נראה ומתנהג, אין שביב ספק מה קרה שם או מי צריך לשלם ולמה.

ברור לי שזו הצטברות של דברים כמו הכלבים בגג, השכנה האחרת וכל השאר שמשליכים על הרגשות הגואים בי. כבוגרת צפייה בז'אנר סדרות המשטרה הפסיכולוגיות (בוניי הפרופיל למיניהם) אני ממש טובה בלנתח את עצמי ניתוח פסיכולוגי בגרוש, ולראות מאיפה זה בא. אבל "זה" בא. אני שוקלת להכנס לעסקי הנקמה. לא, זה לא יחזיר לי את כספי, אבל אין לי ספק שיהיה בזה משהו מספק. נניח נזק חודשי בכל שבעה בחודש במהלך השנה הקרובה כדי לחוג את יום האירוע. אני בטוחה שאני יכולה לתכנן כמה דברים כאלה, שלא מצביעים ישירות עליי ויהיה להם אפקט של נזק פיננסי להם וסיפוק לי. כן, גם הספר החדש שלי שבו ברגעים אילו ממש שניים מהגיבורים הבעירו בית על יושביו באש תרם את חלקו. לא, לשרוף אותם זה ממש גדול עליי. בד"כ אני מתקררת מהר. הפעם לא. מעניין אם זה יחזיק.

בלי קשר אני עובדת על איזה רשימה של אנשים לארגון שמאל ובה מגוון שמות פוטנציאליים שאין ספק שישמחו את המוחבּראת כמשת"פּים פוטנציאלים להתעלל בהם, לענות ולרצוח. כבר כשקיבלתי אותה צחקתי על מי שנתן לי שכשאני גומרת לנקות ולערוך אותה אני גם מוכרת אותה הלאה. אתם חושבים שהמוחבּראת בעניין לעשות עבורי את הנקמות שלי? נקמה יותר טוב מכסף.. לא צריך בטפטוף, משהו בגדול יספק אותי. הייתי אמורה לשחק עם רשימות של שמות ופרטים באקסל - לאחד, לנקות כפולים וכל מיני כאלה. בסופו של דבר הסתבר שיש שם משהו שמחייב קודם מעבר מלא על כל השמות עוד בג'ימייל. אתמול בתגובה לעדכון שלי האיש שמולי בפרויקט הזה כתב לי "יופי של התקדמות. אני הייתי כבר קופץ מהמרפסת מזמן..".

כן, יש עדיין גם אנשים טובים, מתחשבים, דואגים, משעשעים ואוהבים בחיי, אבל כמה אנשים פה מביאים אותי לספיי ערעור שחשבתי שאני אחריהם לבלי שוב.

תקפה הערב את כשכוש כלבה מהבניין השכן. הם מכירים ולא לגמרי ברור מה עבר עליה. הוא כל כך הופתע ונבהל המסכנון. איזה בכי של מצוקה. היא היתה קשורה, כך שהפרדת הכוחות היתה כמעט מידית.

עכשיו כבר אחרי ההיסטריה הראשונית, אחרי המון המון דם (האוזן מדממת שזה נורא) ואחרי וטרינר, נראה שהכל יהיה בסדר. אנחנו בבית, לא מלקקים את הפצעים (כי אסור). ביקורת מחר ועד אז צומי, ליטופים ואליזבת נגד גירודים. בתמונה כשאך הגענו הביתה, אחת רעבה לא מחכה לביקורת של מחר ובודקת בעצמה מה קרה לאחיה הגדול.

ועוד כמה הערות בעניין ההפגנה אתמול:

1.אתמול בשמונה וקצת כשכשכוש ואני יצאנו לטיול של לפני ההפגנה תפסה אותי השכנה מלמטה ומשכה אותנו ללוות אותה באיזה סיבוב (גדול מידי שכמעט גרם לי לא ללכת). כל הדרך היא סיפרה לי על הוצאות וכספים שהוריה והוריו נותנים או לא נותנים. הם בדיוק מעמד הביניים הקורס. שני מבוגרים עובדים במשרה מלאה, שלושה ילדים, דירה קטנה מידי ואין כסף לכל החוגים והדברים שהיו רוצים לילדים (ולעצמם), מינוס בבנק וכו'; אבל היא לא תלך להפגנה, מה פתאום, היא אף פעם לא היתה בהפגנה היא אומרת לי בספק אמירה ספק גאווה שאני באמת לא מבינה.

2. אני חייבת להתרגל שאני צריכה לנסוע להפגנות ולמצוא חנייה** ולא יכולה לצאת ברגע האחרון או רגע אחריו. לא שזה מנע ממני להגיע או שהיה משהו עם "בזמן" בהפגנה אתמול. הגעתי אחרי תשע וחצי, היה נהר של אנשים עם הפנים החוצה ועוד ים עומד בכניסה לקפלן עם הפנים פנימה. עומד עד שהגיע מישהו עם מגפון וכמו נהג אוטובוס שגורם לכולם לצופף את השורות ולתת לעוד אנשים להכנס, הזיז את כולנו לנחיל זורם ומפואר. שעתיים אחרי לערך, כשיצאתי משם, היה נחיל חדש, נוסף בדרך פנימה. אז נכון שהציניות שלי על זה שהלחות היא מה שמחמם פה את הלב צפה לרגע, אבל זה באמת מרגש, מחאה כזו.

3. בלילה קראתי שסתיו שפיר רואה בשיתוף הפעולה של אנשים והגעה להפגנה מנדט להמשך "מנהיגותה" ורצית להגיד שאני ואחרים מגיעים למרות, ולא בגלל.

4. היום פגשתי את מנקה הרחובות האוזבקי החביב עלינו. שאלתי אותו אם הוא בעניין המחאה ואם הלך להפגנה. הוא לא הצטרף למאהל בתקווה כי "בדקתי ואין שם עולים". למאהל במרכזית "מה פתאום, הוא לא ילך לשם". בכלל הוא עובד ומרוויח "ברוך השם, הכל בסדר". רק שיהיה לכם קנה מידה, אני כבר יודעת משיחות קודמות שלנו, ש"עובד ומרוויח" משמעו 2300 ש"ח בחודש. הסכום הזה צריך לשלם שכ"ד וחשבונות ואוכל. איזה דירה אפשר להשיג במרכז במחיר שמשאיר כסף לחשבונות ואוכל??? (מישהי מהצפון התראיינה לאחד מאתרי החדשות והסבירה שגם אצלם יוקר המחייה כמו בת"א ודירה שני חדרים עולה כבר 2200 ש"ח, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, לפני שלוש שנים שכרתי חדר וחצי במרכז ת"א ב-3000 ש"ח). מה צריך לקרות כדי שאנשים כמוהו וכמו השכנה שלי ינסו להזיז משהו?

5. זו מחאה של מעמד ביניים קורס. קורס אומר שקשה, לא שמפסיקים לחיות. כן, נוסעים לחו"ל בדיל וכן, קונים סמארטפון והולכים למסעדות. זה ההבדל בין עשרות או מאות (או אפילו אלפי שקלים) לבין מיליונים לדירה. הפופוליזם של ליברמן וביבי מעצבנים אותי.

6. אני מקווה שבגל הנהדר והאופטימי והמאחד הזה, לא ילך השמאל לאיבוד וישכח למחות על איבוד שאריות המדינה הדמוקרטית.

* מומלץ בחום לכולם, אני כבר שעות אחרי ועדיין נהנת.

** חניתי 2 דקות מהמחסום, אל תנסו את זה בבית אם אתם לא אנשים עתירי מזל בחיים בכלל ובחנייה בפרט.