כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הוסף מסר | 9/2008
ראשנה - אחריי
טוב לא צילמתי תמונת לפני וזה אכן פספוס... אני לא יכולה לומר שהיה ממש ריק, אבל זה אחרי..
- אכילה של כולם עד פיצוץ בערך (המורישה, קליי, ביתה הצעירה ויורז טרולי), כלומר התחלנועם הקינוחים אחרי 3 סיגריות ושעתיים הפסקה וגם אז בזהירות;
- קינוחים עם תוספת חיזוק (ציפור והנפש והמסננת ובנזוגה. חבל והמתושלח הבריזו, או למעשה, קרסו בשלב הסביאה שלהם);
- העברה למגוון קופסאות לצמצום המקום (כלומר הסירים פלוס-מינוס מלאים)
- שליחת אוכל עם חברים (טוב שכנים, למה להיות קטנוניים)
- כן, יש עוד אוכל שלא נכנס למקרר. חלקו כבר נזרק וחלקו בדרך לשם
מספיק הקדמות. הנהו:
הכשכוש מוחה וטוען בתוקף שהוא יכול היה לצמצם את המצב משמעותית (הוא טועה אגב, רוב מה שנשאר לא לטעמו).
היה ערב חג שמח ומעולה. קיבלתי אינסוף מחמאות ושני עציצים. אני אוהבת את החברים שלי. אני אוהבת את המטבח החדש שלי. אולי שווה שבמקום לקנות כיריים במחיר יהלום אני אשקול להחליף מקרר... אולי יותר כדאי שאני פשוט אזמין חברים לצהרים כמקובל בפולנייה. כן, זה אומר שעדיין לא קניתי כיריים וכל הארוחה בושלה על זוג כיריים חשמליות (ובטוסטר אובן). חבל בא הערב... אולי אני צריכה לומר לו לבוא רעב.
חקשמייח!!1
ני
נ.ב. צריך לציין שתכננתי לבשל הרבה דברים שלא הספקתי / לא היה לי כח לעשות בסוף?
נ.ב.2 מכרז השמות למטבח החדש נפתח. כרגע שמתי את הפוסט במעלית וזה קצת מעליב לו.
| |
שלחתי!
זהו! שלחתי שנות טובות. אפילו הגעתי עד למרכז החלוקה וההפצה כדי לקיים סיכוי קלוש ככל שיהיה שהן יגיעו בזמן. דואר ישראל, זה הזמן להפתיע לטובה. כן, אני מהאנשים המשונים האלה שעדיין שולחים ברכה אישית לכל חבריהם הטובים וטורחים לכתוב אחת שונה לכל אחד ואחת (וזה קשה, באמת שזה קשה) ולא לשלוח מייל המוני שלא לומר סימוס שכזה.
אחרי דילמות לא קטנות כלל, שלחתי גם לבור. שנתיים ומספר ימים מאז המכתב
האחרון שלי. גם במכתב ההוא איחלתי שנה טובה. לא זכרתי את זה. יותר מידי זמן אני
חושבת על זה ומתבחבשת בזה ואני מאד שמחה שהחלטתי וכתבתי וכבר שלחתי, כך
שזה outa my hands..
היה סופש מוזר. בשישי עשיתי הרבה סדר וניקיון ומצאתי איזה פתק שלי לילד
מימים כל כך שונים מהיום, ממש הפוכים. וישבתי וקראתי אותו שוב ושוב
וייבבתי; ואז התקשרתי למתושלח שהוציאה אותי מזה (קצת יותר משעה זה לקח
לה). היום ניקיתי וכיבסתי ואפיתי ולא עשיתי עדיין קניות לחג (שאני מארחת
בו) ואני מקווה לא להצטער על זה מחר.
שיהיה שבוע מוצלח וחג שמח
| |
Equinox
המזל הגדול שלי הוא שאני אופטימית חסרת תקנה (לחלוטין) וכך אחרי כמה ימי
דכאון ופוסט טיוטא על כמה רע ואיך לכבוד יום השיוויון גם בחיי הלילה מתארך
והיום מתקצר (אווווווווו), ואפחד לא אוהב אותי בכלל ו... ו... אחרי בוקר
שבו הזרקתי מוריסי ובפרט Every day is like Sunday, אחרי ימים באמת קשים,
אני יכולה שוב להעיד שזה לא דכאון קליני. הידד
אז מה היה לנו? בשעה שכתבתי את הפוסט הקודם כבר ניסיתי להרוג את הכשכוש,
אבל לא הייתי מודעת לזה. בשישי קמתי והוא קצת לא הרגיש טוב, אבל סידן
(יותר מידי עצמות) הרבה פעמים מפריע לו לעיכול ולא התייחסתי יותר מידי.
יצאתי למיליון הסידורים שלי (כן, יש לי שני צבעים בשיער) ולקח לי די הרבה
זמן לחזור לפה. בטיול בינערביים שלנו כבר הבנתי שאולי זה טיפה יותר רציני
מהרגיל והתייעצתי עם וט' בטלפון, אבל עדיין לגמרי לא הבנתי מה לפנינו. את
שבת (מערב שבת) כבר בילינו כל היום בכף שמן אחת לשעה וגם כמובן בביקור
חירום במרפאה. זה כאב, אבל זה היה אמור לפתור את הבעיה. לא עבד. אחרי צום
של יומיים, הגענו עייפים ומרוטים בראשון בבוקר לביקור שני ולטיפול חוזר.
הכשכוש בכה כל כך שלא הצלחתי לעמוד בזה ולהחזיק אותו. הוט' ממש צעק אליי
באיזשהו שלב "את תשתקי את". יצאנו מרוטים אפילו יותר. הכשכוש מעולם לא
דילג כל כך מהר לתוך הנסיך בניסיון לברוח מהאיש הרע :( זהו. מעכשיו החלמה,
איטית וקשה. הוא כבר הרבה יותר טוב. אתמול בצהרים חזרנו לשתות מים ובערב
לנסות לשחק עם כדור. מחר חוזרים לאוכל יבש. את החלומות שהיו לי בין שבת
לראשון אני לא מאחלת לגרוע שבשונאיי. תוצר הלואי הראשי לכשכוש חולה היה
שהשבוע לא הייתי יום מלא אחד אי שם בהר. לכאורה יתרוןן משמעותי. למעשה
ימים מתישים של המון דאגה, טיולים ועוד (ועוד) טיולים וחוסר תפקוד ברמה
ממש מתסכלת. אני לא חושבת שמעולם היה לי שבוע בתפוקה כל כך נמוכה. אם
העורב רוצה לנסת לפטר אותי, השבוע זה השבוע שלה (אני לא דואגת, היא יוצאת
לחופש בראשון ואני אחזור לעצמי).
ומה בכלזאת השתנה? שהיום חמישי והכשכוש יותר טוב והלכתי לשיעור ניסיון
בפיסול היום (והיה מצויין) ועכשיו חזרתי ממין סוג של מפגש חברים (והיה
מוצלח). ובעיקר שאני אופטימית ניצחית (מפגרים אבל אופטימים זה אני).
טוב בלי שגרת מסנג'ל אין לי חיים
בכלל... אז הנה שיחה מלפני יומיים שמוכיחה כמה אני טובה בלהיות בדכאון בלי
לספר לאיש (זה שלא רואים אותי מאד עוזר, יעלי, אל תכעסי עליי כשתקראי את
זה בחודשיים איחור, אני אוהבת אותך, לא רציתי עזרה).
הנפש: [שולחת לי לינק להודעה בתפוז של גולש שאנחנו מכירות ומבקר בצורה די מפחידה את העולמות החדשים בתפוז]
פט: לי X כבר הציעה חברות... אז יש לי חברה
הנפש: ?
פט: רק ציינתי שלי אין "לפט אין חברים..." כי יש לי כן כן
הנפש: אה לא התעמקתי בקיטורים שלו
פט: הוא חולה נפש
הנפש: אני רוצה לישון
פט: את רוצה להיות חברה שלי? אני יכולה להציע לך חברות
הנפש: אבל את כבר חברה של X אני לא עדיפות ראשונה לא רוצה טובות
פט: X הציעה לי, לא יכולתי להגיד לה לא... אותך אני באמת אוהבת (כחחחחחח כחחחחח)
יש לי עתיד ורוד בתוכניות ריאליטי
הנפש: LOL
פט: וגם אמרת שתקחי אותי לקינוח במול ים ולארוחה אצל אדוני, ברווווווור שאנחנו חברות
חברות נקייה, טהורה כזו. בלי אינטרסים בכלל
הנפש: את אינטרסנטית, יעיפו אותך בתוכנית הראשונה
פט: כבר התקשרת לבונוס גיוס שלי?
הנפש: טרם ירדתי לקנות משהו מתוק כי אני נרדמת אבל אני עוברת על קורות חיים עכשיו ואוספת כמה ששווה להתקשר אליהם
פט: אני הולכת לקחת קומפוט (עשיתי לי קומפוט וגם סלט סלק, אני בגל בייתי
מזרח-ארופאי) אם רק הייתי יודעת איפה המצקת שלי, חיי היו יותר זוהרים, אבל
אני אאלתר [עשיתי יומיים לפני שלמהנט המליצו על זה]
מצאתי! וגם נזכרתי שזו לא אשמתי, פשוט קניתי מיץ שזיפים לכשכוש במחיר
יהלום, הייתי חייבת (חייבת!) לקנות גם תפוחים, צימוקים ומשמשים מיובשים
לקומפוט (היי את השאר היה לי בבית)
הנפש: התנתקתי באמצע (מאוד מעצבן) את הזויה מיום ליום
פט: אני כרגיל, את פשוט נרדמת, לכי לקנות שוקולד
הנפש: קניתי בלסתי לא עוזר לישון!
פט: מים?
הנפש: ולקרוא קורות חיים זה לא בדיוק מעורר
פט: זה כי את ממש קוראת אותם
הנפש: אני מרפרפת
שירותים BRB
. . .
[כעבור שעה]
פט: שירותים ארוך יצא לך
הנפש: סורי נפלו דברים באמצע אמרתי לך שלא הולך פה כלום
פט: תגידי את האמת, את לא רוצה להיות חברה שלי יותר כי X הקדימה אותך והציעה לי חברות <סניף>
הנפש: <אייקון בוכה פולני מאד ומקסים שאשמח להעביר למיטב חבריי שקוראים אותי במסנג'ר>
פט: ב ד י ו ק (כשכוש ניסה את המבט הזה בדוק לפני דקותיים כשהוא גילה שאני מעזה לתת גם לקטנה מעט מהשמנת, השמנת *שלו* כמובן)
הנפש: LOL
אולי היא תרצה להיות חברה שלי [שולחת לי לינק להודעה בתפוז של מישהי שמאחלת לה איחולים ולא לשנה טובה]
פט: LOL האמת שיש עברות חניה בתום לב
אני ככה קיבלתי פעם דו"ח בגשם שוטף באיזור 2 עם איזי פארק ושלחתי להם
תדפיס
לא שזה עזר לי... אבל באמת שלא הייתי חונה אם הייתי חושבת שזה לא
חוקי
הנפש: אני שונאת את המתבכיינים האלה שלא טורחים לזכור מה אומרים תמרורים, ואז מציירים את עצמם בתור קורבנות נגזלים
פט: כן סיפרתי לך שקיבלתי דוח בשישי? דאבל פארקינג ל-2 דקות, פגשתי את
הפקח ואמרתי לו - מה אני אעשה, אשמתי ואשלם
הוא אגב מיד הוסיף לדוח שהוא
ראה אותי ובאמת חזרתי נורא מהר ובלה בלה
ואמר שאני אכתב מכתב ואולי יבטלו לי
הנפש: וואלה
פט: האיש לידי שגם קיבל דוח קילל אותם כמו שבחיים לא חשבתי שמישהו יודע בכלל, וזה לא שיש לי פה קטן במיוחד
הנפש: אני בטוחה שבתור פקח הוא שומע את הגרועים ביותר
פט: כן הא מצד שני פעם כמעט הכאתי פקח של הסיירת הירוקה הוא ברח ממני :)
וכן, אני גאה
את זורקת לי הודעות בחזרה
הנפש: אני יודעת כל הזמן מתנתק
פט: הכל עובר אליך וקקה בידיך! כן כן
(קקה כרגע זה משהו שאנחנו מאד מקווים לו, לא להעלב)
הנפש: LOL
פט: זה היה ביוחנן הסנדלר, מול הגינה היה חורף אני זוכרת את זה כמו היום
אני אדם מאד חינוכי
מאד
אכן, לא הלכתי למקרטני; חיפושית, זה נכון, אבל בכלזאת סכריני-מקרטני. אני
חושבת שהחשבון של שבת/ראשון של הכשכוש היה המכריע האחרון. גם לא שלחתי
עדיין ברכות שנה טובה, מה שאומר שהשנה האיחולים שלי כנראה יגיעו באיחור.
לא מצליחה לעשות כלום, לא רק הר. אני מקווה שהעליה הקטנה הזו היא אות לעוד
עליות ולא אשלייה בנוף.
שתהיה לכולנו שנה טובה עם הרבה בריאות, שמחה, אהבה, תקשורת והבנה, שפע
כלכלי, דיאטות מוצלחות, שלווה ונחת, עניין, סיפוק והצלחה, עושר, אריכות
ימים, הגשמת חלומות, שגשוג ופריחה, יצירה ומעוף, שלמות, הרמוניה ושקט
פנימי.
Armageddon - come armageddon!
Come, armageddon! come! שמור
בטל
| |
החמצה
היום הייתי ביום טיול עם ההר. יצאתי לבד מת"א, כלומר באתי עם הנסיך והיו
לי כמובן טרמפיסטים ביציאה המוקדמת בחזרה. אחד מהם הוא בן טיפוחיי החדש.
בכלל בילינו חלק ניכר מהיום ביחד. הוא שונה כל כך מכל האנשים האחרים
שמקיפים אותי. מכל מי שהכרתי אי פעם, למעשה. אני לא ממש מצליחה לקרוא
אותו. היום (לראשונה) הוא ממש היה שם. לא יודעת להסביר את זה. בשלב די
מתקדם של הערב (וכשכבר היינו רק שנינו) הוא הבהיר לי מעל לכל ספק שאני
לגמרי הטיפוס שלו, הבעייה היחידה שלי זה שאני "שמאלנית" ("ואני מתכוון
סמולנית בסמך ולא לעמדה פוליטית, אלא לתפיסת חיים, מבינה?"). עדיין לא
החלטתי אם לקחת את זה כמחמאה או לא.
הראיון אתמול, והמקום שאני יכולה להיות בו לעומת המקום שאני נמצאת בו; העובדה
שהוא מפרסם ומחכה לאישור של סיום הדוקטורט; הדירה וחוסר היכולת שלי להזיז
אפילו את פרוייקט צנצנת או להזמין בדים לתמונות מאיביי; ובכלל כל הקפאון
מסביב שכולל בעיקר עבודה ומפגשים חסרי פוריות עם מתושלח והמורישה, מדכאים.
אני מסתובבת כבר כמה ימים בתחושה כבדה של החמצה. מתי מתי אני אצליח להתחיל
לממש את הפוטנציאל? למה אני יודעת להזיז הרים
בשביל אחרים, אבל לא לעבור אפילו דף בשבילי? וכן, זו חברה אמיתית לכל מי
שתהה. היום סופסוף זכרתי לחפש אותה אחרי שראיתי את השלט על הבניין כבר
מספר לא מבוטל של פעמים מאז שאני נוסעת בפריפריה של השכונה החדשה שלנו.
יש לי קשר גדול בבטן ואני לא יודעת איך להתיר אותו. לא ישנתי כמעט כל
הלילה בין אתמול להיום, ואני לא ממש רואה את עצמי ישנה גם הלילה. אבל מחר
אני במוסך שיער מנסה ניסיון אחרון
של הצבע שאני רוצה, כי אם הם לא יצליחו כנראה שאני ללא אמצא מי שיצליח. כי
אולי בקרוב אני שוב אאלץ להתלבש באמת לעבודה. כי אפילו עכשיו, האופטימיות
הניצחית שלי לא מדוכאת עד אפר, היא רק מנמנת (היי מישהו פה צריך).
| |
טעות לעולם חוזר
הייתי כבר צריכה ללמוד שבכל פעם פעם שקצת נוח לי ואני מרגישה שההר מתאים לי זה בא. היום היה לי האירוע הדו-שנתי מול בוסיתי (העורב) שתחייה שבו היא מאשימה אותי במשהו על לא עוול בכפי, מביאה לי את הסעיף, מוכיחה שוב שהיא פרנואידית וחושבת שאני רוצה את מקומה ואז אני מתבכיינת לבוס שמעליה (הוא כבר לא באמת הבוס שלה, אבל הוא עדיין ביג בוס בישראל ואין לי מישהו אחר לבכות לא וגם ממתי אני נותנת לעובדות לבלבל אותי?). אז הפעם היה אירוע מקוצר. אולי גם היא כבר (סופסוף!) מתעייפת. היא אפילו הבינה בהתחלה שהיא טועה והתנצלה, אבל אז היא דיברה איתי בטלפון וקלקלה אפילו יותר. היתרון היחיד של המחזוריות הזו (והוותק שלי) שאני יכולה להרשות לעצמי לומר ל"סופר בוס" משפטים כמו "תוריד לי אותה בבקשה מהגב, טוב?" (כן ממש במילים אלה). אוף.
סופשבוע וזה עושה אותי שמחה עד מאד. היה שבוע מאד מתיש נפשית. היום אחרי שהעורב רקדה את הריקוד חצי שנתי המסורתי שלנו פניתי למגוון מוכרות (מה לעשות כולן נשים) באיביי וחלקן כבר הספיקו לחזור אליי. נראה שתחילת פרויקט התמונות לקירותיי העירומים מתקרבת והולכת. הערב גם נזכרתי שאמרתי כן לניסוי מלכודת עכברים חדש ובכלל לא לקחתי עימי את טלפוני הפרטי להר. הערב (בהתאם) גיליתי שלא האזנתי להודעות לפחות מאז ה-12 באוגוסט. מאד זמין מצידי. כן, ניסו להזמין אותי לראיון. אני אדבר איתם בראשון. אין לי מילים להתחיל לתאר כמה אין לי כוחות ללמוד את הארגון ולהתכונן כראוי לראיון טוב ומרשים בו אני משכנעת אותם לתפור לי משרה שונה ממה שהם תכננו ולשלם לי לפחות 20% יותר מהמקסימום שלהם; וראוי שאתכונן כי מזמן מזמן לא עשיתי את זה.
מחר ומחרתיים (כן נו, בסופש) יש פסטיבל אומנים בגדרה שעדיין לא ברור אם אגיע אליו, אבל הוא בתוכניות. בכלל מתוכנן סופש יחסית עמוס. סביר שבסופו של דבר אוותר לעצמי ואתייחד בעיקר עם הספר והכדור בגינה עם כשכושי, אבל תוכניות זה טוב. תחושה מזוייפת של חיים שם בחוץ.
טה-טה
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
