הבוקר הערתי בשוק העבדים הידוע כעבודתי השלישית את עובדת היותם שוק עבדים. האיש הקטן (לא רק במידות) שניסה להציע לי עבודה קבועה עוד בדקה הראשונה שהוא ראה אותי נורא נעלב וכך התפוטרתי ונפרדו דרכינו.

אני כבר כמעט שעה בבית. אחרי פרוסה ומול קפה בספל שהוא גם נקי, גם מתאים לקפה וגם עם תחליף חלב כלבבי. אחרי מייל לישכארכט שאני צריכה לכתוב כבר למעלה משבוע ולקראת כל מיני פינות עמותה שאני מנסה לסגור מידי ערב בכוחותיי התשים. מתלבטת אם לתפור לי שמלה או לבקר באייקון או אולי גם וגם. קצת כמו בסיפור עם העז, ולמרות שהייתי ערה לרמות החופש שלי עוד לפני, מוחשיותו אחרת לי עכשיו.

אחרי ראשנה מעולה היה כיפור קמעה (או מעט יותר מזה) טראומתי. בסוכות נשארנו בעיקר לבד, אני וטפיי וביתי וניקיונותיו ולא עוד. השתבללות שפיצתה במשהו וגם התריסים הגדולים בסלון נקיים לראשונה מזה שנים. אני צריכה (וגם רוצה) לכתוב עוד על כיפור או על הנפש וגם לשים תמונות של אגרות ראשנה שנראה שכולן כבר הגיעו ליעדן או חזרו אליי (ולחלקן זה לקח שלושה שבועות לעבור מרחק של כעשרים ק"מ), אבל נראה לי כי עדיף שאחגוג את החופש ואהנה ממנו תחת להתבחבש שוב בזאת.

סופסוף גם אני יכולה לומר - חג שמח

וגם, חתולי חגגה אתמול יומולדת  (=^･ｪ･^=)  יאי!

ללכת לישון בתשע וחצי. להתעורר ברבע לארבע. להתהפך שעה במיטה. להבין שזה לא יקרה היום. לצאת לטיול עם הכשכוש. שעון קיץ ועדיין חושך וקריר. כיף. לשבת על המחשב. לגלות שחברה בהונגריה קיבלה הצעת נישואים. להתקל בראיון באיקונומיסט עם אחת מהסופרות האהובות עליי. לשתות קפה ולשמוע את העולם מתעורר לאיטו. להזכר בכמה טוב לי בשעות האלה. אני צריכה לפגוש אותן יותר ולא חשוב מאיזה צד.

ואף מילה על המשבר האחרון או כמה חיי הפכו למלאי אינטריגות ודרמות קטנות וגדולות.

אני מאד לא טובה אל עצמי לאחרונה. זה נכון בעיקר פיסית בהיבטי שעות שינה ואכילה לא מסודרת ולא בריאה במיוחד ועומסים שהגוף שלי לא אוהב שאני מטילה עליו; אבל זה נכון גם נפשית עם חיטוט עצמי ארוך במיוחד.

זה מעין מעגל שהפך למפלצת שמאכילה את עצמה ואני לא יודעת איך לעצור.

והכותרת? זה ציטוט של GJ מ-Top of the Lake המצויינת שסיימתי לפני כשעה.

השבוע עם הנפש:

אתמול אירחתי חברים לראשנה. היינו בנוהל כמעט טבעוני (יש לי בעיה עם דבש ודבורים וניצול ובעיקר עם הטעם פיכ של סילאן). היינו שבעה ומאוחר יותר הצטרף עוד זוג לאחרי הארוחה. כדרכי, הכנתי המון אוכל. כדרכם, החמיאו לי המון. שלא כדרכי, נתתי לאנשים לסדר ולנקות ולעשות אחריי בעודי ישובה נחה. אני לא יודעת אם כדרכם, אבל הן עשו כזו עבודת השתלטות על המטבח ובלי לשאול יותר משתי שאלות נמצאו מיקומי דברים, רוקנו קערות ותבניות לקופסאות סגורות, סודר מקרר, הכל נרחץ וחלקים ניכרים יובשו ונכנסו למקום, נמצאו עוד ועוד מגבות מטבח לייבוש ושקיות לזבל ומה לא. אושר. מעתה, זו דרכי.

עוד אתמול קיבלתי מגוון מתנות קטות ומלאות מחשבה, אהבה והתחשבות. קיבלתי המוני חיבוקים ואהבה משכנים וחברים שזכו לשנוטובות (בקרוב תמונות, לא כולם קיבלו עדיין בדואר). זה השלב שעבורו אני עובדת כה קשה והוא לגמרי לגמרי שווה את זה. כדאי להזכיר לי את זה בשלב שבו אני בוכה על העבודה.

כל עצם בגופי כואבת ועדיין יש לי חיוך מטופש של מאוהבת אם כי איני מאוהבת באיש. מלאה. מלאה אהבה. איזה כיף.

ורק הכריות החדשות שהזמנתי במחיר שחיטה רק כי הבטיחו שיגיעו בזמן, לא הגיעו. זה מה ששלחתי הבוקר לאורחים..

מקווה שהיה לכם (או יש עדיין) חג לא פחות מוצלח ושתהיה שנה נהדרת!