• היה ברור שהפעם היחידה שהרשמתי לעצמי לומר לבוס שלי שכבר עשיתי משהו שטרם, זה יחזור לנגוס בעכוזי
• ביתי עדיין נראה בחורבה (או כמו אחרי שבעה מסעות קניות מטורפים). אוף כמה דברים הבאתי השבוע מחיפה
• אופנוע בנחלת בנימין זה מאד שימושי
• עוד לא החלטתי על תפריט למחר
• הרעבה חוגגת היום 10 (וו! הו!!)
• מחקר חדש (יחסית) מגלה שלחבריי נטייה להיות נרקיסיסטים, מניפולטיביים ופסיכופתים יותר מאחרים
• התפתתי לרכוש מצעים באייס אתמול. נדרשו שתי כביסות רצופות (עם טמפ' מאמירות וכמויות מרכך מרשימות) על מנת להפטר מריח הצבע שלהם. ראו הוזהרתם
• שנוטובות התחילו להגיע לאנשים, כולל לארהביה (בזמן! הו)
• בהתאם, התחלתי לקבל המוני ברכות ושיחות ואיחולים מדהימים, מצחיקים ואוהבים מחברים
• היום לראשונה בחיי סוגשל פיטרתי מישהו. זה מתנדב שלא עשה כלום (אף פעם) ועדיין לא קל
• עוד היום, שלחתי מייל למעל 3,700 איש. כן, רעדה לי היד
• עוד לא נגמר (עבודתית, ראו את הנקודה הראשונה), אבל בינתיים נראה שאני בשבוע יעיל ברמות מרשימות

• עיקר שכחתי - שנה טובה!

הוא עוד לא אצלי. הוא קצת יותר גדול מהנסיך (לא, זה לא יתרון, זה חסרון). קצת פחות חזק. הרבה פחות מיוחד.. אבל הוא כבר רשום על שמי ויהיה פה בראשון (מביאים לי אותו אחרי התקנת מרים חלונות) והוא צריך שם.

כשהחתול הראשון והמופלא שלי מת בתאונה מצערת, אמר הוטרינר לאימי -

         שתקח כמה שיותר מהר חתול אחר. בהתחלה החתול האחר יהיה פחות יפה ופחות חכם
         ופחות מוצלח ופחות עוד משהו. כשהיא תמצא את הדבר הראשון שבו החתול החדש

          מוצלח יותר, תדעי שהיא השלימה עם המוות של זה.

לקח לי כמעט שנה לקחת עוד חתול ולא מעט חודשים להודות שהוא יותר יפה.

את הרעבה שבאה לאחריו לקח לי יותר משנה לקחת. אני לא זוכרת כמה זמן לקח לי להודות שהיא אפילו יפה יותר (היא חוגגת בסוף החודש הזה עשר והיא אצלי מגיל שבועיים לערך, אז תסלחו לי). היא גם הכי טובה (התנהגותית) מבין השלושה, אם כי הכי חכם היה הראשון.

לקח לי חמישה חודשים לקנות רכב חדש. למישהי שסופרת את השעות שהיא בלי רכב זה די מרשים ובעיקר מעיד על כמה חבריי והוריי מטיילים בחו"ל ולא זקוקים לרכב שלהם (כך שאפשר לסנג'ר אותו לתקופות). הם טסים שוב בראשון, אבל החלטתי שמספיק. הגיע הזמן. ואכן נקנה אחד.

אני אפילו לא יודעת אם הרכב החדש זה הוא או שזו בכלל מכונית חדשה והיא. הקנייה הזו הרבה פחות אמוציונליות משתי הקודמות. אולי אני צריכה לתת לה/ו קצת זמן אצלי לפני השם. אני בד"כ די טובה בשמות. המפ.

[ואף מילה על מה יהיה כשאאלץ להפרד מהכשכוש קשישה, נו, כמעט אף מילה. אני כבר עם דמעות בעיניים ומושכת באפי מרגע שפתחתי את הסוגריים ועד לכאן, ואני מקלידה די מהר].

אמש הייתי ב"אירוע". סביב השולחן לצידו ישבתי, ישבו בעיקר חברים של בעלי השמחה. בשלב כלשהו השיחה של שניים מהם נסובה על האירועים הקרובים של החבר'ה (שלא תמיד הבנתי מה הם, כי בעיקר מנו תאריכים).

ואז, ללא התרעה ומבלי להתבלבל, אמר האחד לאחר "בתאריך X אם יש חשפניות אני לא בא". שאל אותו בתמהון האחר "אבל למה?" ענה "כי אני נגד סחר בנשים". אני לא בטוחה אם זה יותר הפתיע אותי או יותר שימח אותי, כי משניהם היו מנות גדושות. לא יהיו חשפניות אם תהיתם, כי רוצים את האחד באירוע.

כמעט התחלתי איתו במקום. עצרו אותי הפרטים הקטנים, כמו היותו צעיר ממני בכ-15 שנים, נמוך ממני בראש וכנראה נשוי.. כזו אני. מוזרה. בהמשך הערב גיליתי שהוא גם טבעוני

זוכרים את זה והאופטימיות שלי בעניין זמנים וחוסר לחץ פעם אחת? אז למה לי? הרי עדיף להשלים את הפרויקט במה שמסתמן כאחד השבועות היותר לחוצים שיהיו בזמן הקרוב (וכתמיד באיחור לארהביה). באמת שחשבתי שבחרתי בפרויקט לא עתיר עבודה (יחסית) השנה. אה מה מה, כפי שכותר שלי מעיד - מצאתי בעיה בתוכנית ולא ברור לי עדיין איך אני פותרת אותה, מה שלא מנע ממני לסמן ולגזור היום כבר לא מעט כל מיני צורות, לצלם, להתחרט על המספריים שבחרתי ולחפש (שוב) מעטפות מיוחדות. רק עוד 21 תפוחים משני סוגים, 708 עלים ולא בטוחה כמה חיתוכים, תלוי באיך יראה ה-workaround של הבאג והכל מוכן. עוד משהו שעשיתי הוא לעבור על שמות וכתובות על מנת לסגור את רשימת המקבלים השנה (18 אופסי, שוב הם התרבו לי עם כל הביקור בחיפה ורענון קשרים, לא רק בו**).

מכירים את זה כשאורזים דירה וזה נראה כמו פרויקט ענק ואז איפושהו באמצע אתם אומרים לעצמכם - נו, זה לא היה כזה נורא, למה כל כך התרגשתי? הנה אני כבר באמצע. ואז, כשממשיכים מגלים שלא הייתם אפילו ברבע העבודה (גם אם באמת ארזתם כבר חצי מהדברים שלכם). איך ברבע האמיתי לפני סוף עבודת האריזה אתם כבר מתלבטים אם זה באמת חשוב לקחת את כל הדברים שלכם ולמה בעצם אתם עוברים.. מכירים?

אז אני עכשיו בחצי המתעתע. אני כבר יודעת שיש עוד המון עבודה ויהיה שלב שבו אצטער על כמות החברים ואנשים שאני מכירה ומוקירה, ועל זה שאני משקיעה ולא יודעת לבחור אפפם משהו באמת פשוט***. אבל כמו במעבר דירה טוב, גם הדבר הזה כשהוא נגמר הוא כיף גדול וכשחברים שלי מתחילים להחזיר לי כל מיני דברים יצירתיים זה הכי כיף בעולם ושווה את כל התסכולים שאני כבר מתחילה להריח בדרך.

* שוחחתי השבוע שיחה מאוחרת במיוחד עם אשת כ"א בכירה (ענייני עבודה בניגוד לענייני חיפוש עבודה) והיא אמרה לי שאני חושבת כמו אשת הייטק (אמרתי שלעבודת החלומות אני מוכנה לנסוע עד לנתניה, היא הסבירה שלעבודת החלומות היא מוכנה לנסוע לנהריה). צחקנו עליי בצוותא ואמרתי שגם ביער עוכר הדין טוען שאני עובדת ההייטק המפונקת שלו. אז גם הכותרת רומזת שיש עוד כמה דברים שנותרו לי מהענף.

** למעשה 18 זה טיפה בקמצנות, אבל אנשים שלא רק שאינם מתלהבים, אלא אפילו לא מדווחים שהגיע אחרי למעלה מחודש והם גם לא מקורבים, לטעמי לא ראויים למאמץ ויש פה מאמץ די גדול.

*** לא באמת פשוט, אבל כרגע לא מקוסטם אישית וזה כבר הרבה אצלי.

או שקולדפליי שחררו וידאו שמאד מבין התנהגויות שטנה נגד אנשים שמנים והמסקנה שלו היא שלבד, בחושך, בצד, כך שלא יפריעו לכולם בעיניים, הם יכולים למצוא זה את זה ולהפליג את האופק (רצוי רחוק מכאן) וכל זה באיצטלא של שיר אהבה מחבק.