מעתיקה פחות או יותר מייל לחברה כי פתאום ראיתי את השעה וקשה לי להתאפק.. זהירות פוסט טהור של קיטורים לפניך.
אני לא מצליחה לישון. מצחיק למדי, כי קודם (כמובן) נרדמתי על הספה, אבל אז יצאתי עם הקטנה החדשה וקראתי ספר ומאז התהפכתי והתהפכתי ונמאס לי אז קמתי קצת (קצת? נניח, זה היה לפני שעה לערך).
אני בשלב שבו כל מה שיכול להסתבך לקראת הנסיעה הסתבך - ספרים שהזמנתי לאחיינים באוגוסט עדיין לא הגיעו, תיק חדש שהזמנתי למחשב הגיע (יפהפה) אך לא במידות שהבטיחו והמחשב לא נכנס בו (מחר פוגשת מעצבת ישראלית אחרת ומתפללת שהמק יכנס בפתח הצר הגבולי של התיק, בבפנוכו יש מספיק מקום). שלל דברים לכנס לא מוכנים למרות שהיו אמורים להסגר עד ראשית הקיץ.... אם כי פאקים בעבודה פחות מטרידים אותי כרגע (אמרה זו בלפני חצי שעה התחילה לעבוד על המצגת שלה לכנס). בשני בערב אני פוגשת את בנות ההתנדבות. בשלישי יש לי יום שכל חצי שעה בו מדודה (תספורת לקטנה החדשה, תספורת לעצמי, ג'ל שקוף ציפורניים שאהיה עלק מסודרת לאמריקאים, איסוף הקטנה מהתספורת שלה וכו'). הוא כולל נסיעה צפונה ובחזרה לשים את הקטנה אצל הוריי. יום קליל כייפי כזה רגע לפני שיוצאים לטיסה בחמש בבוקר.
מיותר כנראה לציין שאין לי מושג מה לארוז (מזג האויר בדיסי בלתי צפוי ואינו יציב מסתבר) או מתי אני עושה את זה. אני כה שלווה שאני ישנה היטב כל הלילה ומתקתקת ביום והכל הולך להיות סבבה. אולי. תזכירו לי בבקשה למה שמחתי לנסוע? אה, דווקא מאד התלבטתי ולא ישר שמחתי. נו, אני לא כה טיפשה כמו שנדמה לי לפעמים. לפחות יש לי כבר איפה לישון בניו יורק, וגם הזמנתי היום שאטל מהשדה בדיסי לדירה בה אלון. אני באמת צריכה לכתוב להיא מתי אני נוחתת ומגיעה (ולהזמין קנייה מבופר רגע לפני עזיבה ולפגוש את המאומץ שנשאר עם הרעבה כדי לתת לו מפתח, ולסיים את המונופול שהיום הביאו לי בשבילו עוד הדפסות ו..).
לנשום ולנשוף.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
