הכניסה אל האושר

הרבה אנשים בפוסט הקודם (בינהם חצי אינם קיימים), לא הבינו את מר גורלי ואת ההתאכזרות האלוהית הגדולה של הטבע ששלח אליי אסלה ירוקה.

האומנם אתם כאילו שה תמים וצימרי? האם נשלחתם אליי כדי להרוג את שלוותי ולהכניסני לדיפרסיה ממושכת ב"כס הכבוד"?

טענת יפת הנפש: ירוק כמדומני זה טבע, זה ליבלוב, זה פריחה... האם אתם מוכנים באמת ובתמים להרוס את הטבע שלנו בעודכם "דופקים יציאה" על אדמת הקודש?

אני מצטערת, זה צורם לי.

טענה (שהשתיקה) יפה (לה): ירוק מזכיר לי דברים רבים ומגוונים. בינהם: ליכה, נזלת, זפת, טבע, ועוד שלל דברים שאני לא סובלת.

עזבו אותכם  מדברים כאלו. ירוק זה.. ירוק זה... ירוק זה קישואים! מטיבעו של האדם זה להוציא קישוא לא להוציא על קישוא.

(*להוציא=לחרבן, אני אישה, יש לי כבוד, ויותר גרוע מזה יש לי חבר)

***דברי מתיקה:

יום שלישי אני וחמודי שלי יצאנו לגבעה הגדולה השוכנת בקצה הגבעה הגדולה, ובקיצור הוא בא ליד אליהו, ואני חברה רעה. בין האנשים שבאו לברך על אהבתנו היו בנות דתיות, פדופילים אכזרים, חטטנים מגעילים, והמון המון ערסים.

מבין הדברים שנאמרו שם היו: "אני אוהב/ת אותך" ו"שיר, יש לך חרק על השד". מרתק.

לא, אני לא גרה ברחוב, והתמונה פוגעת בפורפורציות של הבלוג המושלם שלי!!!!@!@!!!

אבא שלי החליט שאני לא רומנייה מספיק (השתזפתי, הרגוני), והחליט לפתם אותי בקניידלעך.

קנידעלך זה השילוב המופלא שבין כדורי שוקולד לקקי של אוגר.

שלא נזכיר שזה מרגיש כמו נסורת שטבולה בשתן של מרק צח

הוא גם הכיר לי את אהובתי החדשה לפסח "מצה קלה". אני לא מבינה מה כ"כ מיוחד במצה הזאת, יש כל כך הרבה דרכים מגוונות להקיא...

"הכל טוב, זה קקי כשר."

.....

שיחה ביני לבין אמא:

אמא: "אני נמצאת פה מתחת לחנויות כלי אמבטיה... יש פה אסלה ירוקה, "
אני: "לא, אין מצב שאת קונה אסלה ירוקה!"

אמא: "לא, זה ירוק יפה, זה לא בהיר!"

אני:"לא, אנחנו לא מצעד הגאווה, תקני חום או משהו!"

אמא:"לא, חום זה כמו קקי, אני קונה ירוק."

אני: "אין מצב שאני מחרבנת על ירוק! תשכחי מזה...."

אמא: "טוב, מה את מעדיפה, ירוק או כתום?"

אני: "כתום.."

אמא: "אוף, נו אני לא יודעת מה לעשות... טוב, אני אראה כבר... אני אעדכן אותך כבר.."

אני כאן לא יודעת על מה אני אניח את עכוזי הכעור, ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

האם המרגש יהיה של דשא ירוק? האם המרגש יהיה של גזר גמדי?

מערכת העיכול שלי לא עומדת בזה.

ודרך אגב,

אמא שלי שכחה לקנות נייר טואלט. כל היום הייתי צריכה לקפץ לי סביב הביניין כדי להרגיע את השלפוחית ולהמציא דרכים פסיכולוגיות להסביר לעצמי ששתן זה סתם גחמה טיפשית ולא נחוצה של הגוף. בסופו של דבר היא פינקה אותי בנייר טואלט ריחני.

אני ממש בטוחה שזה יכפר על עוגמת הנפש שכלבים קטנים וריחניים מצילים אותי מדלקת שתן.

.....

די! מספיק!

תפסיקו לשלוח אליי ורדים! תפסיקו לפאר את גדולתי! תפסיקו להחמיא לי על גיזרתי הנאה!

אנוכית. כבר לא לבד!

מהיום אני אוכל לרבוץ לי בסלון ביתי, לאכול טוגנים ואורז, ולהתלונן על עצירות.

אסיר את הפאה, אוריד את המחוך, והוציא את התותבות.

~להלהלהלהלה~
גרסתי האהובה מספרה 7,
עומר קטן וחתיך עולם עלם חמודות ויפייפה שלי,
חלעליך!
מתעליך!
~גומרת!~

(תאמינו, גם אותי אוהבים)

......
הפסיקו להגיב לי, אז רוצה לעשות משהו סגנון בחירות מועצת התלמידים כיתה ג':
כל מישיגיב אצלי בבלוג, *מגרדת בשיניים*
מוזמן אלייי מחעררר *מחטת באף*
לחדר למסיבת תה ועוגיווות *עושה פוק*

נכון שזה מגרה כמו תחנת טרבלינקה?

תשתמשו באמצעי מניעה.

~אוהפפת~

כך יעשה לאדם אשר יבוא ביד אנוכית.!

אנא ילדים,

עזרו לאנוכית למצוא את שדייה,

והיא תתן לכם ביד. (תמשוך לכם בשיער, חעחעחע)

אני מרגישה כמו נקבה חסרת אונים. איני יכולה לאכול חמץ, חוץ מקורנפלקס, שזה חמץ מותר, כי אני לא יכולה להתאפק.

אני מרגישה את גופי כבר מתמוטת מעצם הידיעה שאני לא אכניס פסטה, לחמנייה, איטריות, פיתה, או עוד שאר דברים מגוונים לדיאטה שלי, ואני עצובה מעצם הידיעה.

אנא, עזרו לי להוציא את שאריות התופח מהשיניים! אמן.

אירוניה

בליל הסדר כולם רבו בתפקידים של ארבעת הבנית "מה לא להיות". בזמן שכולם העדיפו "לא להיות הרשע", אני העדפתי "לא להיות בסדר".

סבא: "ועכשיו שיר תקריא את האחד שלא יודע לשאול,"

אני: "מה?"

היה לנו ליל סדר מיוחד ביפו ד', שזה כמו 5 כוכבים ליד התחנה המרכזית, אבל כמו הדירה של השכנים ממול לאנשים נורמאליים.

אבל אני לא יכולה להגיד דבר, כי עשינו את זה בשביל שסבא רבא שלי יהיה בפסח האחרון שלו, והוא אפילו לא יודע :(

חברות

אתמול לפני שבאתי למפגש, ניסיתי להתכונן ולהראות כמה שיותר כמו שאני לא. ר' החליטה לעודד אותי :

אני: "אוף, תראי אותי אני כל כך מכוערת!"

ר': "נו, לא נורא, אפשר ללכת?"

הייתי רוצה להשמע כמו מגניבה וגזעית, ולהגיד שדפקתי איחור אופנתי, אבל לעומת כל חוקי האופנה הגעתי בסוף.

לא היו הרבה אנשים, אולי כמעט כמה מאות, אבל אני שונאת את כולם במידה שווה.

כמה בנאדם יכול להתקל בחייו בציצי שפוך, עגלות ריקות, וילדים קטנים? טוב, האמת שזה לא משנה, בכולם בעטתיי. סתם. בציצי לא.

פגשתי שם מישהו ממש נחמד שאני לא אזכיר את שמו, כי אני לא רעה ואני לא רוצה להכפיש את שמו לשווא.

אך היה בי משהו אתמול, הייתי חלולה... האמת שהייתי על פלטפורמה...

להיות 1.55 על פלטפורה זה כמו בת יענה עם צוואר תפוס.

אני: "אני לא יודעת מה יש לי היום.. יש לי יציאות דפוקות... האמת שהיציאה היחידה הנורמאלית שלי זה גרעפס, אבל גם זה אסור לי לעשות..." זה הצחיק אותי, לא אף אחד אחר ^^

והוא גם גרם לי לשתות קולה. הוא לא גרם, אבל שמישהו אומר לך "טוב, אז לא", מה אתה אמור לעשות? אני אישה למען השם!

יהדות

אני שומרת חגים, וזה גורם לי להרגיש קרובה לג'אם הגדול שבשמיים.

למען האמת, בזמן שכולם הולכים לאבד את הבתולין בחוף הים, אני הולכת לאבד את כבודי העצמי בכנסייה.

ככה זה, אלוהים הוא פופולארי וצריך להתחבר לכל צד בו כדי שאני לא אמות מחוסרת זכר. (אפילו שאם אני אמות אני ארצח איתי מישהו כדי שיראה כאילו רומיאו ויוליה כזה?!)

אם אצליח לא לפחד יהיה לי טוב, ואם כן עולמכם יחרוב. חעחע

רובי וויליאמס בארץ!^#!%%!

לא מעניין לי את השמוליק אם אתם לא אוהבים אותו. אני אוהבת אותו בכל ליבי, והוא איתי. מישהי בתגובות למטה אמרה שאולי אני אפול עליו ונתנשק. זה נחמד לאור העובדה שהוא יפול עליי אם כבר, ונשיקה לא תהיה רלוונטית, יש עוד דברם שהוא צריך להספיק ב"ארץ הקודש"!!!

קוראים:

אני אואאאבת אותכם. הלוואי כל יום תגיבו על דברים חסרי משמעות ותכלית, כאילו דברים בסגנון פוסט שלי.

צ'אוווו!!!!!!!!!!!