יומנה של חתולה

לפני כמה ימים עשיתי גיבוי לבלוג ותוך כדי כך קראתי את כולו מההתחלה לסוף.

הידעתם? פעם הייתי נורא רצינית. ואפילו כתבתי שירים. שירים. אני.

הו, האימה.

אבל בגדול, שום דבר לא השתנה.

אפשר לקחת את הבלוג ופשוט לפרסם הכל מההתחלה.

העליות והירידות, מצבי הרוח, החגים, האירועים, הכלבים, המשפחה.

הכל אותו דבר. הכל כבר נכתב.

מה שהיה הוא שיהיה ושלא יהיה יותר גרוע.

עכשיו זה הכל חזרות וככה זה גם מרגיש.

כאילו הפוסטים הטובים שלי כבר מזמן מאחורי.

בכל אופן, בדיוק כמו לפני שנה, אני נוסעת היום לפסטיבל להקות ותיקים בירושלים.

אבל בניגוד לשנה שעברה אני מגובה השנה בשחקנית חיזוק רצינית ביותר. 

ועד שאחזור - שימרו על הבית נקי

להתראות