יומנה של חתולה

הבוקר הגיעו חברותיי לטריומאט (טריומואט? אני אף פעם לא אדע איך אומרים או כותבים את זה) לביקור בממלכה שלי. פצחנו בארוחת בוקר (בממלכה שלי 12:00 בצהריים זה הזמן הנכון לארוחת בוקר). היה נחמד לשבת על הכס, לנופף לשלום לנתינים מזדמנים ולהרגיש בבית.

משם המשכנו לקניון החדש. כן כן, פתחו אצלנו קניון, מה שאומר שהצטרפנו למתוקנות שבערים וגם שעכשיו אתם יודעים איפה אני גרה. בכניסה לחניון דארלינג העלתה בחיוך את התובנה שהבגאז' זה ההמשך הישיר לבויידם הביתי ואני חשבתי בקול רם שבכל פעם כשאני נכנסת לחניון אני מצפה שהשומר יפול על צוארי בדמעות של אושר, פליאה והערכה למראה הבגאז' המדוגם שלי. גרוטאה מבחוץ אבל מופת לסדר ונקיון מבפנים.

לפני שאתם שולחים אותי להשתרע על ספת הפסיכולוג אני מזכירה לכם שזו הקטנה בבעיותיי ואת הכסף עדיף שאשקיע בקניות, טיפול יעיל ומוכח הרבה יותר מפסיכולוג. לפחות אצלי.

(במאמר מוסגר: אתמול שמאלנצ'יק אמר בגאווה שבזמן האחרון יש לו אצבעות זהב. כל מה שהוא נוגע בו מצליח ונושא רווח [טפו בלי עין הרע שלא יגמר לעולם]  ואז הוא העיף בי מבט נוגה נוסף והפטיר: טוב, אולי לא כל דבר וחיימקה הוסיף שמן למדורה וצחק: זה כמו פלוס ומינוס. זה מנטרל אחד את השני. בנים גידלתי ורוממתי).

העילה לביקור בקניון החדש היה למצוא בגדים לאירוע שדארלינג מוזמנת אליו. עברנו מחנות לחנות, בדקנו חצאיות והשווינו מחירים ודארלינג פשטה ולבשה דמויות כזיקית. פמה כבר איבדה את כל הצבע בפנים ואני קיבלתי הצעת עבודה. לאחר שעתיים, נחשו מי עזבה את הקניון עם שקית? ניחוש אחד מספיק לכם, נכון?

מה אני אגיד לכם, אני מאד מתלהבת מהקניון החדש. אני חושבת שאעביר לשם את המשרד שלי. אני צריכה רק להחליט בין אילנ'ס האינטימי, ארומה הידידותי למשתמש או ארקפה הטרנדי.

אוף, זה כ"כ קשה להחליט.

אני צריכה תקופת נסיון נוספת.