יומנה של חתולה

שמונת אלפים פוסטים חלפו בראשי בימים האחרונים ונעלמו כלעומת שבאו. אין, פוסט שלא נרשם ומפורסם ברגע שנהזה היה כלא היה. מאבד מהטעם, מאבד מהרלוונטיות או סתם מתאדה יחד עם תאי המוח שלי. יש לי איזה עשר טיוטות מבולבלות שלא מתחברות לשום דבר קוהרנטי. מה רציתי להגיד בכלל? יכול להיות שאני היפר אקטיבית? אני אומנם מסוגלת לישון 14 שעות רצוף אבל לא מסוגלת להתרכז בכתיבה ליותר מחמש דקות.  יושבת. קמה. יושבת שוב. מתחילה לרשום. עוברת לקריאה. קמה. מכינה משהו לשתות. בודקת מיילים. בודקת מה השעה. בודקת מה שלום הכלבים (מצוין, תודה ששאלתם).

אני צריכה לנסות את השיטה של גכ"א.  פשוט לשפוך. מה שיצא.

ביום ראשון היו לנו כרטיסים למופע של ישראכרט בפארק הירקון. לקראת הערב החלה הדילמקה. ללכת? לא ללכת?

להעמיס צידנית/כסאות/שמיכה, להעמיד את האוטו בקניון אילון ולצעוד הלוך ושוב יחד עם המוני בית ישראל למקום המופע או לוותר על הכל וללכת לחדר כושר. לבסוף הוחלט על חדר כושר. אם אני לא מסוגלת להפסיק לאכול אז כדאי שלפחות אעבוד על המיצוק. כשיצאנו אחרי שעתיים של אימון, מסריחים וטובי לב גילינו שירד גשם. סימן שבחרנו נכון. כי אחינועם ניני זה עונש ראוי מספיק גם בלי להירטב. מיד חזרנו הביתה, דפקנו ארוחה חגיגית של טורטיות מעשה ידי שמאלנ'ציק והיינו מאושרים.

האמת שלא נדרש הרבה כדי לשמח אותי ולעשות אותי מאושרת (טפו טפו בלי עין הרע. באלוהים אני לא מאמינה אבל עם עין הרע אני לא מתעסקת). קחו את שבוע שעבר לדוגמה. נפגשתי לצהריים עם אנשים שאני אוהבת. כבר סיבה לשמחה. חיכיתי לחברה בחניה כפולה ליד מדרכה מסומנת בכחול לבן. ניגש אלי נהג שעמד לצאת מחניה סמוכה והגיש לי תו חניה לא מנוצל. "קחי", אמר לי בחיוך. "סיימתי את הסידורים שלי מוקדם מהצפוי". אפילו לא נזקקתי לתו חניה אבל ג'סטה כזאת עושה לי טוב בלב לכל היום. בהרצליה ראיתי טופס צמוד לשמשות המכוניות החונות. כשקרבתי ראיתי שכתוב בו בערך כך: "נהג יקר. הפעם לא נרשם לך דו"ח. עירית הרצליה מעמידה לרשותך מדחנים....". כמעט דמעתי מהתרגשות. איזה נחמדים בעיריית הרצליה. אפילו העובדה שיצאתי פראיירית כי חניתי בחניון לא קלקלה לי את השמחה.

כ"כ הרבה שנים עברו עלי כועסת ונרגנת. כ"כ הרבה שנים מבוזבזות. בשביל מה זה היה טוב? אני מאמינה באמת ובתמים שזה ענין של בחירה ונקודת מבט.

והיום יום שלישי. היום השמח הרשמי שלנו. אין לנו חוגים, עיסוקים, התחייבויות חוץ ממחויבות לעצמנו. סרט, הצגה. יחדנס. הללויה.

נ.ב.

למרות שאני לא סובלת אותו אני חייבת להודות. הביצוע שיודה דפק לשדות של אירוסים מרטיט.

נ.ב. 2

מבצע "גדלי לך עמוד שידרה" נכשל ובגדול. המשפחה המורחבת אצלי בחג. שוב.