יומנה של חתולה

 בניגוד למה שמקובל לחשוב, אצלי ראשי התיבות הללו לא באים כדי לתאר את הימים האלה של החודש שגברים תולים בהם כל מרמור נשי. אצלי אלה ראשי התיבות של  Post Maid Syndrom והתסמונת תוקפת אותי בין פעם לפעמיים בשבוע, תלוי אם העוזרת מסכימה לבוא גם ביום שישי. מהרגע שהיא עוזבת את הבית אני נכנסת לתחפושת איש הזאב שלי ומתחילה להסתובב בבית תוך כדי נהימות מפחידות בנוסח "תוריד את הידיים מהשיש" או "שים את הכוס על תחתית" והשחזת ציפורניים מבשרת רע. בני ביתי יודעים שאם חפצי חיים הינם כדאי שירחפו ברחבי הבית באופן שלא יותיר עקבות ולכלבים בכלל מומלץ לרדת למלונה תת קרקעית עד יעבור זעם. אני נלחמת ללא פשרות  בכל נסיון של לכלוך/בלאגן/אי סדר לחזור למקומם הטבעי והחוקי. מסתובבת צמודה למברשת/מטאטא/יעה/מגב/סמרטוט רצפה/וינדולין/אקונומיקה/ ושאר ירקות, מזיזה את ראשי בזוויות משונות שישקפו לי טביעות אצבעות על ארונות המטבח (בשביל מה יש ידיות בשביל מה  ) ובאופן כללי מתנהגת בצורה שתצדיק אישפוז בכפייה.

לפני כמה זמן חיימקה וחבר שלו יצאו לגינה להתאמן בג'אגלינג של בקבוקי משקאות במטרה לשפר את כישורי הבירמון שלהם לרמת טום קרוז מינימום. זה היה דקה אחרי שהעוזרת סיימה לעבוד. באופן יוצא דופן החלטתי לתרגל אימהות למופת ולהתגבר על הדחף הראשוני שלי לחנוק אותם ולקבור את גופותיהם בגינה. במקום זה רק אמרתי להם במתיקות "היזהרו ילדים לא להכניס בוץ הביתה". נו שוין. לא חלף זמן רב ואני שומעת את חיימקה מתפוצץ מצחוק. "ווי ווי ווי, מה שאמא שלי תעשה לך". טסתי במדרגות לכיוונם במהירות שוברת קול. שביל בוץ הוביל מהגינה והסגיר את מקום מחבואם. השאגות שיצאו לי מהפה באותו רגע גרמו לעולם להסתובב לכיוון הפוך מרוב בהלה ולבנים ליפול על ארבע ולהתחיל ללקק את הבלטות. כשהריצפה שבה והבריקה ברחו הבנים מהבית, לפחות אחד מהם שלא על מנת לחזור. לעולם. (כמובן שהשפלתי את עצמי והתקשרתי להתנצל, אלא מה?)

המאבק הזה, בין כוחות האור לכוחות האופל (וזה בכלל לא כוחות מיינד יו, זה מאבק אבוד מראש) נמשך בין חמש דקות לחמש שעות. זה פרק הזמן שלוקח לבית לחזור למצבו הרגיל. בשלב הזה אני מודיעה על כניעה ללא תנאי ומאותו רגע ואילך מצידי שימות העולם ושניקבר כולנו בערמה של זבל, תלתלי אבק, שערות כלבים וטביעות אצבעות על השיש.  

וקצת נגיעות של חורף. כּׁהנת, בשבילך:

טוב, לא הייתי אומרת שיש שיפור דרמטי אבל האיומים בכל זאת עזרו מעט. ארבע פומלות ועוד אחת שהתחפשה ללימון. תשואה סבירה למדי, בעיקר שזה שמאלנצ'יק שקולף.

ועוד דילמה של חורף: מה הקטע עם הכירבוליות הללו? למה מרובעות למה? כל זמן שאני אוספת עצמי כעובר זה עוד בסדר אבל אם בא לי להתמתח קלות אני מייד נדרשת לדילמה בלתי אפשרית: מה להקריב, בוהן או כתף? אני די בטוחה שאני זקוקה גם לזה וגם לזו.

ועוד קצת חורף לסיום. דודינקא - בשבילך: