נכון, זה יקח אומנם עוד כמה עשרות שנים אבל יש לי סבלנות. בסוף יגיע הרגע בו אוכל להקיף את העולם מבלי שכף רגלי תדרוך במטוס. כמו שכבר הזכרתי במספר הזדמנויות אני סובלת מפחד טיסה איום ונורא שמשתווה רק לתאוות הנסיעות שלי. אני לא יודעת איך זה קרה, אני זוכרת בבירור שעד גיל 30 בערך לא היתה לי כל בעיה לטוס אבל מאז, כל טיסה נעשית גרועה מקודמתה וכל פעם אני נשבעת לעצמי שזו הפעם האחרונה ובשביל מה זה טוב בכלל הרי יש לנו ארץ קטנה ונהדרת ומה לי לחפש במקום אחר וסנובית באילת כבר היית (לא בעשרים שנה האחרונות) והנה מתברר כי טובי המדענים שוקדים ברגע זה על המצאה במיוחד עבורי, המצאה שתאפשר להקיף את העולם כולו על פני הקרקע. או יותר נכון מתחת לים, כמו היורוסטאר שחוצה את תעלת למאנש ומחברת את צרפת ובריטניה. תהיה לנו תעלה בין לונדון וניו-יורק ועוד אחת שתחבר את אלסקה לסיביר והנה עולם שלם שב ונפתח לפני. בשלב הזה אני מתעלמת מהעובדה שגם מים לא ממש עושים לי טוב. אני זוכרת שהדבר הראשון שחשבתי כאשר שמעתי לראשונה על היורוסטאר זה מה יהיה אם פתאום תהיה איזה דליפה קטנה במנהרה? מאיפה נביא עוד פעם נער הולנדי שיסתום את החור?
השבוע ישבתי עם שמאלנצ'יק בנורמה ג'ין, הבר המתוק ביותר בתל-אביב ובמזרח התיכון כולו. מולנו ישבו כמה חבר'ה צעירים ואחד מהם חלץ את סנדליו וחיטט בין אצבעות רגליו מהרגע שהגענו ועד שיצאנו.
במקום אחר חיכיתי בסבלנות ליד כיור הרחצה עד שהאדון שלפני יגמור לסבן את כפות ידיו. זה לקח לו עשר דקות על השעון. עוד קרצוף ועוד קרצוף ועוד אחד ואח"כ, בטח רק מפני שהיה לו כבר לא נעים ממני הוא עבר למתקן מגבות הנייר ובמשך חמש דקות נוספות שלף מגבת אחר מגבת אחר מגבת אחר מגבת.....
והבחור שרץ בהליכון לידי וכל צעד רביעי נקש באצבעותיו בלוח הכפתורים שלפניו. צעד צעד צעד נקישה. צעד צעד צעד נקישה. ככה, בלי להפסיק, ארבעים דקות. אמא'לה, זה פריק שואו שם בחוץ. הכי טוב להישאר בבית ודי.
בסוף אוקראינה הגיעו "רק" למקום השני. אירופה העדיפה ללכת על המקור ובחרה בדייק המפחידה מסרביה ובשיר המשמים שלה במקום בשיר הסוחף של הדראג קווין המדליק מקייב אבל אין ספק שהשיר האוקראיני הוא הוא הזוכה הגדול של האירוויזיון 2007 ואני מוכנה לחתום שאף מסיבה לא תהיה שלמה הקיץ בלעדיו .
ומשפט אחרון לחרוצים מביניכם, למתקתקים, למקדימים את זמנם ולשין: נכון שעכשיו אתם קצת מצטערים שמיהרתם לארוז את הפוך?