יומנה של חתולה

האיש שבא לסדר את מתקן הכביסה אמר לי לפני לכתו פעמיים ושלוש: "טוב, יש לך את מספר הטלפון שלי". מה לכל הרוחות אני צריכה להבין מזה? שמצאתי חן בעיניו ואם בא לי להשתרלל הוא פנוי להובלה או שאני יודעת איך להשיג אותו והיה והמתקן מחליט לחתוך חבלים? וזה לא שהיה עולה בדעתי להשתרלל איתו, או בלשונה הציורית של דנה מודן "גם עם מקל לא הייתי נוגעת בו" אבל בכל זאת, בגילי המופלג זה כבר צורך בסיסי לקבל איזה התייחסות מגבר, לדעת שגבר כלשהו על הפלנטה הזאת עדיין מוצא אותי מושכת (ועכשיו כולם במקהלה "מה את מדברת פוסיקט, את סקסית בטירוף").

היום יומולדת. החגיגות התחילו כבר ביום רביעי. הנסיכה לקחה אותי לראות את נינט אהובתי הנצחית בזאפה (איזה מחווה מקסים, נכון? ואת אבא שלה היא לקחה ביום שישי לשמוע את שלום חנוך). ביום שישי החלטתי לתפוס את השור בקרניו ויצאתי לקניון. חזרתי עם תיק ושני זוגות נעליים. בחצות הפתיעו אותי שמאלנצ'יק וג'וניור עם עוגה מזוקקת, בלונים ושמפניה* ועכשיו אני בדרך לארוחת בוקר מושחתת עם שתי  חברות טובות ולאחריה אקח את עצמי ליום כיף שיכלול סרט, תערוכת שעונים, קניות ופדיקור. בסוף הערב ממתינה לי חבורה של אנשים אהובים נורא לעשות לי שמח.

LET THE CELEBRATIONS BEGIN

*אני: "וואו, איזה הפתעה, איפה החבאתם את העוגה? במקרר של חיימקה"?

 ג'וניור: "יאפ, וזה לא הדבר היחיד שהחבאנו שם".

 אני (בהתרגשות): "באמת? מה עוד"?

 ג'וניור (בקול של קריין פרסומות מתלהב): "ובכן גברתי, בקומה השלישית ממתינה לך מכונית משפחתית  מהודרת..."