ובכן, מסתבר שיש דברים גרועים יותר מסוף שבוע קולינרי למרות שכבר די מיציתי את טרנד הפוקאצ'ה והפקאצה והאנטי פאסטי. הבראנץ' של הברית והלאנץ' של הבת-מצווה היו די זהים במזנוניהם גם אם לא ברמתם והיתרון (או חיסרון, תלוי איך מסתכלים על זה) במזנון חלבי זה איכות הקינוחים כך שאפשר לומר שיצאתי מרוצה. ההורים שלי מאידך הרגישו מרומים. הם נותנים צ'ק והם מצפים לבשר. בלי התחכמויות (מישהו אמר פוקאצ'ה?) ובלי התחמקויות.
השוס בבת-המצווה היה הופעת אורח של העיתונאי החרדי קובי אריאלי. בחיי, לא ידעתי שהנ"ל נותן הופעות סטנד-אפ. מה שנקרא, אם כבר נולדת גוץ מזוקן וחרדי לפחות שיהיה לך חוש הומור וחוש לעשות מזה כסף. הוא היה אומנם מעט נדוש אך בכל זאת, הוא חכם ומשעשע וזה בהחלט שינוי מרענן מהופעת אורח של אייל גולן ושות'.
ארוחת הצהריים אצל ההורים שלי בשבת כללה את כל המוטיבים האתניים למעט גשם: מרק עוף, כבד קצוץ, רגל קרושה וכמובן את החמין של אמא שלי שהיה משובח מאי-פעם. אני חושבת שהיא הגיע לדרגת שלמות בכל הנוגע לצבע, למרקם ובעיקר לטעם.
אחרי הארוחה פיזרנו את כל הסבים/סבתות/דודות/כלבות כל אחד לפינתו והתפרקדנו בלבוש קל שאינו כולל גומי במותניים לעיון בעיתוני השבת. פעם נוספת שמתי לב לעובדה שגברת ספקטור גונבת מאיתנו ללא בושה. טוב, לא בדיוק ממני, אני עדיין לא הגעתי לשלב שבו אני נחשבת למחדשת השפה הבלוגרית אבל זה לא מונע ממני לתבוע את עלבונן של חברותי (כס) המוכשרות (איף) ממני ולדרוש ממנה תמלוגים, או לפחות קרדיט.
אז קדימה כולם, תתחילו להקפיד על לבוש, ריח פה ונימוסי שולחן כי אין לדעת מי עוד מסתובב פה ללקט רעיונות לטור השבועי שלו.
ויאיר, אם גם אתה בין המצוטטים, אז בשבילך זה בחינם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: