א. בלונד
אחשלאמאשלי קפץ לבקר אתמול בצהריים עם אשתו והילדה הקטנה שהתעקשה לגרור אותי לראות פרות, תרנגולות ולהסתובב בגן השעשועים של הכפר, למרות הרוח החזקה והיום בגשם. היה תענוג לראות עד כמה היא אינטיליגנטית, נחושה, עצמאית (אבל לא חוששת לבקש עזרה) ותובענית (אבל בלי להגזים). משום מה היא החליטה בשלב מסויים שגעיית הפרות מפחידה אותה, אז בכל פעם שנשמעה מהרפת געייה חזקה וראוייה לשמה, היא נעמדה, הביטה לעבר הרפת באופק (שכן זה כבר היה בשלב בו היינו בגן השעשועים) וצעקה להן: "שקט, פרות!". כשהפרות התחשבו והפסיקו לגעות, היא הנהנה ברצינות. מ"כית בפוטנציה.
יש תמונות, אבל לא בדיגיטלית. עד שאמאשלי תפתח את הפילם ואסרוק וכן הלאה כבר אשכח מן העניין, אז אל תשאלו.
ב. כחול מטאלי
קפצתי אתמול לאיזור השרון כדי לפגוש את אנטי בדרך לסרט "מטאליק בלוז" בסינמה סיטי הממוסחרת להפליא. אחרי ה-מ-ו-ן פרסומות (שעכשיו אני באמת תוהה - בניגוד לתהייה התיאורטית כאן - מה הצורך בהן בהתחשב בכך שאני יכול לרכוש דיסק חדש ומצויין במחיר סרט + פופקורן לאחד, שלא לדבר על שניים) התחיל הסרט.
אם לקפוץ לסוף אומר כך: בסוף הסרט כולם קמו (בלי להמתין לראות את כל הכתוביות, ומכיוון שאנטי קמה גם, הצטרפתי אליה). למיטב הבחנתי היינו בין היחידים (אם לא היחידים) שאסף את דלי הפופקורן והבקבוק הריקים ולקח אותם אל הפח שבכניסה, במקום להשאיר אותם בכניסה. זאת בדיוק הבעיה שלי עם הסרט.
שתי הדמויות הראשיות (והיחידות שיש להן נפח) הן ישראליות להחריד. קל מאוד לספמט אותם, אבל - לי לפחות - קשה להזדהות איתם בגלל אותה ישראליות מאוד גסה. הם - בפשטות - מוציאים לנו שם רע בבורות, בגזענות, בלבנטיניות, בפשיעה קלה (או סטיות מהנורמה שהישראלי מסוגל לראות בהן דבר מקובל, אבל כשמעמידים אותן מול החוק, הן פשוט פשיעה). כך יצא שבמשך כל הסרט ניסיתי לחפש נקודה להאחז בה, ולא הצלחתי. ניסיתי להתפס לאחת הדמויות הגרמניות (ידיעה של השפה ברמה סבירה - מכיוון שלמדתי את השפה ברמת מתחילים ידעתי להבין חלקי משפטים - עזרה בתחום), אבל מכיוון שרובן רק חלפו בסרט (כפי שזה בחיים, אני מניח - אחרי הכל, אם הנסיעה לסרט של אנטי ושלי היתה סרט כשלעצמו, לא היו בה דמויות משנה מפותחות), לא הצלחתי למצוא נקודת אחיזה.
הערות לשיפור הסרט אין לי. הוא עובד בדרך שלו, וחוסר הנוחות שהוא משדר לאלו שחושבים אחרת מישראלים ממוצעים (ואני מודה שאני מתהדר בזה) הוא חלק מהעניין, אני מניח. מה שכן, הצלופח שהם הזמינו לארוחת הערב נראה מעניין (או, הערה: הבדיחה הזאת היתה עובדת יותר טוב בלי שיתרגמו לנו מראש שמדובר בצלופח).
ג. ירוק
קפצתי הבוקר לבנק להוציא מעט מזומנים (טוב, הייתי בסביבה אחרי שהטרמפ שלי זרק אותי במקום מתאים) וראיתי שלט קטן על הדלת של בנק דיסקונט (בלי פרסומת, אני לא לקוח הבנק, אבל כספומט זה משרת את כל הנרקומנים, כידוע): הכניסה לבנק מותנית בבדיקת קצין הבטחון.
מה זאת אומרת? כמה זמן אני צריך לבדוק אותו? ולמה דווקא אותו? אולי בא לי לבדוק איזו פקידה בנקאית צעירה ונחמדה (מה שלא סביר שיהיה בטבריה, אבל נניח)? ומי בכלל עשה אותו קצין? אולי זה מה שצריך לבדוק? עניין מוזר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
