לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


לנדוד דרומה עם שלכת, לנוח תחת עץ בודד. לגעת בגשם הראשון, לחבוש ציפור פצועה בשלג. להתבונן בשמש שוקעת אל החול, לישון תחת שמיים זרועים כוכבים. להרגיש את הרוח מסעירה את הגלים, לרעוד בתו האחרון, במנגינה של החיים. (אני)

Avatarכינוי:  סנופקין.

בן: 33





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

4/2008

כמשוך המכחול.


כמשוך המכחול על שדות אלפי הבדים,
כן התגלות העולם בין צבעים ורבדים.
וכל חלקת אדמה וכל איש, גרגר חול,
כן כל פיסת שמיים הנצבעת ברוך, בכחול.

וכל עץ וכל צבע, ופני אדם מחייכים,
כל פרח המוחבא בענווה בין חוחים,
כל שיער נפרע ברוח, כל תו במנגינה,
כן סופות קשות מנשוא, כן מות כל איש ואלמנה.
כן רעב אוכל הארץ, כן שעות ייסורים וסבל,
כן מגיפה וכן כל חולי, כן קול גזירה ומשוך החבל.
וכל צייר המצייר סערת-עד בידו האיתנה.
הרי זו היא היד נותנת החיים במתנה.

וכדרך ששותקים אנחנו על כל רגע רך, מתוק.
כן על שכול ומוות, על רע ופשע, יש לשתוק.


סנופקין.
נכתב על ידי סנופקין. , 13/4/2008 01:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



1,870
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , מתוסבכים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסנופקין. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סנופקין. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)