קיבלתם.

אמרת שתחזור היום בערב. ל"רגילה". בדיוק ביומודת שלך. איזה מזל.
אמרת שתגיע בערך בשש. או בשבע. תלוי בפקקים.
אז היא הכינה הכל למסיבת הפתעה. אפתה בלונים, הדליקה עוגה, ניפחה נרות.
אוי, סליחה, מצטערת, היא קצת מתרגשת.

פשוט לא ראתה אותך כבר כמה שבועות, והליילה אתה עומד לבוא למסיבה.
היא הכינה עוגת שוקולד, כמו שאתה אוהב, עם עשרים ואחת נרות ועוד אחד, שתזכה לשנה הבאה.
וישבה בין הבלונים וחיכתה שתבוא. ושש עבר, ושבע, ושמונה כבר מזמן.
ופתאום, מתקשרים לטלפון. זה אתה. אמרת שאתה נורא מצטער, אבל יש איזה מבצע.

ואני אבוא מחר, מבטיח, אוהב אותך נורא.
והיא צחקה ואמרה, שזה בסדר לגמרי, באמת. וגם אני נורא אוהבת ומתגעגעת.

וחשבה לעצמה, שזה לא כל כך נורא, אם קצת נדחה את המסיבה.
וכיבתה את הנרות וסגרה את האורות, והכניסה את העוגה, עוגת שוקולד, כמו שאתה אוהב.
ובערב שאחרי שוב חיכתה עם הבלונים, והעוגה, והנרות, עשרים ואחת ועוד אחד, שתזכה לשנה הבאה.

ושש עבר, ושבע, ושמונה כבר מזמן.
ופתאום, דפיקה בדלת. ושני חיילים במדים. תכנסו מהר, הוא צריך כבר להגיע.
אבל הם עוד עומדים שם נבוכים, אממ, רק רצינו להודיע..
שגם היום הוא לא יבוא. את מבינה? הוא לא יבוא אף פעם. פשוט היה איזה מבצע..
והיא צחקה ואמרה שזה בסדר לגמרי, באמת, וזה לא כל כך נורא אם קצת נדחה את המסיבה.
וכיבתה את הנרות וסגרה את האורות, והכניסה את העוגה, עוגת שוקולד, כמו שאתה אוהב.
ובערב שאחרי שוב הבלונים, העוגה. הנרות. עשרים ואחת ו..שתזכה לשנה הבאה.
והיא ישבה על הכיסא ושש עבר. ושבע. ושמונה כבר מזמן.
ופתאום, צלצול בפעמון. והם באו, ההורים, החברים, רק תכנסו מהר, כי הוא צריך כבר להגיע.
אבל הם עומדים שם נבוכים, רק רצינו לנחם, ולהרגיע..
ורק כשהם הלכו והיא הביטה בשעון, היא חשבה שאולי כבר לא תגיע הערב.

 אבל זה בסדר לגמרי, ולא כל כך נורא אם קצת נדחה את המסיבה.
וכיבתה את הנרות, והאורות, והעוגה. ואז סדרה הכל בערב שוב, שתזכה לשנה הבאה.
והפעם, היא יכלה לחכות בשקט שתגיע, כי אף אחד לא צלצל בדלת, או דפק בטלפון, או התקשר לפעמון.
אוי, סליחה, מצטערת, היא קצת מתרגשת, פשוט לא ראתה אותך כבר כמה שנים.

והליילה, אתה עומד לבוא למסיבה.


סנופקין.