| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2005
עוד על אמא
סוחט לכתוב על ימים רחוקים של גיל 3. זו חוויה מאוד מעייפת, אך מרוממת. שווה, היה ממש שווה לכתוב את סיפור גן בנימין. הרי החוטים שבהם אני קשור לחיים, לא יכולים להתקיים בלי אותם ימים רחוקים. לִבְנוֹת-הטעם הראשונות של בניין חיי הן אלה המחזיקות את כל הבניין. גם כאשר הוא התמוטט אי פעמים במהלך חיי, הלבנים האלה נשארו במקומן ואפשרו תמיד לבסס את הבניין החדש שבניתי מעליהן.
וודאי שהיום חיפשתי תמונות מאלבום חיי. והנה מצאתי תמונה שצולמה בגן בנימין. שדות הקטן מחייך בתמימות לצלם (וגם לעולם) שהשכיר לנו את שירותי המצלמה וסוס המתכת.
ואיך לא? היום עמדנו בבוקר, אמא ואני והכנו עוגת עניים לבני ביתי החדשים. לקחנו את שאריות הלחם שהצטברו כל השבוע והשרינו אותם בחלב. אמא הסתכלה בפליאה, כי בימים ההם היא הייתה משרה את הלחם במי ברז. נו טוב, השתנו הזמנים וגם המטבח קצת שונה מהמטבח הקטן והריחני של אמא.
לאחר מכן סחטתי את הלחם מהחלב והעברתי אותו לקערה. הוספתי ביצה ולפעמים אני מוסיף שתיים, אם כמות הלחם גדולה. הוספתי כמה כפות של ריבת תות-שדה וערבבתי היטב, עד שקיבלתי עיסת לחם מבריקה ואדמדמה. אמא ליקקה את הכף ועיוותה מעט את פניה. היא ציפתה לריבה "אדומה" של פעם ולא לטעם של קונפיטורה צרפתית מעודנת. חייכתי אליה והתנצלתי שכאן בספרד אי אפשר להשיג ריבה אדומה.
את התערובת טיגנו על מרגרינה במחבת על אש נמוכה. עתה היה לי זמן להתכרבל אל תוך חיבוקה של אמא... חזרתי למחבת כדי לראות שהצד התחתון קיבל צבע חום-אדמדם מפתה, והפכתי את העוגה באומנות על צידה השני. ידענו שהעוגה מוכנה כאשר ריח מתוק הציף את המטבח. לכן גם לא הפעלתי את קולט האדים, שאמא בחנה כל הזמן בפליאה.
לא לגעת בבקשה! הרי אמא לא תרשה לכם ממילא. ואתם תפסידו אם תטעמו מהעוגה בעודה חמה. הטעם לא משתווה לטעמה כשהיא מתקררת. ובאמת, אם שדות הגרגרן לא נמצא, כדאי לשמור את העוגה ליום המחרת. אז טעמה משתבח להפליא.
לעיתים, אני מוסיף מעט ציפורן ויין אדום מתוק כפורטו, המשבחים את העוגה ומענגים את החיך. את היין אני מוסיף בשלב הראשון של השריית הלחם בחלב. את הציפורן לתערובת הסחוטה.
ביקוריה של אמא נדירים.
היום היא הייתה איתי במטבח.
עונג שבת אמיתי היה לעמוד עם אמא במטבח שוב.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
