| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2006
עוד מתנה אחת
ביום הולדתי ניכספתי מאוד למתנה נוספת.
כמו שמתרחש פעמים כה רבות,
במתנה הזו לא זכיתי.
כבר כמה שנים שאני נוהג להעניק לעצמי מתנה ליום הולדתי.
כדי שלא אשכח גם כאשר אחרים טרודים בשלהם.
גם השנה אני רוצה להעניק לעצמי מתנה.
לשוב למקום שבו התחלתי את המסע הזה.
שבו פגשתי אותך.
בהרים.
מה יש בהרים שמביא אותי להרגיש כל קורטוב של מנגינה. כל אוושת רוח מנגנת קונצרט בלבי. אל ההרים אני מחובר והם מסתיידים בעורקיי. גיאולוג נפשי מראה לי את השִׁיכוּב העדין. את החורפים הגשומים ואת התקופות השחונות.
אז עליתי להר. מעל העננים בתוך הקשת. היה לי רע וחשתי כי שם אמצא מרגוע לכאב, לגעגוע, לכיסוף. קרחת הסלעים עדיין המתינה. יכולתי לגלגל את טעמה, כמעט יכולתי לחוש בריח הקסום שעלה ממהות האישה שבה. את הטעם יכולתי תמיד להיטיב על לשוני באותה חריפות של פעם.
הייתי עייף. כל שרציתי היה רק לישון. התעורר בי רצון להתכסות. נרדמתי. עיניי נפתחו אל שמים בהירים וקרים כעור המחודד של הרוח. ריח חריף עלה וטיפס מרגליי. עיניי התרוממו בעקבות מרפקי ולפני כמניין איילים. פחד עמום ומוכר הזדחל מבטני לעורפי ומשם אל דעתי. זְכָר איילים מפואר עמד כזרוע מאצבעותיי הקפואות, מרחרח, מתעלם מקיומי ומעבר לו עדת נקבות רכות, קפואות, המשמשות את ניחוח הרוח שהגיע אליי.
לאיטו התקרב אלי זכר הנקבות, מכיר בכוחו, מודע לפחדיי השוטפים כגלי ריח. הוא לא נע ובכל זאת כבר חשתי את רטיבות אפו סמוך כל כך לשערות עורפי הסומרות אותי. לחץ הפחד החל לפנות מקום למנגינה שבאה ממקום לא ידוע. מהדם הקוצף מפחדיי שלי. מרגיע את עורי, משכיח את גלי סערתי. המנגינה התגברה ואת ידי חוללה אל הלא נודע. נדמה כנשלטת מגופו של זכר האיילים. היא מחוללת והוא רוקע בקרקע הקפואה. מתקרבים השניים נארגים ביד נסתרה.
התיישבתי בעקבות הגזע, פורשׂ ידיי וממתין. שואף את רצון האייל ומתרומם על מנגינתו.
בא מגע האייל וקידש לי נשיקה בין עיניי.
לא יכולתי את הרגע ונושעתי בידי ההכרה שהלכה וחיסרה מהמציאות.
התעוררתי.
לא הייתה אישה.
לא היה אייל.
הריח העיד על אשר התרחש
הקטע לקוח מהימים הראשונים שלי כאן.
נראה לי שגם הפעם אני אשאיר שם משהו ממני.
להתראות.
אשוב לכאן בעוד כחמישה ימים.
תשמרו על הבית.
שוקולד ועוגות מְאַהֲבוֹת במקרר.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
