| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2004
הערה עתידית
הערה של עתיד בשולי הדפים.
הערה על דימיון ומציאות.
אולי הערה של דימיון ומציאות?
עדיין לא ברור לי.
אני לומד.
דימיון ומציאות חוברים כאן במרחבי ישרא.
כולם מכירים ויודעים.
יש איזה חוט דק וסמוי המבדיל ביניהם.
יש והחוט נעלם, יש שהוא חד כסכין.
אני מעט מוטרד מהרעידות שלו, מההיעלמויות שלו.
מחוסר היציבות שלו.
לכן אני מנסה לעשות קצת סדר בדבריי.
ולו רק בשביל להדביק תוויות.
זה דימיוני וההוא מציאותי.
התגובות על הפוסט של שאגת האריה הכחול העלו בי את נושא הדימיון מול מציאות, או להיפך.
עדיין לומד למיין.
כמה דמויות רצו להשתתף בכתיבה. האריה הכחול היה ראשון הקופצים, אך פסלתי אותו על הסף. כי הרי נחשד כדמות דימיונית בלבד, ואיך יוכל להיתפס כרציני? גם כמה מחבריי בהווה ובעבר התנדבו, בכדי להקל עליי. אך שוב נאלצתי לפסול אותם משום שמעורבים הם במעשיי יצירתי בשיעור אשר יחשידם באהבה יתירה.
אז היטלתי את התפקיד עליי. האיש שהציג לראשונה את האריה הכחול.
משום שאני מעורב מידי.
משום שאיני מדען נפשות.
משום שאיני תלמיד חכם היודע להבדיל באמת בין דימיון למציאות.
לכן, כל שהירשיתי לעצמי הוא להעיר הערה הכרחית לקורא העתידי של סיפוריי בכלל, ועל דמות האריה הכחול בפרט.
דמות זאת אמיתית למדי.
דומה באמיתותה לאשר מכיל ליבי, או לכף רגלי הכואבת תדירות.
רגש או כאב.
פרי דימיון או מציאות קיימת?
כל אחד ועולמו.
אצלי גם זה וגם זו קיימים כדי מישוש.
כדי טעימה ובכך דייני.
בכך אני נוטה לדעת את קיומם המציאותי.
כך גם האריה הכחול.
איני יודע איך הייתי היום לולא היה באמת קיים בתוכי.
כמו הלב, כמו הרגל.
הוא יודע להכיל ולבטא.
לחייך ולכאוב.
מובן כי ניתן לשאול עוד ולהרבות בקושיות, אך לי די בזאת.
ניסיתי גם להיזכר כיצד מופיע יציר דימיון?
יציר.
משמע מישהו או משהו צריך לבוראו, לייצרו.
אולי מישהו ייצר אותו עבורי, כמו שיצר את השמש במסלולה ואת הלב במקומו.
ואם נוצר, האם הוא בבחינת דימיון?
עתה משנוצר, האם הופך יציר דימיון לבן חוקי של המציאות?
לא יודע.
אני במבוי סתום כאן.
ניסיתי לבחון מזוית אחרת את מופעו הראשון של האריה הכחול בחיי.
מופע של שאגה.
אני משחק עם אחי את אחד ממשחקי האימים שלנו.
אני נס על נפשי.
ברור לי שאם אשתהה וחס וחלילה אקפא על מקומי, תשיגני ידו הארוכה של אחי.
בדמותו או בדמות שליחיו המעופפים.
ובכל זאת קפאתי על עומדי בשומעי את השאגה.
הזנחתי כל כלל זהירות שלמדתי בחיי הצעירים וקפאתי במקומי.
נראה לי שדימיון או יציר דימיון לא היה גורם לי למעשה טיפשי שכזה.
כי הרי ידעתי כבר בעבר את תחנת מגן דוד אדום.
טוב. גם את עצמי לא שיכנעתי כל כך.
דימיון או מציאות.
הכל בעיני הקורא.
יחליט הוא.
אני במציאות בוחר.
ובה אני דבק.
יש עוד כמה מילים בקצה התחתון של הדף, אך באמת איני מצליח לפענח את כתב הסתרים הזה.
נראה לי שהאריה הכחול כתב אותו.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
