 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2018
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
לפגוש עפרונים
אני יוצא לדרך
לפגוש עפרונים
אשוב בעוד יותר משבועיים
השיזוף יתאים לעיניי
העור יירגע
עפרונים נחים במחצית הדרך
| |
שפיפות
בעיתוי הכי לא נכון עבורי אני מגיע לישורת (ישורת?) האחרונה.
בעוד יומיים אניוצא שוב לדרך, בפעם האחרונה בפרוייקט הנוכחי. כשבועיים אהיה בדרכים, חוצה הרים ומדבריות, להקשיב לאנשים, ללמוד מה עשינו והיכן עדיין נדרשת עשייה.
אניודע שבבין לבין אביט לטבע בעיניים ואקווה שימצאני ראוי לשכון בי גם.
זו התרופה שלי בדרכים, הטבע.
כי הלבן שבעיני האדם מביאים אותי בימים האלה לשפיפות ועצבות.
ועתה נוספה לה גם מלחמה קשה בעזה.
אהיה תקוע איפשהו בין עזה לזימבבואה.
אני והפנטום, אני והזכרונות.
אניודע שבכל יום מצטרפים עוד למעגל הבלתי נגמר הזה של זכרונות.
של אובדן.
אני איתם, ומקווה שמעט יהיה מספרם.
אהיה תקוע, ללא אפשרות להתעדכן במה שקורה באמת שם או שם. כי במקומות בהם אהיה הקידמה האינטרנטית עדיין בוששת.
האינטרנט שחסר מוביל אותי לדרך תקשורת עתיקה. להתפלל.
אנמאמין שתפילה כן מסייעת.
אנאתפלל בדרכים, למען סיומה המהיר של המלחמה הזו.
שישובו החיים למסלול השקט שלהם.
שימעט מספר הנפגעים.
גמלמען הזימבבואים אנמתפלל.
אניודע שמה שמתרחש שם פחות מעניין, אם בכלל (עצוב).
אני קרוב לאנשים האלה.
קרוב לאותה סטטיסטיקה שיוצאת מועדות ואנשי מקצוע.
סטטיסטיקה שמתגשמת כאן.
את המספרים במלחמה בעזה אתם מכירים. פחות מוכרים המספרים מזימבבואה.
עד עתה חלו בכולרה כ- 40,000 איש וכ- 2,000 איש מתו מן המחלה.
עד לסוף תקופת הגשמים במרץ, צפוי מספר החולים להגיע לכ- 60,000 ומספר המתים לכ- 3,000. קשה, כלכך קשה. מוּגָבֶּה, אור העמים, מבלה את חופשתו השנתית עם בני משפחתו במלזיה, כאשר מחצית מעמו (עמו?) מעבר לסף רעב ומיני מחלות.
בלי להרחיב, ההשוואה בין עזה לזימבבואה עולה בי כל יום.
אנמקווה כי תקופת היובש תגיע לזימבבואה במהרה והמגיפה תיבלם.
מקווה שגם בעזה יבינו שלא עוד, וכי הגיעה העת לנצור את האש ולהביט קדימה.
אשוב בעוד כשבועיים.
שומרי השקט
| |
שבת של חנוכה
נר חמישי של חנוכה, לפני נרשישי.
יומשישי שלפני שבת.
זמן שבו אנחושב יש רכות בשמים.
הקשבה.
גם חג המולד שהיה אתמול תורם לתחושות האלה שבי.
השנה הוא חדר עמוק יותר אלי מכל חגמולד שהשתתפתי בו.
לא, לא הפכתי לשעטנז יהודינוצרי שאינו יודע כבר את מקומו. עדיין לא.
התחברתי מאוד לרוח העזרה ההדדית שיש בחג הזה. מעבר למשפחתיות שממרכזת את האנשים לחגיגות חגמולד רוויות אוכל, שומן ומיני מתיקה, החג הזה מדגיש את הצורך לסייע לאח האובד. לנזקק ולחסר הבית.
ובאפריקה כמו באפריקה יש מאלה בכמויות שלא מסתיימות. מדינה אחת שלכדה את תשומת ליבי השנה היא זימבבואה. מדינה מוכה אשר מהקיץ האחרון סופגת עוד מכה על חבורותיה הכואבות.
כולירה. חולירע.
איך שלא תבחרו לאיית את המכה הזו, היא עדיין קשה ומכה את האנשים שקיוו השנה לצאת מהחושך לאור גדול. קיוו שמנהיגי המדינה השסועה הזו יגיעו לאיזו הבנה שתאפשר להביא להם מזור ומזון. 13 מיליון איש שכ- 5 מיליונים נמלטו ממנה לחיות כפליטים חסרי כל במדינות השכנות לה. נכון להים עוד כ- 3-5 מיליונים מורעבים, והשליטים שלה בראשות מוגבה ממשיכים לחלוב את המדינה הזו.
ועתה מכה בהם גם הכולרה.
בפרסום האחרון של האו"ם מיום חמישי שעבר, הוערכו מספר קורבנות הכולירה בזימבבואה בכ – 1,200. מספר החולים הכללי עומד סביב 24,000.
שיעור התמותה הזה של כ- 5% ממספר החולים, גבוה פי 5 משיעור התמותה הרגיל במגיפת כולירה. מה שמלמד על תנאי היגיינה גרועים והיעדר תרופות בבתי החולים. בכדי להימנע מהידבקות יש לשטוף היטב את הידיים בסבון ואת כלי האוכל עם סבון כלים ולהרתיח את מי השתייה. אך מהיכן ימצאו האנשים המוכים האלה סבון, סבון כלים ועצים או דלק להרתיח את המים?!
דרומאפריקה סגרה את הגבול עם זימבבואה והכריזה על האיזור כמוכה אסון. התמונות בכפרי הגבול של אנשים שמתגלגלים חולים ברחובות הן קשות מאוד.
אתמול טסתי מעל עיירות הגבול והתמונות פשוט מזעזעות.
יש פרויקט בזימבבואה שאנו חשים מאוד מאוד מחויבים לאנשים שם.
האנשים שם בחלקם חולים וכבר קברו לא מעט מקרוביהם. הם מפוחדים מאוד בקשר למחר. חלק מהם נסו דרומה לגבול עם דרומאפריקה בתקווה להבריח את הגבול.
אנשינו מסתובבים שם ומנסים לאתר אותם ולהכניסם לדרומאפריקה.
בחזקת, כל המציל נפש אחת...
ערב שבת היום.
אין כמו ערב שבת וחנוכה לעשיית ניסים.
היום בערב אדליק נר שישי של חנוכה עם תפילה בלב.
להצלה של עוד ועוד מהאנשים המוכים הלאה.
אָנָּא אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עֲשֵׂה נִסִים לָהֶם, בַּיָּמִים הַלָּלוּ וּבַזְּמַן הַזֶּה
שבת שלום של אור ותקווה עלינו ועליהם
| |
שקיעה אפריקאית
אנממשיך בדרכים.
כשאחזור (בעוד כעשרה ימים) אספר את המשך המסע.
האנשים שלהם באנו לנסות ולסייע הם החשובים.
ומכאן נובע הקושי.
כי קיים פער עצום בין המקום שלנו למקום שהם חווים כליום.
לכן יש חשיבות להביא להם לא רק כילות,
אלא גם אמצעים אחרים שישפרו את מקומם מול עצמם ומול הסביבה שכן איכפת לה מהם.
האמצעים שאנו בחרנו בהם היו עפרונות צבעוניים ובלוקים לציור.
בשביל ילדים שרואים ניירות שנצרכים למטרות אחרות.
ועפרונות צבעוניים שהם בכלל גדג'טים מעולמות רחוקים ואגדתיים.
לנשים הבאנו קרמים לפנים וללחות.
היובש והחום כאן קשים בעונת החורף היבשה,
ועורן של האפריקאיות אינו כה עמיד כפי שנוטים לחשוב.
להיגיינה כללית הבאנו כמויות גדולות של סבונים.
קשה, קשה לדמיין את תגובת האנשים לתשורות הקטנות האלה.
ואת שימחת הילדים תזכורנה דמעות ההתרגשות שלי לימים רבים.
לאחוז כף יד קטנה של ילדה אפריקאית מודה לך בשפת הגוף.
ברכות ידה שמאמינה בכף ידך.
במבט עיניה שמודה ממעמקים.
שקיעה על נהר הזמבזי בצד הזימבבואי סמוך למוזמביק.
| |
כסף שווה לתחת
בלילה לא עצמתי עין. עברתי על כל מיני רשימות שנכתבו לי בראש, מקווה שהכל מוכן.
לפעמים קמתי לשתות משהו. האוויר היה יבש מאוד. החורף היבש קשה לי בעיקר משום הלחות הכלכך נמוכה. בדרך פשפשתי בעוד כמה ניירות להיזכר או להיווכח שאינכל צורך בלזכור. דאגתי משום שג'רמיה לא הגיע בערב. אניודע שהוא יצא לדרך לפני יותר מיומיים בכדי להיות כאן איתי. בלעדיו אני די עיוור ועוד יותר אילם. קיוויתי שעם זריחה הוא יגיע. בעיקר דאגתי איך נכניס את כל הכמות הגדולה של הכילות נגד יתושים. יש חשיבות גדולה שיראו כי בסכום של 6 יורו למשפחה אפשר להפחית את מפגעי המלריה. אחרכך נמשיך לבחון דרכים מתוחכמות יותר. אך קודם כל רצינו להראות כפר אחד מוגן מיתושים, באיזור מוכה מאוד. הבעיה הייתה האם מישהו בגבול בכלזאת יחשוב שכילות יכולות לשמש כאמצעי הסוואה. הכנסה של אמצעי הסוואה, או מה שייחשב לאמצעי כזה, עלולה לגרום לחצי שנת מאסר. כמובן גם לכישלון המסע הזה לזימבבואה.
המחשבות שלי התגלגלו לשנה שעברה. לזרם הפליטים שזרם אז מזימבבואה לדרומאפריקה.
התחלתי לצחוק. אשמורת ראשונה ואני צוחק. אני עייף ומתוח וצוחק. צוחק על גלגולו של נייר. כל נייר שווה לתחת בזימבבואה. בתחילה עוד היה זה נייר טואלט רגיל. אחר כך הוא אזל והגיע תור העיתונים. שוקשחור של עיתונים ישנים. עתה, כאשר גם עיתונים בקושי מודפסים הגיעה עת שטרות הכסף. כי הדולר הזימבבואי (ZWD) באמת שווה לתחת. וכי למה יכול להיות שווה מטבע של מדינה עם קצב אינפלציה שנתי של % 12,000,000 (12 מיליון אחוז). אז עתה כולם מנגבים איתו את התחת. לא צריך נייר טואלט וגם לא עיתונים. יש כלכך הרבה כסף שמתגלגל בכל מקום ללא ערך. השימוש הנפוץ הוא ניגוב אך גם כחומר בעירה השטרות האלה נמצאו מעולים.
ביליוני דולר מזימבבואה.
אפשר לראות שיש להם תאריך תפוגה.
השטרות החדשים זהים פרט למספר האפסים.
השטר העליון הוא עתה 10 ZWD ןהתחתון 5 ZWD.
עד לא מזמן הכסף נמדד בביליונים (מיליארדים). 100,000,000,000 (100 מיליארד ZWD) היו שווים בתחילת יולי כ- 4 USD - משכורת של פועל לא מקצועי. מנהל בנק הרוויח בסביבות 1500 מיליארד דולר שהם היו כ- 60 דולר אמריקאי. בכדי לפשט את המערכת הפיננסית הושמטו 10 אפסים מהשטרות אך האינפלציה ממשיכה לדהור ואחרי כשישה שבועות, דולר אמריקאי שווה כבר לכ- 55 ZWD חדש (550 מיליארד ZWD ישן). מה שאומר שבתוך פחות מחודש, משכורת הפועל נשחקה מ- 4 USD לפחות מ- 20 סנט אמריקאי. ומנהל הבנק לוקח הביתה פחות מ- 3 דולר אמריקאי לחודש.
במציאות, רק מי שעובד (% 20 מאושרים) נאבק עם ערכו של הדולר המקומי. כל השאר
חיים מהחלפת סחורות ומשתמשים רק בדולר האמריקאי ובראנד הדרומאפריקאי.
מצב בלתי נתפס מה שקרה למדינה הזאת. פעם המדינה העשירה והמבוססת ביותר באפריקה (רודזיה) ועתה אחת המדינות המרודות ביותר בתבל.
לאחר המבוך המחשבתי המייאש הזה הצלחתי סופסוף להירדם.
הספרות האחרונות שאני זוכר, האירו מהשעון שבקצה החדר 4:15.
בכניסה לזימבבואה עוד הדהדו בי מחשבות הלילה הלבן,
ומראה הנשרים על אם הדרך נראה כלכך מתאים למציאות העגומה הזאת.
| |
גלויה שניה
הכל מרגיש אחרת.
זו אותה אפריקה, אך אני נחלש מולה.
היא כה חזקה היבשת הזו על אלפי זרועותיה.
חזרתי ממסע של שבוע פלוס בזימבבואה ובוצוואנה ואני מותש.
וגם נורא שמח.
כי בכל זאת, בכל פסיעה שלי כאן אני חוקק שינוי קטן (של תקווה).
מזערי.
* * *
הרבה נשרים חיים בזימבבואה.
כמה אירוני הדבר.
מדינה גוססת.
והנשרים מתקבצים מכל רחבי אפריקה.
לפחות אפשר כך להבחין למי שמחפש את השינוי.
מעבר לאופק.
על צמרות העצים.
ממתינים.
זוג נשרים לבני גב מקנן במרומי שיטת המטריה (זימבבואה)
* * *
בזימבבואה התיבשו דמעותיי
| |
על נייר טואלט
ג'רמייה הזכיר לי השבוע את המסע שלי לראות פניניות (פניניה חבושת קסדה Helmeted Guineafowl). מסע מטופש לכל הדעות. כי כמו שיש דרורים בארץ בכל מקום, כך יש פניניות באפריקה. כל אפריקה מלאה בפניניות. מוקדם בבוקר הן פושטות על איזורי מגורים וחוות חקלאיות ומנקות את אפריקה מזרעים וגרגרים למיניהם, ונעלמות. עוד לא גיליתי את הסוד לאן נעלמות הפניניות במשך היום. טוב, אפריקה היא ממש גדולה ולך תדע מה הן באמת אוהבות ואיזה צל מסתדר להן עם הניקוד שלהן. אפשר למצוא אותן בכל מקום. על סדינים וחולצות, על סימניות ועטיפות יומני ביצפר. על נייר טואלט. הן באופנה, לכל טווח הגילאים והשימושים. אך אני רציתי למצוא אותן בסביבתן הטבעית.
אמרו לי לעלות למידבר. לעלות במשמעות להגיע כמה שיותר צפונה. צפונה זה טוב, כי אוכל לראות עוד עצי באובב קסומים מימים אחרים. ומידבר תמיד טוב בעת החורף היבש והקר. ככה זה בחצי הדרומי הכל הפוך. הירח שנראה מתרוקן מתמלא בעצם. שעוני שמש נעים בניגוד לכיוון השעון. ברור שגם נוהגים בצד ההפוך. מדינה הפוכה היא דרומאפריקה. מדינה ש- 15 מיליונים מתושביה חיים מתחת לקו העוני. מצחיק. אתם יודעים מהו קו העוני של האו"ם? דולר ליום. כן 15 מיליון איש חיים מתחת לדולר ליום. והם חיים. נו טוב, הם בחברה טובה של משהו כמו מיליארד אנשים ברחבי העולם. הכל עניין של הגדרות. ויש את אלה השמחים בחלקם, כי הם מרוויחים 2 דולרים שלמים ליום. חמישה מיליונים מהם והם המאושרים באדם. אמרתי לכם, הכל הפוך שם.
אני סוטה. הרי הייתי בדרכי צפונה לזימבבואה שנשיאה ועוד כמה חברות ענק מנקים מכל מזון. נסעתי בכדי לראות פניניות בסביבתן הטבעית. הגעתי והיה שם מידבר. שקט. פעם ראשונה שבאמת נסעתי לבד. לחפש ציפורים. עם טלפון וסוללה נוספת, אך לבד.
בחתיכת המידבר שהתמקמתי בה, סמוך לגבול שבין זימבבואה לדרומאפריקה לא היה הרבה. בבוקר כאשר האוויר עוד לא לוהט מידי (חורף של 30 מעלות ביום ו- קרוב לאפס בלילה) אפשר להנות מפריחת חלבלוב קוצני. אין שם הרבה יותר.
נראה שהיובש הבריח את כל בעלי החיים מהאיזור. ידעתי את זה ולכן היה לי את האומץ להגיע דווקא לאיזור הזה. הרי אני מחפש ציפורים. והן יודעות לעוף ולחטט דווקא באיזורים צחיחים. לחפור את הזרעים מהארץ היבשה שסוגרת עליהם עד בוא האביב.
שעות רבות ישבתי לי שם בצל פינת הכלום ההיא מול ספק שלולית שנותרה לה בחורף ההולך ומתייבש. בכדי ליפות את המראה הגיע חופמי שחורלבן אפריקאי שנקרא חוֹפְמִי הַנַּפָּח (Blacksmith Plover). הוא לעס מיני תולעים חצי מיובשות ואני לעסתי בשר מיובש (בילטונג). ריח הבשר או נוכחותי הזרה הביאו את הפניניות בהמוניהן. הן נחתו דווקא בחלקת הארץ המוצללת שעליה נחתי עם כל מטלטלי. היצלתי את הקרקרים והבילטונג מהפניניות ועד ששלפתי את המצלמה הן כבר היו בטווח אפס ממני.
שעה לפני השקיעה קיפלתי את מטלטלי, כדי שאשוב למכונית עדיין עם אור יום. שמחתי שזכיתי לראות את הפניניות דווקא במידבר (ולא רק על הדשא בחצר) ועוד יותר את החופמי ואת השקט. כאשר התקרבתי למכונית הבנתי שאני במסלול ההגירה של הזרם הבלתי פוסק מזימבבואה הרעבה לדרומאפריקה הרעבה פחות (כ- 5,000 ליום). הם מחפשים מעט מזון והרבה תיקווה. תיקווה בשבילם היא גם דולר ליום. העולם ההפוך הזה מתחיל להיות לי הגיוני. אניודע שאסור עליי שהוא יהיה כזה. אנחייב לראות את ההפקרות שהעולם מפקיר את האנשים של היבשת הזו. טוב טוב, בפעם אחרת אספר על כך. המהגרים הלאחוקיים היו בחניית יום לפני שהם יחצו את הגבול לדרומאפריקה. לתקווה. כל המחנה היה מלא עיתונים ישנים. כסות נגד הלילה המידברי בחורף הקר.
עיתונים.
לכן נזכרתי ביום ההוא. כי ג'רמייה כתב לי השבוע שעיתונים ישנים הפכו למצרך מבוקש מאוד.
כבר לא ניתן להשיג בזימבבואה נייר טואלט.
אפשר לצחוק למי שרוצה.
זה הרי עולם הפוך.
לעיתים הוא מצחיק.
ומי שרוצה לקבל תרכיז של אפריקה, בלי ההתיפיפות שאני מביא כאן, שילך לקרוא אצל אביגיל.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
