| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2018
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
ימי חול באביב
רוצה להודות לכם שבאתם אתמול לקרוא את פוסט יום העצמאות שלי.
כמו שלא פשוט היה לפרסם את הפוסט, אני בטוח שלא קל היה להגיב אליו.
תודה לכל מי שבא והגיב. הרבה למדתי מהתגובות.
זו התקופה באביב, בה גועשים רגשות, מעלים את שלא נשכח.
עתה הסתיימו הימים האלה והעוצמה דועכת.
השמים נפתחים לתנועה הרגילה.
אני שוב מביט בעסקי הדיג והצלילה של הַפַּרְפּוּר.
עוד רגע גמני אצלול למי חולין של האביב.
פַּרְפּוּר עָקוֹד בצלילה
| |
התרגשות גדולה
התרגשות גדולה אחזה בי כאשר קראתי את דבריך איש יקר.
לא בכל יום זוכה אדם לתגובה כלכך יפה אשר באה ממקומות עמוקים.
לפני כמה ימים הופעת אצלי בבלוג וחשתי שיש כאן משהו.
משהו באדם שבך.
ביקשתי ממך להזדהות.
כי האות י' לא הייתה עם נפח מתאים.
ובאת היום ורשמת לי תגובה כה מרגשת.
תודה מעומק הלב ואני מתכוון לעומק הלב.
הרבה הרבה התרגשות אחזה בי שכך אדם קורא אותי.
שכך אני מגיע דרך המסך ללב.
כך כותב י' אלי:
אתמול באתי וקראתי. תחילה את הפוסט האחרון, ואחריו עוד אחד ועוד אחד, קופץ מקישור להפניה ועוד ממשיך.
יש מסלול ההולך מן הבטן ללב ולראש ולמסך, והדברים הולכים ופושטים ולובשים צורה והנה הם כבר הפכו למילים.
ואז יש את המסלול ההפוך. מהמסך, לראש, ללב ועד לבטן.
אתה מצליח לעבור את המסלול הראשון בצרוה מופלאה. מצורה לצורה בלי לאבד אף טיפה, כל הדרך עד למסך. הכל מגיע ונמצא שם, על המסך, בתוך צורות המילים.
וכשהכל שם, אני עובר איתך את המסלול ההפוך. מהמילים שלך עד הבטן, ודבר לא הולך לאיבוד. גרמת לי להרגיש כל דבר שכתבת.
כשנשים כותבות, תמיד יש איזה הסחת דעת, איזה אהדה ראשונית, רצון להתחבר שגורם לקורא להזדהות ולהרגיש את הכותבת.
אצלך לא יכול להיות לי שום ספק. אלו המילים נטו. וכל כמה שהיכולת שלך לארוג רגשות למילים משמחת, עוד יותר מרגש למצוא את המקור שלהן, בסוף הדרך.
האיש הוא בעל בלוג מאוד מאוד מיוחד.
אף פעם לא המלצתי על בלוג.
הפעם אני ממליץ על הבלוג הזה בכל פה ומילה.
ואינני ראשון לעשות כך.
מוקה כבר המליצה.
תודה לך איש מרגש
| |
להגיב או לא
אני לא מתעלם מאף תגובה.
זה אופייני לי.
תגובה חמה, פושרת או שורפת.
כל אחת זוכה למענה ממני.
לעיתים זה מעייף, בעיקר כשצריך לענות למניין או יותר של תגובות לאותו עניין ובאותו הזמן.
יש וזה מעייף מאוד, כמו אתמול.
כשאני נותן מקום רחב ומואר לתגובה שניסתה לפגוע.
אז למה איני מתעלם?
כי רוב חיי התעלמתי מרוב האנשים סביבי.
הייתי עסוק בעצמי ובקרובים לי, כאשר לא הייתי עסוק בבריחה.
לא תמיד הייתי ער למילים ולשינויי מזג הרוח סביבי.
בסופו של דבר כמעט ושילמתי את המחיר הכבד ביותר.
וזה השיעור שלקחתי איתי.
להיות צייד רגעים ואספן של מילים.
כדי לא לפספס שוב.
כן, אני יודע שאין ביטחון שלא אחמיץ שוב את ההתרעה של הסלע המתקרב.
שכל המילים והרגעים בעולם לא יבטיחו לי את הפוליסה הזו.
אז אפשר לשבת בשקט ולהתעלם, כי הרי סופי מובטח.
ואפשר בבין לבין לאסוף את רגעי הזמן הקטנים.
גם את האבנים שמישהו משליך עלי.
הכל הוא שיעור ראוי.
חיבוק ונשיקה.
זריחה ופריחה.
אבן מושלכת
וכאב
ותדהמה.
כך אני משתדל.
ולשמחתי אני משתפר...
מעניין אם מצב בריאותי המשתפר,
גם הוא קשור לשיפור יכולת התגובה שלי.
להגיב.
יש בזה משהו אנושי כלכך.
יש בזה המון אהבה ו- care
| |
פה גדול, זין קטן
בזמן שניסיתי ללבוש את החיבוק.
בזמן העדין הזה, שבו כל תפר בחיבוק נוגע בעצבי
מבפנים.
מחפש את התפר הפנימי שבי.
באותו הזמן תיבלתי את עצמי במנוחה.
בהיסח הדעת פתחתי את תיבת הדואר שלי וקראתי את המילים
שלעלעו בגרוני.
אני , 00:43 25/5/2005:
אתה חנפן חבל על זמן.
יודע לדבר יפה אפילו בניקוד.
כמה נשות ישרא מעל 35 כבר זיינתי?
שמעתי דרך אגב שבזה אתה על הפנים.....
טוב, ברור....
"פה גדול, זין קטן"
ושאני אתווכח ואמחה?
הרי האבן כבר הושלכה.
כך יש מי שרואה אותי.
עצוב.
לא את המסע שאני מנסה ללכת בו כאן באופן עילג ומגוחך.
רק את הזיונים שלי.
ואת גודל הזין שלי.
ברור שיש עוד שכך חושבות/ים.
הרי יכולתי למחוק את התגובה.
הרי יכולתי להתעלם מהתגובה.
אך רציתי שתדעו מה ואיך חושבים עלי כמה אנשים כאן.
גם אני חייב להכיר עם מי יש לי עסק.
ובכלל,
זו נקודת ציון מעניינת ומעוררת מחשבה, של דרכי כאן בישרא.
ובכל זאת, אל תשכחו,
אהבה ו- care, זה הכל.
הכל!
הבהרה.
איני מחפש זיונים בישרא.
אני עסוק כאן עם עצמי בעיקר.
אני מחפש דרך שלא ליפול שוב אל תוך עצמי.
בעזרתכם חבריי המופלאים.
ומי שלא מבין את זה.
מוזמן לבטל את המינוי.
להפסיק ולקרוא אותי.
אם בכל זאת, הוא קורא אותי ויש לו מה להעיר לי על חיי
באופן בוטה וגס,
תיבת המייל שלי תמיד פתוחה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
