לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

יומני אלפוחרה


מכחול הזמן מצייר את עור הלב
Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2004    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2004

להתראות


אני נוסע לי.
לעבר שלי גם.
אני אשוב משם להווה
שיהיה בשנה הבאה...

להתראות

חבריי וחברותיי
אהוביי ואהובותיי


נכתב על ידי , 26/12/2004 23:57   בקטגוריות חברים  
84 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-31/12/2005 14:03
 



נשיקת בני


היום אתה חוגג 28.
כח שלך.
שלי גם.
עתה, אתה אב ובנזוג.
משלים את חייך
בדרכך המיוחדת.

נגעתי הבוקר ברכות שקע צווארי.
נזכר שוב.
ברגע ההוא.
כשחיבקתני אליך.
מנשק לי בשקע צווארי.
במקום הרך ששמור רק לאהובות.
הרעדת אותי.
נשקתני
לחיים שלמים.

תמיד, כשאני מרגיש את נוכחותך כאן.
אני נוגע במקום הזעיר הזה ונרעד.
כמיתר שחוצה את כל הזמנים
אתה חודר אלי מליבך.
מחבר אותנו בזרימה שלא נגמרת.

אני מאחל לך בני שתמשיך.
בדרכך הזקופה והרכה.
שתמשיך לאהב את החיים.
ולהרעיד לבבות.

שלא תפסיק להגשים את חלומותיך.
בדרכך המיוחדת.
הבוראת את חלומות ליבך.

אבא שאוהב אוהב אותך.  


פוסיקאט הזכירה לי בחוסר השליטה הרגעי שלה,
שהיום, בדיוק היום גם צמתי חוגגת 15 שנות הולדת
.
נכתב על ידי , 26/12/2004 12:03  
55 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-18/1/2005 22:56
 



סערה בזמן


בחוץ סערה.
הכל מסתחרר במשובה של כוח צעיר ובוחן.
שוכב לו גזע עץ אורן עשרות מטרים מחלוני.
איך הגיע ועל איזה ענן?
כנראה נחת ברכות שבין שני זמנים.
בשקט כזה.
שלא מיועד לאוזניים שלנו.
שלי.

ברדיו כל הזמן תופרים בין השירים אזהרות.
אזהרת רוחות קוראים לזה.
כל הצללים בבית מתקבצים יחדיו תחת רושם האזהרה.
מנסים להתנחם בהיסטוריה של הצלחות.
אפילו ריחות התבשילים כבר פגו.
הקסם של אתמול נמוג לגינזכים.
פחות מיממה חלפה.

האור של האנשים מאתמול עדיין נחווה בתוך הלב.
ריח נשיקתה של טניה על לחייהם המגולחות.
אפילו הציפורנים האדומות.
אלה שנשארו כאן ולא הלכו מתחבקות.
אפילו הן מבוישות מהסערה.
מכופפות מעט את צווארן.
מנסות לעבור את הקור המחלחל מחריצים ולילה שחודר פנימה.

הסערה כלכך נקייה.
קלינית ממש.
אין גשם.
אין ענן.
רק ירח מלא שמנסה להיאחז בקצות הארץ.
הרבה גשם ושלג עומדים להגיע עם רכבת הרוחות הזו.
הרבה מילים ישנות עומדות להתייבש ולעוף מכאן.

בבוקר אפתח חלוני למילים הרעננות שיבואו.
סרט צהוב וכחול וסגול שיאחזו בריחותיהן.
שיפתו אותן.
בשקט של אחרי הסערה.
נכתב על ידי , 25/12/2004 18:36  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-15/1/2005 23:27
 



חורף אור


חצי שנה בדיוק חלפה לה מאז חגיגת מולד הקיץ.
והנה כבר חוגגים את מולד החורף.
שני חגים פגניים שמצאו עצמם בגינזך העקום של הדת.
אני תמיד מעדיף את המקור.
אולי לכן בבפנוכו אני כלכך פגאני.
בדרכי.
בקירבה שלי לרוח ולאדמה.
התאנה כבר פרחה.
גם הבשילה ואיהבה אותי.
החורף בא.

חג האור.
להביא אור לליבות האנשים.
יכול אני לספר על אווירת החג.
על האורות המקשטים כל בית וכל שדרה.
על טירוף הקניות.
על המשמעות הפגאנית הרחוקה והנשכחת של החג.
אך מה שמייחד את החג הזה באמת.
לפחות כאן.
לפחות היום.
הוא לשמח עניים.
כאלה שגם כוס קפה חם של בוקר רחוק מהישג ידם.
אתמול חולקו 90,000 כוסות קפה חם עם פרוסת עוגה לחסרי הבית של מדריד.
מאות מתנדבים פשטו על העיר וחיממו לרגע זעיר את עלובי העיר.
כואב הלב שכך החיים.
אך משמח שלפחות היום נזכרים בהם.
ביום הכי שמח בשנה הנוצרית.

אתמול מאוחר בלילה, התקשרה ויקטוריה.
האישה שלקחה אותי לסיבוב על זנבו של השטן.
באה לקבל את מתנתה של הבת שלה, טניה.
בית מחסה לגברים אלכוהוליסטים משתקמים.
חסרי בית.
חסרי משפחה.
עקורים ממולדתם.
ויקטוריה עזבה בקיץ נחולת אכזבות.
חזרה למידבר סונורה היפה במקסיקו.
איהבה שם את החיים.

טניה לא ויתרה.
דחפה והתחננה.
פילבלה מבטים.
צעקה ולחשה.
הכל למען בית מחסה.
מקום בו אימה תוכל להעניק.
להגמיע מהחיים המפכים בה.
לפעמים לא ידעתי אם הבית הוא למען העגלים או עבור הפרה הרוצה כלכך להניק.
אך התוצאה, התוצאה מחממת כלכך את הלב.

לפני שבועיים נחנך המקום.
בית יפה עם גן גדול סביבו.
14 משתקמים, אלכוהוליסטים חסרי בית.
שבורי חיים.
הבית מנוהל על-ידי טניה.
יש שם גם פסיכולוג ושתי עובדות סוציאליות.
מנקה אחת.
מיגוון של פעילויות.
והמון המון מתנדבים.
גם אני שם לעתים.

היום ויקטוריה תשב בראש שולחן החג.
גם מקסיקו תצטרף לחגיגה.
מסביב ישבו 14 גברים כבויים.
אני מקווה שנצליח להביא להם כוכב זעיר אחד.
דווקא היום.
מי ייתן שהערב יזרח להם.

אני יודע כי זריחת הירח הערב מעל נזר ההרים המושלגים
תסגיל את ליבי.

אהבה ו- Care
זה כל הסיפור...
נכתב על ידי , 24/12/2004 15:35  
38 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-12/1/2005 19:25
 



תודה ועוד...


חלפו להם יומיים של כאבים.
היה לא קל.
עתה הכל (כמעט) בסדר.
אני שקט ורגוע וריחני.
גם מחוייך.

למי שלא יודע.
אני סובל מפציעה ממלחמת יום כיפורים, אשר מטרידה אותי לעיתים.
ולעיתים המטרד הופך לכאבים.
יש והכאבים הופכים לחוויה שורפת.
גיהינום שכזה.

כך היה אתמול ושלשום.

אני מאוד מודה לכל מי שהיה איתי.
בשאלה
במילה
בחיבוק
בדאגה
בחמלה
בתקווה
בתפילה

תודה גדולה גדולה

¡תודה מיוחדת לך אמזונה!



בעוד 4 ימים, ביום שני אני נוסע.
למשך קרוב לשבועיים.
נסיעה לצורכי עבודה בשליחות של האיחוד האירופי.

למקום בו אשהה, לא הגיעה עדיין תקשורת ואינטרנט.
אך נראה, אולי...



ועד אז...
סיימתי רכישת 20 מתנות לכריסטמס או כמו שאני אוהב לכנותו Kissmas.
משימה מתישה אך מביאה סיפוק.
כיף גדול הוא לשמח אנשים יקרים.

היום אני מתחיל לבשל ולאפות.
לאהב 15 אורחים שהזמנו לסעודת החג שתהיה מחר בערב.
ארוחה רב לאומית תהיה זו.
ספרד, צרפת, איטליה, הונגריה, הולנד, דנמרק, ואני מישראל...

הימים הבאים יהיו הזדמנות גדולה עבורי להעניק
אהבה ו- Care
נכתב על ידי , 23/12/2004 16:27  
86 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-12/1/2005 19:28
 



עוֹד מְעַט


נִשְׁטַפְתִּי בְּאוֹר
כָּבוּי כְּעָנָן
שֶׁל שְׁקִיעָה

פִּרְכּוּסֵי שֶׁמֶשׁ
נוֹבְטִים בְּחָזִי
קְצָת לִפְנֵי לֵדָה

עוֹד מְעַט
נכתב על ידי , 22/12/2004 11:40  
56 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-25/12/2004 12:25
 



גּוּף


לִפְעָמִים אֲנִי יוֹדֵעַ
שֶׁלַּלֵּב יֵשׁ פֶּצַע
שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ אִישׁ
עִם שֵׁם וְאָחוֹת
עִם כְּתֹבֶת
וְקוֹרוֹת חַיִּים
עִם הָמוֹן מִלִּים
שֶׁלִּפְעָמִים אֲנִי שׁוֹכֵחַ
וּבָא הַכְּאֵב הַמְּפַלֵּחַ
וּמַזְכִּיר לִי
כַּמָּה אֲנִי רַק
גּוּף
נכתב על ידי , 21/12/2004 01:31  
58 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-26/12/2004 00:53
 



סיקול אבנים


כשהייתי צעיר, נהגתי להעתיק קטעים מספרים.
קטעים שדיברו אליי, שנגעו.
חזרתי לא מזמן הבייתה.
עם מראה האבנים החדשות שצצו בחוף הים.
פשפשתי בניירות צהובים.
עד שמצאתי את הנייר הזה משנת 1970,
עם ציטוטים מתוך
פרשה אחרונה \ קנוט המסון

כן, נודדים אנו על פני אדמות, נודדים אנו בדרכים ומדבריות, פעמים זוחלים ופעמים מהלכים בקומה זקופה ורומסים איש את רעהו. וכך עלה לו בסופו של דניאל אשר רמס ונרמס אף הוא.
הוא חי כאן כאוות נפשו. כאן הייתה בדידות אך לא ריקנות, ומראה הנוף היה נהדר, רוכסי הרים מילי מילין וביניהם שיפעת יערות. הוא עלה כפורח בעבודתו. אם יש ויצמא וניגש עם דלי פחים אל הנחל, הדיחו במים ומלאו על גדותיו. כאן שררה הדממה ובסתר חיקה – רחשי נצח, כאן נצצו כוכבים נאים, ולא אותם רמשי זהב שנראו שם למטה בחצר אביו המעורפלת, לא, אורים מהבהבים, נאים באמת; יש בהם בכוכבים מן המתיקות, דומים הם לנערות קטנות. הוא לא ראה את עצמו כראות אדם עני ועזוב כאשר היה באמת. אותן האבנים בלבד אשר סיקל והוציא מאדמתו הקיפוהו כהמוני עם ממש; הוא קשר קשר מיוחד עם כל אבן ואבן, וכולן מכריו ומיודעיו; הוא התגבר על כולן והוציאן ביד חזקה מתוך האדמה.

והנה אני כאן והיום ממשיך לסקל את שדות חיי.
כשנכנס דצמבר, כך כתבתי:
הבעיות של אז שעולות כאבנים בשדה מעובד.
לא משנה כמה שאני מסקל, תמיד יצוצו עוד אבנים.
חלקן ניתנות לאיסוף.
חלקן סלעים עם שורשים עמוקים הנאחזים במפץ הגדול.
למדתי לסתת את האבנים שאני אוסף לשם חיי היום.

נזכרתי היום.
עדיין דצמבר.
נכתב על ידי , 20/12/2004 00:46  
41 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-17/6/2011 00:05
 



אֲפִילוּ אָז


אֲפִילוּ שֶׁאַתְּ לִפְעָמִים
כְּמוֹ הַסְּנוּנִית
שֶׁבָּאָה תָּמִיד
וְלִפְעָמִים לֹא -

אֲפִילוּ אָז
אֲנִי מְאַהֵב
אוֹתָךְ

תָּמִיד
נכתב על ידי , 19/12/2004 01:53  
42 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-26/12/2004 00:51
 



סיפורי לב


ההלך ניכנס לכפר ברגלים עייפות.
בצעדים איטיים הוא עשה דרכו למרכז הכפר.
הייתה שם התקהלות קולנית מוזרה לשעת הצהריים.
הוא התקרב לאט וראה קבוצה גדולה של אנשים מקיפים צעיר נאה.
הצעיר היפיוף תיאר את סגולות גופו הנאה והצעיר.
את גמישות שריריו ואת יפי עיניו.
אך בעיקר התגאה הצעיר על ליבו הרך.
הוא הציג את ליבו לכל רואיו ושומעיו.
לב חלק ונאה.
פועם בשימחה.
לב צעיר נוטף יופי.
הצעיר הסתחרר מעט מעצמו ושאל למי יש לב נאה יותר.
כל האנשים הסכימו כי אין לב יפה יותר מאשר ליבו של הצעיר.

כשהשתתקו, עלה קול סדוק וזקן מאחור.
היה זה ההלך הזקן שבקול חרישי אמר כי ליבו שלו יפה יותר.
הסתובבו האנשים אליו הביטו בו והשתאו בלעג.
אתה?!
עם גופך הזקן והשדוף.
עם פניך חרושות הקמטים.
לך יש לב יפה יותר מלצעיר הנאה?

הפשיל ההלך את גלימתו הארוכה וחשף לפני כל את ליבו הפועם.
לב זקן היה זה.
עשוי טלאים טלאים.
חלקם גדולים וחלקם זעירים.
טלאים בהירים שזורים בין חלקים כהים.
וביניהם מעטרות את הלב צלקות רבות.
ניכר היה כי לב זה עבר ביותר מסערה אחת בחיים.

האנשים לעגו למראה ופנו להביט באלילם הצעיר ויפה התואר.
ההלך הזקן הצביע על ליבו המצולק ודיבר.
לבי ממפה את חיי.
כל פיסה מליבי מספרת על אהבה אחת שלי.
על פיסה מלב אהובי שניתנה לי תמורת פיסה מלבי שלי.
את פיסת הלב של אהובי שתלתי בלבי שלי.
לא מתאימה בשלמות.
פועמת עם חיבור שאינו מושלם.
כך הן כל פיסות לבי.
פיסות מלבבות אהוביי משכבר הימים.
ופיסות לבי מפוזרות בכל כך הרבה לבבות אחרים.
הנה כאן אנו מביטים בליבו של הצעיר היפה.
לב בתול, אשר לא ידע עדיין אהבה.
חלק ושלם.
ללא צלקת.
עדיין לא וויתר על פיסה מעצמו למען אהוב לב.
עדיין לא ניצרב ממתיקותה של אהבה.

סיים האיש את דבריו והאנשים הביטו בלבבותיהם שלהם.
חזרו והביטו בלב הצעיר וההלך הזקן ואור גדול האיר את עיניהם.
התקרב העלם הצעיר אל האיש הזקן.
נטל פיסה מליבו החלק והנאה והגישה לאיש הזקן.
ההלך נטל את הפיסה באהבה ובתמורה שתל פיסה מליבו בלב השותת של הצעיר.
חבוקים הם פנו ללכת לכפר השכן.




סיפור ששמעתי לפני שנים רבות.
את הסיפור הזה סיפרתי לאבואלה שלשום.
לאחר שחשתי בעוצמה של ליבה.
בטח שזכיתי לחיבוק ממנה...

את הסיפור הזה אני רוצה השבת לאהב לכם.
חבריי האהובים.

אהבה ו- Care
נכתב על ידי , 18/12/2004 08:42   בקטגוריות חברים  
64 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-14/10/2010 21:24
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 40 פלוס , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשדות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שדות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)