אחרי שראיתי ש נוני וגם מיי אנג'ל .כתבו מדוע הם פתחו את הבלוג הרגשתי שגם אני רוצה לכתוב על זה.

  הפעם הראשונה שהחלטיתי לפתוח בלוג ,הייתה שקראתי באתר שהכתיבה יכולה מאוד לעזור..

שאפשר לנסות לכתוב יומן ואם אפשר שיהיה יומי..בהתחלה נסיתי זאת .נסיתי לכתוב יומן במחברת.

אבל הרגשתי קצת מוזר.לא בנח עם עצמי שכתבתי.והחלטתי להפסיק

 לעשות זאת..התלבטתי,עם עצמי

אם לפתוח בלוג ואם כן ,פה בישרא או בבלוגיה של תפוז.בחרתי בישרא כי

הוא ניראה לי אתר יותר מסודר

ומאורגן.

  כאשר פתחתי את הבלוג לא ממש הייתה לי הכרות עם ישרא עצמו,וכיצד כותבים בלוג..לקח לי זמן ללמוד.

לקח לי זמן להשתחרר בכתיבה שלי.בהתחלה ,כך אני מרגישה היום שלא ידעתי לכתוב.  לא כדי ללכת ליראות

זה זוועה הכתיבה שהייתה לי פעם..=[

מדוע החלטתי והרגשתי צורך לכתוב,בבלוג?הסיבה היא הרגשתי צורך לשתף אנשים לחלוק ולפרוק ואף גם להכיר בלוגים אחרים ושהם יגבו גם אצלי.ואני אצלם חזרה.בהתחלה הבלוג שלי היה קצת נטוש מבחינת מגיבים לאט לאט אני מצאתי אותם והם אותי..ואי מאוד שמחה וזה עושה לי טוב על כך שפתחתי את הבלוג,עוד מעט יש לו שנה..

ולפעמים אני מסתכלת אחורה,ואני רואה שיש שינוי.בעיקר בכתיבה שלי.בצורת הכתיבה,ושהיום אני מרגישה הרבה יותר משוחררת בכתיבה ,מאשר שפעם הייתי עצורה.זה מאוד טוב שאני מרגישה משחוררת עכשיו,כי זה עוזר לי מאוד לבטא את הרגשות שלי,לפרוק אותם מעל ליבי.

 ואני מקווה מאוד שהבלוג הזה יהיה פתוח עוד הרבה זמן,אפילו שנים..

אותי הוא מאוד שינה מכל הבחנות ורק לטובה.

הוא עשה לי טוב..