שושנת העמקים

מיב הפנתה אלי את השרביט - והנה:

1. כשהייתי ילדה חלמתי להציל את העולם, בסדר גודל של "למצוא את התרופה האולטימטיבית לסרטן" (כמובן שלא התבטאתי במילים כאלה, ולא ידעתי שיש הרבה סרטנים) ...

2. אחרי לימודים במגמה ביולוגית בתיכון, החלטתי ללמוד ביולוגיה ותנ"ך, ואם אפשר - להתמחות בחקר המוח. כשהסטודנטים שאלו אותי מה הקשר בין המקצועות האלה, עניתי "שני מקצועות שמעניינים אותי". בסוף - מסיבות טכניות של התנגשויות בין קורסים, עזבתי את הביולוגיה ולמדתי תנ"ך ופילוסופיה כללית. - אולי העולם הפסיד מישהי שתגלה את מסתרי המוח או שתגלה את התרופה לסרטן...

3. אני אוהבת מאוד חתולים. הם יפים, שעירים, חכמים, משעשעים.  בילדותי תמיד היו לנו חתולים בחצר, אותם האכלנו. אבל - אני אלרגית לשערות של חתולים (ועוד אלרגיות) ולכן אסור לי להחזיק חתול בבית! לכן אני רק מתפעלת מהם מרחוק.

4. בגלל הלימודים והעבודות של הורי, בילדותי עברנו דירה ארבע פעמים, לשלוש ערים שונות. יצא לי ללמוד בארבעה בתי ספר יסודיים (אחד מבתי הספר נסגר מפאת מיעוט תלמידים ונאלצתי ללמוד מחוץ לעיר). הייתי ילדה מאוד ביישנית וחסרת ביטחון עצמי מבחינה חברתית.

5. אני אוהבת לשיר. בסוף בית הספר היסודי, ובמשך התיכון, הפכתי ל"זמרת של בית הספר". תמיד ביקשו ממני לשיר סולו.

אחרי שראינו - אני ואחיותי -  את הסרט "גבירתי הנאוה" הורי קנו לנו את התקליט של המחזמר הישראלי, בכיכובה של רבקה רז. שמעתי אותו בלי הפסקה בכל שעות הפנאי שלי, עד שידעתי לשיר את השירים. אהבתי במיוחד לשיר את השיר של אלייזה דוליטל "עוד תראה אנרי איגינס, עוד תראה" (שיר שבו היא מקללת את הפרופ' היגינס המאמן שלה, על אימוני הפרך שהוא מטיל עליה), כולל כל ההדגשות, רקיעות רגליים ונפנופי ידיים שהוספתי (לא ראיתי את המחזמר), ושרתי אותו הרבה פעמים לפני הכיתה ובסוף לפני בית הספר. היה קשה להאמין איך השתחררתי ויצאתי מהקליפה של ה"ילדה הטובה והביישנית" ("חננה" בלשון ימינו) להנאתי ולהנאת כולם.

אני מעבירה את השרביט ל:

אזמרלדה

לי

פנסאית

בחור טוב

עקרת בית נואשת