שושנת העמקים

בעקבות הפוסטים של ביילע, של דפנה, והתגובות של בן הצבי, גם לי יש מה לספר על יידיש.

אבי הוא יליד הארץ, והוריו דיברו איתו עברית. הם דיברו יידיש רק כשלא רצו שהוא יבין. אמי, מגיל שנתיים בארץ, היא וסבתי נולדו באלכסנדריה כ"תאונה", כי הסבתא שלה כבר נולדה בארץ וגדלה בראשון לציון, אבל נתקעה באלכסנדריה לעשרים שנה, ואז הם כולם חזרו לארץ. סבתי דיברה עם אמי צרפתית (שהיתה שפת האם שלה), אבל היא ידעה שבע שפות, ביניהן יידיש - שהיתה השפה של סבתא שלה.

כשהייתי בת 8 עברנו דירה. הגענו בערב לדירה החדשה, ואחרי שהמובילים פרקו את כל המטען, והיה צריך לשלם להם, הם העלו פתאום את המחיר והתחילו להתווכח בצעקות אימים ובאיומים. איומים כל כך נוראים שהגיעו לכך שהמוביל איים על אבי שהוא יוציא לו את העיניים. אנחנו הילדות ישבנו בחדר השני ורעדנו מפחד. פתאום סבתא שלי אמרה למוביל ביידיש, באינטונציה מיוחדת: "ער שרעקט די גענדז?" (אדוני מפחיד את האווזים?). עד היום אני שומעת את האינטונציה הזאת, הדגש על ה-גע של "גענדז" ואת הקול הלעגני הזה של סבתי.

פתאום השתרר שקט, והמוביל אמר "אוי! רומני נפל אצל רומנייה!!" למותר לציין שהוא נשאר עם המחיר המקורי, וכל האיומים שלו היו כלא היו.

עד עכשיו לא הבנתי מאין היתה המסקנה שלו שהיא רומנייה, אבל כנראה היה משהו במבטא שלה (למעשה המוצא של סבתא שלה היה מאוקראינה, אבל אולי היידיש דומה?)