אז קודם כל, כדי להרגיע את הפולניה הסטרייט? מגיע לכם עדכון.
עזבתי אתכם בהתמוטטות עצבים חלקית שלי לגבי שיחה חשובה עם עיניים.
אז נסעתי לתל אביב, משכן העיניים שלי, כהרגלי בקודש בחמשת החודשים האחרונים. הגעתי הביתה קצת לפניו וניסיתי לחשוב איפה אנחנו מכניסים את זה עכשיו ואיך לא עושים את זה דרמטי מדי, או יותר דרמטי ממה שזה אמור להיות.
חיכיתי חיכיתי, דחיתי דחיתי, עד הרגע שבו היינו מוכנים ליציאה לאכול ולבילוי הקבוע שלנו. זה היה עכשיו או לעולם לא (או בשבוע הבא, או משהו כזה). סביר להניח שהיו מאשפזים אותי בכפיה אם הייתי דוחה את זה עוד, אז קראתי לו לבוא לשכב לידי ושאלתי אם הוא אוהב אותי.
התשובה הייתה כן. כמו שהתשובה תמיד הייתה.
התחלתי להסביר לו שאני לפעמים נורא מפחד ואני לא יודע מה לחשוב, אם הוא אוהב אותי או לא, אם אני סתם באשליות, ומה לעזאזל קורה איתנו. השתמשתי במטאפורה שנתנה לי זו שקוראת, שציטטה את בת זוגה - "אם את נוסעת על 90 ואני נוסעת על 50, שתינו נגיע בסוף לאנשהו. אבל אם את נוסעת על 90 ומושכת אותי איתך אני אעוף מהכביש". אז כן, אני נוסע על 90 והוא נוסע על 50, אבל אנחנו נוסעים באותו כיוון. הוא עוד לא יודע מה הוא רוצה מעצמו והוא קצת נלחץ. לגיטימי. צעד אחד אחורה.
כדי להיות בטוח, שאלתי אותו מה יקרה אם אני אקום ואלך עכשיו. אז הוא פשוט ענה לי ’אתה לא הולך’. הוא רוצה אותי בתור בן זוג, לא בתור ידיד, וזה מה שקורה כרגע.
הוא מפחד לפגוע בי, והוא לא רוצה להשלות אותי, אבל זה המצב.
נכון שהמצב הוא לא אידיאלי, אבל אני בסדר איתו, כל עוד אני מודע אליו. אני יכול לעשות כמיטב יכולתי לגרום לו להתאהב בי ואני יכול לתת לזה זמן. אני לפחות יודע שפתחנו ערוץ שיחה בעניין וזה הכי טוב שיש. החלטתי לקחת צעד אחד אחורה ולהיות פחות מלחיץ, כי להלחיץ זה לא יעזור בסופו של דבר. אין לי מה לדון בנושא ’מה יקרה בעוד חצי שנה כשארצה לחזור למרכז’, כי זה עוד חצי שנה. אני יודע שעוד 15 שנה אני רואה את עצמי עם בנזוג, אבל זה מה שאני רואה היום. אולי בעוד שנה אני אחשוב אחרת. אולי בעוד חודש אחשוב אחרת. היום, עוד 15 שנה, אני רואה את עצמי איתו, ושוב, זה יכול להשתנות.
ועכשיו הפיקנטריה של יום חמישי בערב, מבית ההורים -
דיברתי עם חברה "מהבית" שלא ראיתי הרבה זמן וקבענו להיפגש בערב. "אחלה, אז נאסוף את רועי מתל אביב ונשב ארבעתנו לשתות בירה. אתם תשתו בירה, כמובן, אני אשתה משהו אחר (היא שונאת בירה - י"ג)".
הולד איט, סטופ כדור הארץ, מה מה מה? רועי? ארבעתנו? הוא בא עם החבר? אני אשב איתו ועם החבר, ונאלץ לדבר כולנו כי נהיה ארבעה?!
אז כן, עשינו את זה, ואני שמח. שמח לראות אותו ככה, החבר שלו חמוד ממש, נראה טוב, נחמד וכו’. נראה שטוב להם ביחד, שזה בריא. אני לא יכול שלא לחשוב של"נזק" שעשיתי יש תועלת בסוף, שהניעור הזה הועיל, ושיום אחד הוא יבין את זה.
המפגש הזה לא היה מוזר, ובתכל’ס, מלבד הזהירות שלי במילים הרגשתי כאילו מעולם לא הפסקנו לדבר.
אולי נחזור לדבר לאט לאט ואולי לא, אבל מילא. החיים שלי בהחלט שלמים ומלאים, וכל תוספת היא מבורכת, אבל לא הכרחית.
יש לי בן זוג מקסים (עד להודעה חדשה ;-)), שותף נפלא, וחברים נפלאים שאני אוהב. כולל את זה שנוטה להעלב ממני למרות שהוא יודע שאני אוהב אותו כל כך שאני לעולם, אבל לעולם לא אעשה שום דבר במטרה לפגוע בו, ושהוא בין האנשים החשובים לי ביותר בעולם. כן, זה אתה, אתה קורא, אתה יודע, ורציתי להגיד שאני מצטער אם עברתי את הגבול.
אז בנימה קיטשית, נמרחת ומזעזעת זו, אני אשלח אתכם לדרככם, מחר יש לנו ארוחת ערב של החבר’ה מהבית, בהרכב נאה כמו פעם, אצל ההורים שלי שנוסעים לחופשה. אחרי זה אני כנראה אאלץ לנסוע לירושלים להצטייד בכמה דברים ולנשום אויר הרים צלול כ.
סופשבוע נעים ומלא ברק,
גזר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ילד גזר