צמח בר

דריה הייתה החתולה שהבאתי (בעזרתה האדיבה של התלביבית), בכדי שלאושר לא ישעמם.

אחרי חצי שנה היא ברחה ולא חזרה.

מלכתחילה ידעתי שלא תחזור. בגלל זה לא נתתי לה לצאת החוצה עד לאחר שהייתה מעוקרת.

לילה אחד עת חזרתי מחתונה, חיכו לי שניהם ליד הדלת והתפרצו החוצה, אושר חזר אחרי חצי שעה.

היא לא נראתה עוד.

לא שלא חיפשתי. אבל ידעתי מראש. היא אבודה לי.

היו לה פנים שובבות והבעה שאמרה- חכי, חכי, אני אברח לך ולעולם לא אחזור.

אני מקווה שבמקום שהיא נמצאת שם טוב לה.

שרלילה.

הלילה חלמתי עליה.

חלמתי עליה שהיא השתכנה בארון הבגדים שלי, ומגדלת שם את שתי בנותיה, שילדה לאחר שעוקרה, אחת חתולה שחורה, שתומת עין (כמוה) וקטומת קצה זנבה, אותה זרקה מהארון כי הייתה נכה- והיא זו שקראה לי, ושניה חתולה בעיקר לבנה, עם כתמים ג'ינג'ים ושחורים מועטים.

הן יבבו, הקטנות, כי היו רעבות, מורעבות וחלשות מכדי לחפש אוכל.

אני הגשתי להן בקערה את האוכל לחתולים היבש שיש לי, עם מעט חלב, בכדי להרטיבו ולרכך אותו, כך יוכלו ללעוס אותו- כ"כ חלשות הן היו.

ואמא שלי, אמרה- תזרקי אותן, בשביל מה את צריכה אותן, ואני סובבתי אליה את גבי (בפועל).

זר לא יבין זאת.