איזה מזל שאני מסתובבת בבלוגים הנכונים בישרא, כי עד לפני 3 דקות לא היה לי מושג שהיום זה הבלוג דיי!

*יש באתר למעלה דגלים של ארצות, כך שאתם יכולים לתת קישור בשפה אחרת...

מה הרעיון מאחורי הבלוג דיי?

כל בלוגר מוזמן לתת קישורים של חמישה בלוגים שהוא מעוניין להמליץ עליהם,

במיוחד אם הם שונים מהבלוג שלו בתכנם, ברעיון הכללי ובראיית העולם של הבלוגר, ועדיף שאלו יהיו בלוגים שאין לך בין כה וכה ברשימת הלינקוקים בצד... (איזה מזל שאין לי, יש לי חופש מוחלט חח)

כן, מעין קריאת "בלוגרי העולם התאחדו" או משהו בסגנון =)

עכשיו, כיון שאני חדשה יחסית בעסקי הבלוגיאדה (פחות משנה) ואני לא מכירה בלוגים בינלאומיים, ובעצם גם לא מכירה אף בלוג מחוץ לישרא- אני מרשה לעצמי לעשות לי הנחות ולתת לינקים לפוסטים מקומיים, ושהם כבר ישברו את הראש =) חח

משחקים באבא ואמא

שזה גם הבלוג שדרכו גיליתי על הבלוג דיי =)

בלוג מקסים שנכתב ע"י אמא ואבא של אמילי, בתם בת ה- 10 חודשים, 10 ימים, 14 שעות ו-19 דקות נכון לרגע זה.

הבלוג הזה יעניין כל מי שמוצא את הקסם בתהליך הגדילה ושלבי ההתפתחות של ילדים, וגם של ההורים שמתפתחים יחד עם הילד בכל מה שהוא עובר, כל מי שאוהב ילדים, וכל מי שיש לו בן/אח/אחיין במקרה שלי באיזור הגיל של אמילי.

טוב, טל כבר גדול יותר, אבל זה עדיין מרתק אותי =)

האקונומיקה בקפה זה לא במקרה.

בלוג שמרגע שגיליתי אותו אני לא מצליחה לצאת ממנו =)

הבלוג של יותם, בחור שנון, מצחיק, ציני ברמות מדאיגות, ומוכשר ברמות בינלאומיות, שמספר על חיי היומיום של מטאליסט בן 18, ואני חייבת לציין, חיים לא קלים P= הוא דואג לפנק את קוראיו הקבועים, וגם את העוברים ושבים, בקומיקסים מהממים, מצחיקים, נוקבים וציניים מאין כמוהם פרי עטו, שאין לי מושג איך הוא עושה את זה במחשב, אבל... וואו!

המלצה שלי- זה בלוג להיות מנויים עליו.

אלו הבלוגים שבהחלט אפשר להגיד שהם שונים בתכליתם משלי.

עוד שלושה בלוגים שעליהם ארחיב פחות אלו בלוגים שאני אוהבת כי הם פשוט מעניינים אותי =)

סתם.. נראה מה יהיה

אור, ראשל"צית מחוננת שעולה לכיתה י"א, מספרת על חייה ההפכפכים של מזל דגים טיפוסית (חח), החוויות, הריגושים, הרגשות, הלבטים, והכשרון =)

בלוג משעשע ומצחיק, כתוב בצורה יפה, בנוי יפה, עם רשימות אטרקטיביות במיוחד =)

life sucks and then you die

עוד מחוננת, ריטה, אבל היא עולה לי"ב, לאחרונה אמנם מעדכנת פחות, אבל כשהיא מעדכנת, היא מעדכנת... =) כל פוסט מפצה בהחלט על תקופת היובש שקדמה לו, אם קדמה לו. מצחיקה, שנונה, כותבת על החיים, על חברים, על אהבה ועל ספרים, וצלמת מוכשרת עם פוטנציאל גדול =)

בלוגיס

יניב, כלומר, יאניב (במלעיל), צלם בחסד, פשוט אין על התמונות שלו... אם תכנסו עוד היום, תוכלו לראות את ה'בוק' שהוא עשה לידיד שלו... מדהים.

אם יהיה לכם מזל, אולי גם תתפסו איזה משהו שהוא כתב, ואני לא מדברת על פוסטים של "עדכון. אין לי מה לכתוב." אלא פוסטים של רגשות שנשפכים ממנו בצורה כל כך יפה, כל כך נוגעת.

אלו היו חמשת הבלוגים שלי,

ולכבוד יום הבלוג הבינלאומי (ובגלל שראיתי את זה בבלוג של אבאמא של אמילי והתלהבתי)

אני מפנקת אתכם בלינק לבלוג רנדומלי לחלוטין, מה שאומר שכל פעם שתלחצו על הלינק- יפתח בלוג אחר מישראבלוג באופן אקראי.

עד כאן להפעם,

בלוג דיי שמח לכולם!

יעל.

**עריכה**

במסגרת ה'בלוג דיי' גיליתי עד עתה לא מעט בלוגים מסקרנים למדי ומבטיחים ביותר!

אמשיך לעקוב אחריהם, ואפרסם אם לא יאכזבוני בהמשך =))

הלוז שלי היה נורא צפוף, ראיתם את ההתחלה שלו בפוסט הקודם...

אבל הוא התפנה.

אז דיווח מהשטח:

יום ראשון- חזרתי לעבודה אחר סופ"ש ארוך, ועבודה שהצטברה במשך יומיים. דווקא לא היה נורא.

יום שני- קורס אקסל, כרגיל, היה נחמד =) דווקא למדתי דברים חדשים ודי שימושיים בחלקם =)

יום שלישי- השיר של רם מושמע בתכנית הבוקר של טל ואביעד! הייתה קצת אכזבה, כי ציפיתי שהם יתלהבו יותר, שיר מעולה לדעתי, ואני אומרת את זה באובייקטיביות מוחלטת... ידוע שזמר הוא לא, אבל הוא גם לא מתיימר להיות. אבל המילים והלחן... לדעתי זה יכול להיות להיט בקלות רבה.

אבל היי, אתם תשפטו! אני ממליצה גם לקרוא את הראיון הקצרצר:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3442692,00.html

ואם יש לכם משהו טוב להגיד- בבקשה תגיבו! (לכתבה, לא לפוסט!) (גם לפוסט אם אתם מתעקשים... חח)

ואז, אם כבר אכזבה, זה מגיע בצרורות... למען האמת ראיתי כבר בראש איך אני חופרת ונוברת בתוך זה כאן בפוסט, ויש לי המון מה להגיד, אבל באמת שאין לי כוח לזה כרגע. זה רק שפשוט ממש ממש חבל לי.

אז היום יש את גמר כוכב נולד, הייתי אמורה ללכת לישון אצל דנה ולראות אותו בכיף עם טלי, גיטרה, דובי ופופקורן חמאה... אבל גם זה התחרבש עקב אתמול.

מחר יום חמישי, היום האחרון של אוגוסט בעבודה (או כמו שאני קוראת לשבוע האחרון- 'השקט שלפני הסערה'. היה כל כך שקט, בטוח שתבוא סערה בספטמבר!)

וביום שישי הייתי אמורה לנסוע לעזריאלי, אבל גם זה התבטל עקב הנסיבות.

אז סופ"ש שקט שלו ורגוע בבית, כמו שאני אוהבת.

אתם יודעים מה הבנתי היום? שיום כיפור יוצא על יום שבת!! כאילו... מה?!?! איך אני אצבור כוחות לשבוע חדש כשאני בצום?! כל היום לשבת ולקרוא..... ולא לאכול! פףףף........ אין לי כל כך בעיה עם התנאים, אתם יודעים, כמו כל שנה, אבל למה בשבת, למה?..... בבקשה תזכירו לי לא לשכוח להשאיר מאוורר פתוח בחדר!

זהו, הממ

לסיום (כמתבקש)

לשלוש בנות שקוראות כאן עכשיו ומחכות שאזרוק להן מילה-

למי שלא מבין, זה קשור ליום שלישי האחרון,

איבדתי השבוע שתי חברות טובות, בנות יקרות, אבל כל אחת מהן עברה את הגבול לא פעם ולא פעמיים, וגם אם אסלח שוב, ביום מן הימים, זה לעולם לא יהיה אותו דבר, כי את האמון שלי בהן הן איבדו לחלוטין, והן ידעו את זה והחליטו לקחת את הסיכון בכל אופן.

אז הנה. היה שווה? כשמשחקים באש נשרפים. לא יודעת עד כמה כואבת הכוויה של כל אחת מכן, אבל ברור לי שאתן תעברו את זה כמו גדולות כי יש לכן מי שתמיד יהיה שם בשבילכן. כן, גם לך ליאת. ואולי עכשיו משבחרתי לעזוב- תוכלו לחדש את הקשר שהרסתי, ולממש את אהבתכן. או משהו בסגנון.

אני יודעת ששתיכן מזעיפות פנים עכשיו, אבל זה יקרה, וכשזה יקרה אני אגיד 'אמרתי לכן'. (בעצם בטח לא אדע על זה, אז אתן תחשבו עלי ותזכרו שאמרתי לכן, ושאם הייתי שם הייתי אומרת לכן 'אמרתי לכן'. ורצה משם כל עוד נפשי בי.)

בכל אופן, לאנשים האלו שנמצאים שם בשבילכם- תתיחסו יפה, ותהיו כנים איתם, כי הם לא מובנים מאליהם. תלמדו מהטעויות שעשיתן איתי.

יצאתן בזול הפעם. טוב, בעצם ממש לא בזול, אבל יהיה יקר יותר כשתתחילו לפגוע בעוד אנשים שאוהבים אתכם.

וזהו, אני לא מתכוונת להקדיש לכן יותר ממה שהקדשתי.

דנדי- אני אוהבת אותך, אם כי קצת פגועה.

הרי לך כמה חודשי שקט ממני, לפחות עד אחרי הפסיכומטרי.

בהצלחה בובה, את אוכלת את המבחן הזה בלי מלח! תודיעי לי איך היה.....

ממש לא התכוונתי, אבל יצאה אוירה כבדה כזו...

וזה עוד אחרי שחסכתי מכם את הפרטים בהתחלה.......

אתם יודעים שהרעיון העיקרי של הפוסט היה שתכנסו ללינק בכלל??

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3442692,00.html

תגיבו, בבקשה! כולם! =)

תודה =)

ועכשיו, אני הולכת ל... טוב, על מי אני עובדת, אני עוד כאן,

אבל אח"כ אלך לחמם לי אוכל,

ואז לראות גמר כ"נ5!

אור, תהני! כי את שם =) תצביעי לשלומי =) (הייתי אומרת תצביעי למרינה, אבל אני יודעת שתצביעי לשלומי, אז אמרתי שלומי כדי שלפחות יצא שעשית מה שאמרתי לך לעשות... =))

בברכת  'תמיד אוהב, תמיד נפגע'

ערב טוב,

יעל.

תקשיבו לי, ותקשיבו לי טוב.

סקיטלס-בטעם-פופקו

פשוט גאוני! הסקיטלס האלה, אין, מאיפה הם הביאו את זה?!

איך מכניסים טעם של פופקורן לתוך סוכרית גומי??

טעם מסטיק (יאמי!!) אני מבינה, טעם טופי תפוח (נאמי!!) אני מבינה,

אבל פופקורן?

יש גם סקיטל בטעם דונאט עם ריבה (שזה בעצם סופגניה, נו) אבל זה פחות טוב,

ויש אחד בטעם פיה ורודה. זה פשוט שביפן הם אוכלים הכל. גם פיות.

סתם. לא הבנתי מה זה הפיות. fairy dental או משהו, מה זה אמור להביע? טעים בכל אופן.

שיו, יכלתי לעשות פוסט שלם על הסקיטלס האלו, ממש קרקס בתוך הפה, אבל יש דברים קצת חשובים יותר להזכיר כרגע...

אבל רק רציתי לציין שאני חולההה על סקיטלס,

וחוץ מתודה לדנדי שפתחה בפני עולם חדש של סקיטלס,

אני חייבת גם תודה לסיגלר, שהכיר לי בכלל את הסוכריות המופלאות האלו בתחילת כיתה י"א, בפולין, וזה אכן סיפור אהבה ממבט ראשון..... =))

(אלו כבר הסקיטלס שענבל הביאה לי, אבל כאן זה עוד היה אצלה בבית, והיא צילמה לי כהוכחה שהם שמורים לי עד שנתראה... שזה היה פעם אחת ויחידה, בהופעה של נורוק במרץ 2006... שיו כמה זמן!)

אוקיי, אוקיי, בטח אתם תוהים לעצמכם למה התכוונתי כשאמרתי 'דברים יותר חשובים'...

אז ככה...

אמא שלי אמרה לי שאני שרה יפה.

באלו המילים.

עכשיו, בטח אין לכם מושג מה הביג דיל פה.

אתם לא מבינים, קודם כל, אני שרה מאז שאני זוכרת את עצמי, וחולמת לעשות פיתוח קול ולהיות זמרת בעצם מאז ומתמיד. זה לא שזה חדש לה. היא יודעת שאני שרה. אבל היא מעולם לא אמרה לי את זה ככה, ולא רק זה שהיא מעולם לא אמרה לי את זה, היא מעולם לא חשבה את זה או האמינה בזה.

נכון, היו בחיי פעמים ספורות ששרתי לעצמי עם המוזיקה במחשב או במערכת, והיא פתאום שמעה איזה משהו ושאלה "מה, זה את שרת? זה היה יפה" אבל זה היה ממש נדיר... מה גם שיותר פעמים יצא לה להגיד שכדאי שאאעזוב את זה, ושאין לי את זה, ושאני לא טובה. וגם אבא היה מחזק אותה לעתים ומצטרף לדיכוי הילדה.

אבל עכשיו, זה היה... כמו...

כמו בתיאטרון, שלמדתי בתיכון, במגמה,

והם אף פעם לא באמת ראו, אפילו לדיאלוגים בכיתה י"א הם לא באו...

ובי"ב זה כבר היה מוגזם, כאילו, אני חיה בתיכון, אני חוזרת כל יום מאוחרררר נורא הביתה, אין לי חיים חוץ מזה, והם ראו כמה שאני מתלהבת מזה ומקדישה את חיי לזה, אז... חסר להם שהם לא היו באים...

והם באו וציפו לראות איזה הצגה סוג ז' סטייל מסיבת סיום כיתה ט' של ילדים קטנים עם תפאורה שמורכבת מכיסאות ושולחנות בית ספר, תחפושות מגוכחות, ומקסימום איזה עץ מקרטון ברקע. הם לא היו שותפים לתהליך בכלל.

אז הם באו, עם אחי שגם לו בכלל לא היה מושג מה הוא הולך לראות, והם כמובן אחרו, ונכנסו והאולם היה מפוצץ, אז הם עמדו למעלה בצד, מאחורה, כל ההצגה, והם פשוט נדהמו לראות מה הרמנו שם... ואני לא יודעת מי קורא פה ואיזה מגמות תיאטרון *לכם* יש בביצפר, אבל המגמה שלנו היא ללא ספק אחת המגמות הטובות ביותר, אם לא הטובה ביותר בארץ (מבין התיכונים התלת-שנתיים הלא מקצועיים לאמנויות) וגם הגדולה ביותר, היינו בשכבה אחת איזה 60 תלמידים... 6 הפקות (ויש שנים שיש יותר) וכל אחת, אין לכם מושג איזו רמה... לא רק אצלנו, זה גם היה לפנינו, וגם ב- 3 שכבות שכבר עברו שם אחרי... אם לא ראיתם הפקות של מקיף יהוד- אל תעזו לדמיין את זה בראש, כי לא תצליחו להתקרב. בטח שלא להשוות לתיכון אחר. תדמיינו משהו שמעלים בקאמרי, כבר תהיו יותר קרובים. אני רצינית, אני לא מגזימה, ראיתי הפקות והצגות שונות בחיי...

אז הם פשוט היו בשוק של החיים שלהם.

אז זה בערך גם מה שהיה עכשיו.

ישבתי עם דנה בסלון, מ-12:00 בצהריים התחלנו לעבוד על 'אחות', עם הפסקות קצת מוגזמות לאוכל, ממתקים, סקיטלס, דיבורים, ועוד קצת ממתקים... חח

אבל ישבנו והקלטנו ושמענו וחילקנו הערות לשיפור, ומה אתם יודעים כבר הגיעה השעה 16:30 ודנה צריכה ללכת, אז אמרנו שנעשה עוד שלושה טייקים וזהו.

עשינו שני טייקים ואז אבא ירד למטה, אז עשינו לו טייק, והוא ממש התלהב, וממש שמחתי!

ואז הוא הלך, ואז אמא ירדה למטה, אז עשינו לה טייק, והיא ממש התרגשה (אוקיי, היא בכתה!!) והתלהבה, עשינו עוד אחד ואז כבר היה באמתתת מאוחר, אחרי 17:00, אז דנה הלכה,

ואני חייבת להגיד לכם שבחיים לא חשבתי שאני אוכל לשיר ככה מול ההורים שלי בביטחון כמו ששרתי היום. במיוחד לא אמא. היא עלולה להיות מאוד ביקורתית. ואני לא יודעת איך עשיתי את זה, אני יודעת שזה בהשפעת הנוכחות של דנה, אבל זה היה כיף! ומשחרר!

ואז ליוויתי את דנה, וכשחזרתי שאלתי את אמא ממה היא כל כך התרגשה, והיא אמרה שהשיר כל כך יפה, והלחן הקסים אותה, והמילים (שיו, לא הזכרתי פה, יש אנשים שלא יודעים... אז מילים ולחן- דנה אהרן! הידועה בכינויה 'דנה די' או 'דנדי' =)) אז היא בכלל היללה אותה ואת השיר, ואמרה שהשילוב של הקולות שלנו ממש יפה, ו... ו... אז היא אמרה שאני שרה יפה! ואני כזה כולי... "מה? אני?" ובכך גרמתי לה להגיד את זה שוב, וכל היום הזה היה כל כך שווה את זה, ולו רק בשביל לשמוע אותה אומרת את זה... ואמא שלי לא אומרת סתם. כשהיא חושבת שאני לא טובה- היא תגיד את זה. וכשהיא חושבת שמשהו לא יצליח- היא תגיד את זה. היא לא עושה חשבון, גם אם לפעמים זה קצת חסר טקט. אבל היא אומרת מה שהיא חושבת לטוב ולרע, וכמה שבד"כ אני רואה את הרע שבזה, הפעם זה לטוב, כל כך לטוב!!

פףף איזו הקלה.

באמת שלא חשבתי שאני מסוגלת לשיר מולם בכלל.

ריגושים אינדיד!

מחר חוזרים לעבודה אחרי שלושה ימים של חופש, כיף ומנוחה לסירוגין,

אני מעריכה שתהיה לי המון עבודה שהצטברה מיום חמישי, אבל בע"ה אשתלט גם על זה,

יום שני שוב קורס Excel בגבעת שמואל (אשתדל לשים יותר לב לאוטובוס הביתה הפעם)

וביום שלישי השיר של אחי יושמע בתכנית הבוקר של טל ואביעד ברדיו ת"א 102 FM, מוזמנים להאזין, התכנית משודרת בין 7:00 ל-9:30 בבוקר, הפינה אשר במסגרתה יושמע השיר של אחי וטל ואביעד יחוו עליו את דעתם תשודר בין 8:30 ל-9:00, להערכתי.

כבר הספקתי לחלום על זה לפחות פעמיים.

נו, זה עוד 'וי' קטן לסמן לעצמי, עוד מטרה קטנה שהושגה, בדרך לעוד מטרה גדולה... =)

גם אם לא תהיו ערים, וגם אם אתם לא קולטים 102 FM, תוכלו להאזין לשיר אח"כ ב-Ynet, אשתדל לשים קישור כאן בבלוג...

זהו לעת עתה

אני הולכת לישון

ביי.

סתם

אבל אני הולכת בטח לקרוא קצת,

אז שיהיה שבוע נהדר ומופלא מאין כמוהו,

שמעו את רם ביום שלישי,

ותהנו מהחיים =)

מי שהולך לווליום כנרת- תהנו בבקשה גם בשבילי!!! הרבה!!! תודה =)

אוהבת המון

שירי מימון.