הסיפור שלי

היי(:

אני יודעת שמלאמלאמלא זמן לא עדכנתי...

עברתי תקופה מדהימה. גיליתי מחדש כמה החברים שלי מדהימים וכמה אני יודעת שלא משנה מה קורה עליהם אני יכולה לסמוך.

גם בערך הגעתי להחלטה שאני כבר לא צריכה להיות אנונימית, מקודם לא הייתי מוכנה לחשוף את עצמי, את הכתיבה שלי, לחברים שלי. לא יכולתי לקבל ביקורות מאנשים שמכירים אותי.

אז.. הגעתי להחלטה ואני אפרסם פה עכשיו את הבלוג האישי שלי ושם כשאני אעדכן אני אפרסם את הבלוג הזה, ממש מקווה לא להתאכזב ולגלות שעשיתי החלטה לא נכונה.

בכל מקרה..

הפרק יצא קצר- דווקא כשכתבתי אותו על דף הוא יצא ארוך ><"

***********************************

הוא ראה אותה נכנסת בשער התיכון, מחייכת. כל כך התגעגע לחיוך שלה בבוקר, החיוך הזה שעשה לו את היום, מסמן שזה יהיה יום מדהים רק בגלל שהוא מבלה אותו איתה.

עכשיו ראה אותה מתקרבת לעומר הזה, בדיוק כמו שהייתה מתקרבת אליו בבוקר, אורן התקרב אליהם גם, הולך עם גב זקוף ומחבק על הצד את מאיה. הוא יכל לשמוע את השיחה שהם ניהלו.

"אני רואה שסוף סוף אתם מוכנים להודות ברגשות שלכם" נעמה צחקה וגיא הרגיש את הלב שלו מתכווץ. הצחוק שלה כל כך יפה.

"כן, אני כל כך שמח שזה בסדר מצידך. אני לא יודע מה אני הייתי עושה אם את היית יוצאת עם אחד מהחברים שלי" אורן חייך, לא שם לב למבוכה שהתפשטה בין נעמה לעומר.

'מה קורה בין שני אלה?' מחשבה מרירה עלתה במוחו וזאת נקטעה כששמע אחד מחבריו קורא לו.

"יו, גיא. מה אתה חולם- היה צלצול לפני דקה, בוא לכיתה" בלית ברירה הלך לכיתה, מרשה לעצמו רק להסתכל על גבה של נעמה, מצחקקת עם מאיה ונכנסה לכיתה- מתעלמת ממנו לחלוטין כשנכנס לכיתה וחלף על פני השולחן שלה ועל פניה.

כשנגמר שיעור תנ"ך, קטע הצלצול את מחשבותיו, מעביר מבט בין הלוח המלא למחברת הריקה שלו ולא יכול שלא להרגיש הקלה שזה סוף היום. התענוג היומי שלו היה ללכת ולהסתכל על גבה של נעמה, להביט בה כשהיא הולכת, צוחקת עם אורן. מוזר, אבל הוא יכל להישבע שמאז המסיבה ההיא, שבה הכל נהרס, היחסים שלו עם נעמה דווקא השתפרו, עכשיו אורן מתנהג כמו אחד גדול. אח גדול שדואג לאחותו.

'רגע, מה זה?' מרחוק ראה את נעמה ועומר נכנסים לבד לפארק, יוצאים מטווח הראיה שלו. 'איפה אורן ומאיה?'

בלי לשלוט בעצמו, בלי לדעת מה הוא עושה- רגליו נשאו אותו אל הפארק אחרי נעמה ועומר, מוצא אותם יושבים על הספסל רחוק ממנו, צוחקים, עומר מסתכל עליה לכמה שניות, רוכן אליה ומנשק אותה.

הדבר היחיד שיכל לחשוב עליו היה כמה רוצה להיות במקום עומר, גוש איים להתפרץ בליבו 'אני מקנא'. הוא אוהב את נעמה ועכשיו היא עם מישהו אחר. מנשקת אחר- פותחת את ליבה וחושפת את רגשותיה כלפי עומר, לא כלפיו.

בלי שיכל לשנות את דעתו, הדהדו מילותיו של אורן במוחו "לא יודע מה אני הייתי עושה אם היית יוצאת עם אחד מהחברים שלי" וחיוך התפשט על פניו, חיוך מהול בכאב.

'לא משנה מה יקרה' קבע לעצמו מטרה 'אני אחזיר אליי את נעמה'. בהחלטה זו הסתובב ויצא מהפארק.

********************

מצטערת שלא שיניתי פונט, מקווה שנהניתם בערך..

הנה הבלוג שלי, מוזמנים להיכנס ולהגיב^^

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=284245

דרך אגב.. מעכשיו הבלוג הזה הוא לא רק של הסיפור, בגלל שאני כבר לא אנונימית אני מרשה לעצמי לפרסם פה עוד כל מיני קטעים שכתבתי, היום כתבתי אחד והוא יעלה כנראה מחר.

3333333333333333333>>>>>>

(הדר) שכבר לא אנונימית.