שנה שעברה לא עשיתי את זה. היו שטענו שכל החיים שלי אני עוסקת בסיכומים. במקום לחיות את העולם, אני מסכמת אותו. אבל עכשיו, בניגוד לשנה שעברה, אני מרגישה שזה הכרחי.
השנה התחילה בצורה כואבת ביותר. ע'- ידיד אמת וחבר לעבודה, הלך לעולמו אחרי שנאבק במחלת הסרטן. אני קיבלתי את העניין קשה מאוד. היה לי קשה לתפקד ולאודישנים ל"כוכב נולד 2" שנערכו ביום הלוויה שלו, לא התיצבתי.
אחרי התחלה מבטיחה מאוד של דיאטה בש.מ, הפסקתי את הכל והעלתי את המשקל בחזרה. 
העברתי כמה "חברים" מוירטואל לריאל- הכרתי אותו (לא פעיל), גם אותו, אפילו אותו ולצערי המאוד רב, גם אותו.
יצאתי עם דוס- הוא קרא לי החברה שלו, אמר לי שהוא אוהב אותי וזרק אותי אחרי חודשיים, כשהתעצבנתי על העובדה שאת כל ההתפשרויות אני הייתי צריכה לעשות באופן חד צדדי, עם אפס הבנה למקום שלי ולרקע ממני אני הגעתי.
ניסתי לכתוב פואמה אירוטית, אבל זה כ"כ הביך אותי. כך שאחרי הפעם הראשונה ההיא, לא ניסיתי שוב. 
אחרי שהבנתי שהעקרונות שלי לא היו סתמיים וגרמו לי להרבה יותר אנטי כלפי המגזר הספציפי. גיליתי, שהדוס לא היה תמים כ"כ ובטח שלא טיפוס נעלה. בשבוע בו נפרדנו הוא זיין את האקסית שלו. יתרה מזאת, הוא לא היה בררן ו"עשה" כל מיני בחורות,ללא הגנה.. אני נכנסתי לקבוצת סכנה של איידס וחייתי בפחדים עד החתונה. זה מה שנקרא: כשהראש דפוק, כל הגוף סובל. 
חברת ילדות ילדה בת. לי זה היה כ"כ תמוה- הכרתי אותה מגיל 8, כשאנחנו היינו עוד ילדות והנה- היא אמא בעצמה.
באפריל במזל טוב, אחגדול התחתן והחיפושים שלי אחרי בנזוג (ראו ערך בערך כל מה שקרה עד לחתונה) הסתיימו בסוג של מפח נפש. אבל אז, קיבלתי את התשובה השלילית לבדיקות ושלווה ירדה עליי.
באפריל גם נהייתי בלונדינית, קצרתי הצלחה מרובה וזה גם היה הפוסט שקיבל הכי הרבה תגובות אצלי. טוב נו.. פופולריות זה עניין של גישה.
חודש מאוחר יותר, כולנו הופתענו ביותר, כשכפרה- חברה יקרה ושותפה מוצלחת ביותר, נפרדה בפתאומיות ממי שהיה החבר שלה ב-5 שנים האחרונות ומי שכולנו היינו בטוחים שהיא תתחתן איתו- היא השאירה את כולנו פעורי פה.
במשך החודשים הקרובים החיים התנהלו, פחות או יותר..
לראשונה בחיי,יצאתי עם בחור מאתר ג'יי דייט. אחרי פעמיים חתכתי ממנו בגלל מחסור בתשוקה.
לראשונה בחיי הגשתי סמינריון: כתבתי מה אני חושבת על לאונרדו דה וינצ'י והמרצה שלי חשבה שמגיע לי 80. לא אהבתי את העובדה, אבל לא היה לי מה לעשות בעניין. מכיוון, שהגשתי את העבודה באיחור של שנה מבלי לעשות רפרט על ליאו או על ליזה שלו.
קשריי עם האמריקאית התהדקו מחדש, אחרי שמאז שנה א לא היינו כ"כ בקשר ואפילו התחילו איתי כשחשבתי שהעובש ישתלט עליי באופן מוחלט.
חיפשתי דירות, דבר שהיה לא פשוט לחלוטין, אבל בסוף נשארתי במעונות.
היה לי קראש , קשה ביותר, על המרצה שלי למוסיקה. ריירתי עליו בשיעורים- דבר שהיה מקור להסתלבטויות קשות עליי מצד כל החברים שלי. 
הבנתי, אבל לא השלמתי, עם העובדה שאני צריכה להשאר בירושלים לעוד סמסטר של לימודים.
אנשים יצאו מחיי ואנשים נכנסו..
נשואה1, שהייתה החברה הכי טובה שלי נעלמה מבלי להשמיע קול ומבלי להסביר. אחרי טלפונים מרובים והודעות ללא מענה, ויתרתי. עד היום אני לא יודעת מה הייתה הבעיה שלה. נשואה2 יצאה ממעגל החיים שלי כשעברה לגור רחוק וחזרה עמוק בתשובה, יחד עם "הבעל" והילדה שלה.
קומבי עשה קאמבק, כשהוא התקשר פתאום אחרי שנה של נתק ורצה לחדש את הקשר. עמדתי בפיתוי יפה מאוד וסירבתי בקשיחות מרובה. את הקשר ביננו לא יכלתי לבטא בצורה טובה יותר מאשר ככה.
כפרה סיימה את הלימודים ועזבה את הדירה אחרי שנתיים. דבר שגרם למשבר גדול מאוד אצלי. מצד שני, נסעתי לטיול קולטורה רציני ברוסיה. כ"כ נהניתי, עד שביום האחרון דברים דיי נהרסו.
על אף העזיבה הקשה של כפרה, נכנסו שותפות חדשות, מדהימות שגורמות לי להרגיש את הגיל האמיתי שלי ולא זקנה מכפי שאני.
בדודה דוגמנית התחתנה. ארוע מורט עצבים קטן שהשאיר אותי האחרונה במשפחה (באם לא מחשיבים את אחקטן) שהיא רווקה.
הדבר החשוב ביותר שהתרחש לאחרונה הוא, כניסתה של שרלוט (או צ'רלי) לחיי. כל ההסתכלות שלי על החיים השתנתה לחלוטין.
ומה הלאה?
בגדול, סגירת תואר ראשון. מחשבות על תואר שני (גוועלד). חזרה להליך ההרזייה רציני וחזרה להתעמלות.
יציאה מהאפאתיות אליה נכנסתי בחודשים האחרונים ולצאת.. להכיר מישהו יהיה נחמד ביותר.
לא ידוע אם זה יהיה בירושלים ,או בבית בדודה דוגמנית. אבל דברים דפנטלי הולכים להשתנות ב-2006.
הודעת מערכת- אני יודעת שזה טרחני מידי והסיכוי שתיקראו את הכל קלוש עד לא קיים. אבל, אני אשמח ביותר אם תעשו את מה שעשיתם כשהייתי בחו"ל, תשאירו פרצוף מחייך ותו לא.
שנה אזרחית מצויינת לכולם
yours, Freya.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
)
