שלום לכם קוראי "המתעניינים"...
מה נשמע? הרבה זמן לא הייתי פה. כן כן הייה לחץ מטורף בתקופה האחרונה ועכשיו יש לי איזה יום יומיים לנוח טיפה אז חזרתי להמשך עידכונים "מטורף"...
אז ככה, רציתי להמשיך את ה"הקדמה" שהחלתי לפני שנים. איפה הייתי? אהה כן שבכללי עברה עלי תקופה די רעה בהתחלה אבל מאמצע י"א...
מאמצע י"א דברים התחילו להשתנות, לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי להזיז דברים. אבל הקטע היותר מעניין קרה בסוף י"א. מאז ומתמיד הייה לי ויכוח קטן עם עצמי על זה שאני לא מוצא את החברים ה"אמיתים" שלי. היו לי חברים גם כמה חברים טובים והם עדין חברים שלי אבל לא הרגשתי שזה החברים שרציתי שהיו לי אתם יודעים כמו כל החבורות האלה שבסוף התיכון טסים ביחד למקומות שונים ביחד וכל הזמן עושים צחוקים משוגעים ביחד וכל זה. בסופו של דבר אשלתי את עצמי בקטע ש"זה מה יש ולא תמיד מקבלים את מה שרוצים אז חיים ומסתפקים בנתון". ככה זה המשיך עד סוף שנת י"א.
התחיל הקיץ- מתכונות, בגרויות, גלישות בים, בריכה ארטיקים בנות שינה עד מאוחר ועוד...
בתחילתו בילית כמה ימים בבית החדש שלי שהייה ריק עד שנעבור אליו וניצלתי את ההזמנות ללכת "לשמור" על הבית עם כמה חברים כמה פעמים בשבוע הבאנו טלוויזיה, מוזיקה, שתיה בקיצור כייף.
ואז הגיע החופש הגדול... המתנה הכי גדולה שהאדם המציא לתלמידי תיכון מאז ומעולם.
נגמרו הבגרויות, והתחילו החיים הטובים...
אז בהתחלה חשבתי שזה עוד חופש גדול רגיל כמו כל השאר סתם מבלים קצת אולי במקרה הטוב אילת עם המשפחה, הרבה שינה קצת לצאת וזהו... חזרה ללימודים. אבל לא, סוף סוף משהו בחיים שלי התחיל להשתנות.
אפשר לומר שהרוב התחיל מידידה טובה שלי שהייתה שכבה מעלי שסימה י"ב, הכרתי אותה גם במשך השנה ומסתבר שאנחנו סוג של קרובים רחוקים כאלה אז זה קישר אותנו קצת יותר.
אז כמו שאמרתי הגיע החופש הגדול ולה, הייתה מסיבת יומהולדת. אתם לא תאמינו אבל לילדה יש בריכה ענקית בבית, ומה עושים עם בריכה פרטית ביומהולדת? נכון מסיבת בריכה!
כמובן שבאתי אבל לא נכנסתי למים מסיבות כאלה ואחרות שאליהן לא ניכנס עכשיו. נהננו צחקנו הייה כייף, ואז יצאנו לפארק ליד הבית שלה לעשן נרגילה. אם אני צריך למצוא נקודה שצריך להצביע עליה ולומר מפה... מפה הדברים השתנו, כאן בהחלט הייתי שם את כל הייד. אז כן יצאנו וכולם חיכו לסרטן טעים בטעמים שונים. כמובן שהכרתי עוד כמה מהשכבה שלה, אז ישבנו וצחקנו ועשינו שטויות ואז הכרתי כמה אנשים שבסופו של דבר הפכו להיות החברים הכי טובים שלי, בדיוק כמו אלה שחלמתי עליהם, זוכרים?
חמישה אנשים.. זה כל מה שהייתי צריך בשביל להרגיש יותר טוב. כמובן שהידידה שלי הכירה לי אותם ואז התחלנו לצאת לשבת פה ושם כולם ביחד ולאט לאט התחלתי לצאת איתם לבד, בלי ידידה שלי שקישרה אותנו וככה התחזק הקשר בינינו.
הם הרי סיימו ביה"ס אז הם תיכננו לרדת לאילת להמון זמן סתם לגור בדירה של איזה אבא של אחד מהם ולחיות לבד עם החברים לפני הגיוס. הוזמנתי, אבל אני זוכר שבהתחלה ממש היססתי אם ללכת איתם או לא, חשבתי לעצמי- אני לא ממש מכיר אותם ומאיפה אני כל כך בטוח שהם הולכים להיות החברים הכי טובים שלי..? אבל בכל זאת ירדתי איתם.
מאז אנחנו כל הזמן ביחד יותר נכון חלקנו ביחד עוד יותר נכון רק שניים מתוכם נשארו איתי ביחד כי כל השאר התגיסו אבל אנחנו נפגשים איתם כשהם יוצאים לשבתות. במצב הזה יכולתי כבר לסמן לעצמי ווי קטן ליד "חברים טובים" והייתי האדם הכי מאושר בעולם, שמה באילת.
כאן זה ממש לא נגמר אלא סוג של "רק מתחיל" אחד מחברי (שהיום הוא החבר הכי טוב מבין כולם) עזר לי בדרכים מצחיקות ומוזרות "בטיולי טיילת" לעלות את הביטחון העצמי שלי שהייה נמוך מאוד לכמעט בסדר, אבל הוא נתן לי את הדחיפה שהייתי צריך בשביל לנסות לסדר את זה.
משם לפה ומפה לשם כל החופש עבר בחברתם שכל יום זה מסיבה בשבילי משהו שאי אפשר לתאר... זה החופש הכי טוב שהייה לי עד כה והוא תמיד יהייה שמור אצלי בלב בתוך תקיית "אירועים מיוחדים ביותר" :-]
עד לכאן זאת פחות או יותר ההקדמה לחיים השגרתיים שלי עכשיו. כמו שאמרתי מכאן דברים זזו רק בכיוון אחד- למעלה.
אבל זה מספיק בתור פוסט אחד...
אני מקווה שמי שבכלל קורא את זה, הצליח לסיים חח
באמת תודה לכל הקוראים ותודה גדולה יותר לאלה שמגיבים כי כמו שאמרתי בפוסט הראשון התגובות ממש חשובות לי מאוד מאוד, אני מנסה להבין על עצמי דברים תוך כדי, והתגובות עוזרת בחלק מזה.
יום ראשון- יום חדש שבוע חדש...
המשך יום נעים ושוב, תודה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
