| 8/2009
סטטיסטיקה
רק בנאדם משועמם כמוני מסוגל לעשות דבר כזה.
אז הלכתי לעשרה בלוגים אקראיים, והחלטתי לעשות סטטיסטיקה קלה. אם בא לכם אפשר לקרוא לזה ביקורת אקראית. לפניכם סיקור קצר של כל בלוג, ובסופו של כל התהליך- מסקנות על ישרא. (המטרה: להוכיח את איוולותם של בלוגים אקראיים. ראו הוזהרתם)
בלוג מס' 1
שם בלוג: נציל את היום
קישור
כותרת הבלוג: אין
כותרת משנה: אין
עיצוב: כחול בגוונים משןנים של תורכיז, אלגנטי ביותר.
רמת כתיבה: סביר פלוס. עברית סבירה-הוריי! עוד יש אנשים שיודעים עברית בישרא!...
תאריך עידכון אחרון: ...או שכבר לא. 2009\01\07
התרשמות סגנון: הבה-נהיה-סופרים-אומללים-שעייפו-מהחיים.
בכללי: דווקא נחמד. חבל על הבלוג הנטוש, למרות הנטייה המלנכולית נדמה שבכל זאת היה שם משהו שווה קריאה.
בלוג מס' 2
שם בלוג: And then the clouds will open for me
קישור
כותרת הבלוג: אין
כותרת משנה: אין
עיצוב: שחור וגוון מוזר של סגול (אין לי רעיון לצבע קרוב יותר). קצת קודר, אבל לא יותר מידי אימו.
רמת כתיבה: טובה, רציפה, ולעיתים קרובות ביותר סוחפת. נחמד ביותר.
תאריך עידכון אחרון: 2009\08\26
התרשמות סגנון: תיאור חיים, אבל תיאור חיים מעניין.
בכללי: מומלץ בחום לאלה האוהבים להתעניין בחייהם של אחרים.
בלוג מס' 3
שם בלוג: eleveneleveneleven
קישור
כותרת הבלוג: it's never leave
כותרת משנה: or never come at all
עיצוב: בהיר מאוד. בחלקו הגדול לבן.
רמת כתיבה: בשביל להגדיר רמת כתיבה צריך שיהיו בפוסט יותר משני משפטים.
תאריך עידכון אחרון: 2009\08\27
התרשמות סגנון: קטעים מאוד מצומצמים ללא הקשר הגיוני.
בכללי: אני מניח שיש מאחורי כל זה משהו פילוסופי. או משהו מאוד אישי. לא סותר.
בלוג מס' 4
שם בלוג: לחיות את היום
קישור
כותרת הבלוג: לחיות את היום (מטרה או חלום?)
כותרת משנה: אין
עיצוב: שחור ותכלת. משתלב נהדר, במיוחד באמצעות תמונת הכותרת.
רמת כתיבה: חביב, חביב. עברית ללא מעוות, רצף טוב, אין לי על מה להתלונן.
תאריך עידכון אחרון: 2009\08\20
התרשמות סגנון: פריקת מחשבות. ארוך ולעיתים קרובות מאוד מעניין.
בכללי: אני חושב שאם יש יותר מידי מחשבות על משברים אישיים בראש, שווה להציץ לבלוג שכזה, להתנתק מעצמך ולהתחפר קצת במחשבות של מישהו אחר.
בלוג מס' 5
שם בלוג: Loaded
קישור
כותרת הבלוג: אין
כותרת משנה: Veni, Vidi, Vici
עיצוב: שחור. טקסט צהוב, כותרות אדומות ותמונה של זיקוקים בשוליים. אני לא יודעת אפילו מה להגיד. רע זה לא.
רמת כתיבה: קצת קטוע, אבל בכללי לא עושה שום עוול לשפתנו.
תאריך עידכון אחרון: 2009\08\14
התרשמות סגנון: חיים. חוויות. לפעמים מחשבות.
בכללי: בא, ראה, כבש. ממומץ לאנשים שלא אוהבים פוסטים ארוכים.
בלוג מס' 6
שם בלוג: שעת התה
קישור
כותרת הבלוג: מסתובב, ולפעמים הולך
כותרת משנה: לכל מדרגה יש את המעקה שלה
עיצוב: אדום וחום ממש ממש בהיר. קלאסי בבדרכו.
רמת כתיבה: טובה. רצוף, עקבי וללא שגיאות.
תאריך עידכון אחרון: 2009\08\17
התרשמות סגנון: מה-שעולה-על-הדעת. חלקיקים של מחשבות, חוויות וחיים.
בכללי: כן, בלוג. כן, חיים. כן, מחשבות. קלאסי, הייתי אומר.
בלוג מס' 7
שם בלוג: Static
קישור
כותרת הבלוג: Static
כותרת משנה: twenty years of nothing
עיצוב: לבן-אפור.
רמת כתיבה: טובה. ספרותית להפליא.
תאריך עידכון אחרון: 2009\08\05
התרשמות סגנון: חתיכות זל מחשבות אי שם בחלל. קצת מזכיר את בלוג מס' 3, אבל ארוך יותר ולפעמים ספרותי יותר. ופחות אנגלית.
בכללי: לפעמים עמוק מידי ואישי מידי, אבל לא רע.
בלוג מס' 8
שם בלוג: הסיפור על הילד שחיבק את גאיה
קישור
כותרת הבלוג: אין
כותרת משנה: אין
עיצוב: כחול-תכלת שעובר בהדרגה ללבן, עם ציורים צליליים ברקע. חביב.
רמת כתיבה: טובה. רואים שבעל הבלוג יודע להשתמש בשפה.
תאריך עידכון אחרון: 2009\08\27
התרשמות סגנון: אכן, הסיפור על הילד. אולי לא על ילד, אבל בהחלט סיפור ובהחלט על חיים של בן אדם.
בכללי: רע זה לא. אולי זה אפילו טוב.
בלוג מס' 9
שם בלוג: רומנטיקה עם עצמי
קישור
כותרת הבלוג: אין
כותרת משנה: "ציפורים נדדו איתה"
עיצוב: לבן עם כתב ירוק, רשימות חומות. מינימליסטי, הייתי אומרת.
רמת כתיבה: קצת מציק לעין הפיסוק, אבל בכללי לא מאוד רע.
תאריך עידכון אחרון: 2009\08\14
התרשמות סגנון: לא קצר ולא ארוך, להגיד את כל מה שיש להגיד, לא לחפור ולא למהר לשום מקום.
בכללי: חיים. חיים של בעל הבלוג ולא נראה לי שיש שם משהו מעבר לזה.
בלוג מס' 10
שם בלוג: לאט-לאט.
קישור
כותרת הבלוג: אהבות מזדמנות, נדודים נצחיים
כותרת משנה: אין
עיצוב: לבן
רמת כתיבה: עברית ואנגלית הן לא שפות קשות מספיק בשביל להרוס אותן בשלושה משפטים. וגם לא בפוסט באורך נורמלי, במקרה הזה.
תאריך עידכון אחרון: 2009\08\12
התרשמות סגנון: שניים-שלושה משפטים של שברי מחשבות. מאוד-מאוד מזכיר את בלוג מס' 3.
בכללי: אני לא רוצה לחזור על עצמי. ראו הערה לבלוג מס' 3.
על ישרא:
3 מתוך 10 בלוגרים הם גברים.
הדבר הכי קרוב לוורוד שיש בעיצובים זה אדום.
רמת הכתיבה הממוצעת היא נטולת שגיאות ו\או הפרזה בסמיילים ואותיות.
תמונות יש בבלוג אחד או שניים, ותמיד בליווי טקסט.
אין דבר כזה הקפצות.
גיל ממוצע של בלוגרים נע אי-שם בסביבות העשרים.
אנשים לא דנים בתפריט היומי שלהם בבלוגיהם.
לבן אדם אחד יש בלוג אחד.
לבלוג אחד יש מנהל אחד.
הבלוגרים לא מתעניינים ברמת הפופולריות שלהם, אולי לפעמים רק בקוראים שלהם.
נו איך? מזכיר את ישרא? לי נראה שלא.
יהיה נחמד אם מישהו ימליץ, עבדתתי על זה די הרבה וחשוב לי שאנשים ייקראו את זה.
| |
ואתה עומד בהלוויה שלה, ולא מבין מה אתה עושה פה, ולא יכול להסתכל מסביב,
כי הכל מזכיר מידי אותה, ומנסה להקשיב למה שאומרים, ולא יכול.
בא לך לצעוק: זה שקר! כל מה שאתם אומרים, בולשיט! והיא לא הייתה צעירה
מכדי למות, כי היא אמרה לכם אלף פעמים שהיא זקנה, זקנה מידי, ולא הקשבתם!
ואל תגידו שזה היה מכה לא צפוייה, כי הרי ראיתם את זה בא, אחרת מה היא
עשתה בכל השיחות האלה עם היועצת? ושלא תעזו להגיד שזו אבדה קשה לכולנו, כי
לכם היא קשה פחות מכל! ואל תגידו לנו להחזיק מעמד בימים אלה, כי זו תמיד
הייתה היא שהחזיקה אותנו, שעודדה ותמכה ופשוט הייתה שם כשצריך!
ואתה פשוט רוצה שכולם יילכו, אתה רוצה להשאר לבד עם הקבר, להשאר לבד עם מה שהיא.
ואתה רוצה ליפול על הברכיים, ולהגיד בשקט, בלחישה שרק היא תשמע: למה? למה
הלכת, אחות? למה נטשת אותי? למה בגדת בי ככה, למה לי השארת את החיים? הם
אמרו שהיית בן אדם טוב, הם שיקרו. אף פעם לא היית טובה. הרי הלכת בלי
להתחשב בי. הם אמרו שהיית טובה, הם אמרו רק חצי. היית ונשארת, את עדיין
כאן להקשיב לי.
ולמה שתקת? למה לא ביקשת עזרה, למה לא נתת לי למנוע את זה, כמו שעשית תמיד? למה היית חייבת ללכת? למה, אחותי, למה, ילדה, למה, חברתי?!
והיא לא יכולה לענות לך, והשתיקה שלה לא תגיד לך: דרכך עכשיו בלעדיי. ואם
תרצה להחיות אותי, עשה זאת: תן צדקה לאומני הרחוב, קח את כאבם של אלה
שנשארו אחריי! אם אתה רוצה שאני אחייה, הכל נתון בידייך.
אתה לא תשמע אותה, אבל אני מאמינה, שאתה תבין.
| |
כי מה יכול להיות כואב יותר
מחבר ששומעאת כל הסיפור
ואומר:
נכון, הוא חמור.
אבל כל הכאב והבכי-
זו רק אשמתך.
| |
עייף.
ריציתי לפרוק. רציתי לשפוך אל תוך העמוד הלבן הזה את כל הכאב, האכזבה, השתיקה והייאוש. בשביל מה? ממילא אף אחד לא קורא פה. ממילא אין מי שייטרח באמת לעזור, ולא יישלח לעזאזל באותם משפטים שנועדו לעודד, באותו הנימוס הרצחני שבו הרגו את סוויפט.
קירות לבנים מביאים אל סף השיגעון, דפים לבנים מביאים אל סף המוות.
הקשיבו! אספר לכם סיפור, הסיפור האטחרון, החשוב ביותר! המסע אל מעבר למוות!
אני אובד בתוך המחשבות. אני-אני, ואני-היא, ואני-הוא. וכולם אני, אבל עכשיו כולם חסרי משמעות, כי הכאב מוחק את הכל, והמוות יקבור את כולם.
צריך להיות אני בשביל להבין אותי. צריך לשבת מול המחשב בשלוש לפנות בוקר בשביל ללכת רחוק כל-כך בשיגעון שלי, קרוב כל-כך למטרה- לדף הלבן. הדף שהפך ללבן מרוב המילים השחורות הקטנות שממלאות אותו.
אני עייף. וזה לא קשור לעיניי שנעצמות, לגופי שרעב למנוחה, לעובדה שלא אכלתי כמעט כלום קרוב ליומיים.
נשברתי. גם אני נוטש. אולי אתחיל במקום חדש. אין לי הרבה זמן ממילא בעולם הזה, אז בעצם זה לא משנה.
אין הרבה אנשים כמוני. זה טוב, אנשים ששקעו כל-כך ברחמים עצמיים מיותרים בעולם הזה.
אני רץ, מחפש ולא מוצא את הממחשבה הקודמת. אני רוצה ללכת, אבל קשה לי לעזוב.
אולי אפתח בלוג חדש.
היום אני הורג את לואינל אורואין. היא חלק מהעבר, מהעבר שצריך להרוג.
| |
אהובי
אתה כותב: "יותר מידי אנשים מסביב. רועשים מידי, צמאים מדי לתשומת לב. יותר מידי מילים ומבטים זרים. אני רוצה ללכת. רוצה להתחפר בעפר בעמק של עשרה מטרים ולא לראות אף אחד. רוצה לישון, לנוח עד שלא תהיה עייפות. אבל זה לא יצליח." ואני וצה לשאול אותך: למה? לפני שנתיים כשהיית לבד, ולי זה לא היה מצליח. אבל עכשיו יש לך אותי! ואנייכולה לעזור, יכולה להסתיר אותך מעיניי זרים, לתת לך זמן למנוחה, אני יכולה להרחיק ממך אנשים בזמן שנתך. הרי בשביל זה אנחנו ביחד! בשביל זה יש לך אותי! נכון? אני רוצה לשאול אותך, ולא מעיזה. רוצה לדעת שזה נכון, אבל הפחד, הפחד שתביט בי במבט עייף ותשאל "מה את רוצה הפעם?" חזק ימדי.
| |
כה נמוכה הסבירות שאי פעם אזכה לאושר שכזה...
חוזרת הביתה בסביבות השעה 11, מפילה על הרצפה שקיות של קניות בסופת. התעכבהב קצת בעבודה, בדרך עצרה לקנות אוכל.... למה לה למהר? אף אחד לא מחכה לה.
זוג נעלי עקב לוחצות עף לעבר מעמקי הסלון. חליפת העסקים נוחתת בתוך סל הכביסה, החזייה נתלית על משענת של אחד הכיסאות. הגיע הגאולה-טרנינג מחמם, נוח וביתי להפליא. התסרוקת ההדוקה משתחררת לשיער גלי שמגיע עד לכתפיים. למה להיות יפה, מסודרת, אחראית? ממילא אין מי שיסתכל עליה... לא כאן.
מתוך השקיות מופיעים עוף מוכן ובקבוק יין. אם אין צורך להיות מסודרת, מאופקת ובשליטה, אין שום סיבה להיות פיכחת. הבקבוק מתרוקן עד חציו. העוף נעלם כליל.
"לחיי הרווקות!" היא צועקת, שתוייה. מבינה מה היא אמרה, ומתחילה לבכות.
היא בת 33. קרייריסטית מצליחה. אישה עצמאית ומשוחררת.
אישה אומללה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
