 כינוי:
4Teenagers! מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2008
שעווה ומריטת שיער.
באה משעווה
טליה לוין מורטת בכל דרך אפשרית.
אח! איך אני מתגעגעת לגיל 11. קודם כל כי זה הגיל היחיד שאפשר באמת ליהנות מהחופש הגדול, הגיל היחיד שאת מספיק גדולה כדי להבין את העולם ומספיק קטנה כדי לא ללבוש חזייה.
זה גם הגיל הבאמת יחיד בו את יכולה ללכת לים מתי שאת רוצה כי עדיין לא קבלת מחזור, ואת ממש לא צריכה להוריד שערות.
שערות. לפעמים אני חושבת שאולי בחודשי הקיץ עדיף להיות גבר, שלא מזיז לו להסתובב עם קצוות שיער שמבצבצות לו מהטנגה. ושלא תבינו לא נכון, ממש לא אכפת לי להסיר שיער פעם בחודש. רק שבפועל אני מוצאת את עצמי עמלה על מלאכת ההסרה לפחות פעמיים בשבוע.
ובבקשה שמישהי תסכים להודות, שלא רק לי צומחות השערות בדיוק ברגע בו אני מסירה אותן.
אימא שלי אומרת שזה בגלל הקיץ והנקבוביות הפתוחות. היא גם מאשימה אותי ואת "הדור הזה שלנו" שחושב שעושה לעצמו את החיים קלים ומגלח. "גילוח יקירתי, מכפיל את כמות השיער. אם היית מקשיבה לי ומורטת, היית מגיעה לגיל שלושים חלקה". אימא שלי כאמור, נולדה בדור שלא ידע את ג'ילט. היא עדיין זוכרת את הערבייה שהסירה לה שיער בחוט ובסוכר לפני שלושים שנה בעכו, ומאז הוא לא צמח שוב.
אז לאחר 15 שנים ארוכות של גילוח תמידי (שלא לומר יומי) בסכיני גילוח עם פס ג'ל, בסכיני גילוח של החבר, בסכינים של אבא ואפילו פעם אחת בסכין מטבח (הייתי נואשת), החלטתי ללכת בדרכה של אימא וקבעתי תור אצל מלכת השעווה של השכונה - סווטלנה.
סווטלנה היא אישה מקסימה שעם לקוחותיה נמנות 3 מחברותיי הטובות והמון סלבס. "סווטה תעשה לך את הרגליים חלקות כמו שיש" אמרה לי אחת החברות עם מבט מאוהב, "ואל תדאגי זה לא כואב".
להוריד רגל, להרים רגל, לפתוח רגל
ואכן ביום למחרת מצאתי את עצמי שוכבת על מיטת הטיפולים מבועתת, כשסווטה מצווה עליי בקול של קצינת ק.ג.ב: "להוריד רגל, להרים רגל, לפתוח רגל, קדימה אין זמן"!.
אמנם הרגשתי כמו במרתף עינויים במאה ה 19, אבל הייתי גיבורה. לצערי הרב הגבורה פסקה ברגע בו הגענו לאזור המפשעה. הרגשתי כאב חד כשאחריו הגיע שקט, שלוות עולם.
לא תאמינו, אבל עד היום אני משוכנעת שחוויתי חוויה חוץ גופית וראיתי את המתרחש מלמעלה.
אם לומר את האמת, השבועיים בהן רגליי היו חלקות היו השבועיים המאושרים בחיי. ליטפתי לעצמי את הרגליים בכל הזדמנות (ואילצתי אחרים לעשות זאת), נפעמת מכך ש"אין קוצים".
אחר כך כשהשיער התחיל לצמוח שוב, התבאסתי מהעובדה שצריך להמתין זמן רב עד השעווה הבאה, והחלטתי לרכוש לעצמי מכשיר להסרת שיער לתקופות הביניים.
"חלקה לשלושה חודשים" צעקה הכותרת מאחד מהמגזינים שאני חוטאת בקריאתם, וכמובן שישר הוצאתי את כרטיס האשראי וביצעתי הזמנה.
בואו נאמר שחלקו השני של המשפט אכן היה נכון: "שלושה חודשים". אכן לקחו לי שלושה חודשים להבין איך מרכיבים את המכשיר, שלושה חודשים להתרגל לכאב, ושלושה חודשים להוציא את כל השערות שצמחו לי מתחת לעור בגללו.
חברתי א' שבשלושים שנותיה הספיקה להעביר על גופה כמעט כל מכשיר שהוא להסרת שיער, אמרה לי כי לאחר ניסיונות מרים, היא הגיעה למסקנה שאין כמו שעווה שעושים בבית.
"את מושכת בקצב שלך, יכולה לנוח בין מריטה למריטה ואת לא צריכה להתפשט בפרהסיה". אז קניתי קופסת שעווה, חיממתי במיקרו ונכנסתי למקלחת.
לא משכת - אכלת אותה
את מה שקרה לאחר מכן לא אפרט מפאת צנעת הפרט, רק אומר שחברתי א' ואני עמלנו על קילוף שאריות השעווה מעורי במשך כמעט יומיים (אגב, השיער ברוב חוצפתו לא ירד).
מסתבר שהמשפט "תמשכי בקצב שלך" לא ממש עובד במקרה של שעווה חמה. לא משכת - אכלת אותה. (ומניסיון ,אל תנסו לעשות שעווה ברזילאית לבד- ראו הוזהרתן!).
רק שתדעו כי א' הוקפצה לביתי בטלפון חירום בו צרחתי בהיסטריה: "הצילו, הפכתי לנר". היא היתה באמצע דייט, וזו הזדמנות נפלאה להודות לה על העזרה.
מיואשת חזרתי לסווטה. הפעם לקחתי משכך כאבים בדרגת פורטה ותרגלתי מדיטציה לפני התור. כשנשכבתי על המיטה, סווטה הביטה אל עבר אזור הדמדומים שלי ואמרה: "היום עושים הכל". שעה של מדיטציה נזרקה באותו הרגע לזבל, כי כל מה שראיתי בעיניי רוחי היתה הסצנה בה קארי בראדשואו ושרלוט צורחות תוך כדי מריטה ברזילאית, באחד הפרקים של "סקס והעיר". כן, גם אני שמעתי שברזילאי זה כייף, גורם לך לעוף ולהרגיש רעננה. אבל תמיד הסתפקתי בברזילאי האנושי שאני מתחזקת כבן זוג, ולא בשעווה עצמה.
לא עזרו תחנונים וויכוחים. סווטה בכוחה המהפנט הצליחה להכניס אותי לברזיל בלי ויזה, בלי דרכון ובלי כל הכנה מוקדמת. עד היום אני לא ממש זוכרת מה קרה שם, נדמה לי שבאיזה שהוא שלב התעלפתי.
אני רק זוכרת את הפעם הראשונה שהלכתי לים אחרי השעווה הברזילאית. כשנכנסתי למים הרגשתי פתאום משהו מוזר שלא הרגשתי הרבה זמן. אתן יודעות, המגע הזה של המים היה כל כך כייף, ממש כמו פעם, כשהייתי בת 11.
אני חייבת להודות שלא הצלחתי להתמיד עם עניין השעווה. בחודשי הקיץ אני תמיד חוטאת וחוזרת בלב כבד לגילוח כי חם מידי ואין לי סבלנות. רק אם הברזילאי שלי מגיע, אני עושה מאמץ וגורמת לו להרגיש בבית (אם הבנתן למה אני מתכוונת). אני בהחלט שוקלת להתחיל בחורף טיפולי לייזר/אינפרא או כל דבר שמכיל בתוכו את המילה "לצמיתות".
תודה לאתר "בנות"
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
