תרדמת המרמיטה

עוד שבת.

קמתי בשש בבוקר לזעקות הקטן. כרגיל רטוב, הכל רטוב, צריך להחליף ובגדים וכלי מיטה וכל הבלגן.

לקחתי אותו למיטה שלי (ג'ורג'י יצא לעבודה) ודיברנו המון זמן. היה יופי. הוא מתחיל לענות ממש לעניין, הקטון הזה.

ואז ישנו ביחד עד תשע וחצי (!)

חָלוֹמי.

באמת חלומי, אני אומרת, עוד כמה שעות של חלומות מפותלים. אין לי כוח כבר. שריפות, מלחמות (שלשום)

ועכשיו סוכנת-כפולה במדינת אויב. מחופשת לאישה ערביה. חוזרת להפוגה קצרה בצפון ואז יאללה, בחזרה ללבנון,

טוּ בִּי אוֹן קָאבֵר.

פשוט מדהים גמד החלומות שלי, כמה הוא לא מתוחכם.

אבל הכי מעניין הנבואה שהייתה בחלום.

איש בביתן קטן, ערבי נדמה לי, מעין אורקל כזה, אמר שאני בהריון, ויש לי בבטן שני עוברים. והאמנתי לו, נפעמת ונרגשת.

ועוד בחלום, הלכתי לספר לפיטר והוא לא התרגש, כרגיל. אמר שהחיים הגבוליים שלי לא מעניינים אותו והכל חסר תכלית.

גמד חלומות ארור.

די כבר.

*יוסף מספר חלומו לאחיו/ ג'יימס טיסוט, צייר צרפתי, 1902-1836