אוקי, החלטתי.
מעכשיו- אני מעדכנת כל שבוע, לא משנה אם הוא משעמם ברמות!
אני חייבת, אחרת הבלוג הזה ינטש לגמרי!
בכל מקרה... בפעם האחרונה שעידכנתי זה היה כמה ימים לפני המסיבת סיום...
~_________________________~
(: אז על המסיבה-
היה מדהים! חוץ מזה שעשינו כמה פדיחות, אורי התבלבל בסצנה קצת, אחת המורות כמעט רצחה אותי כשעשיתי גלגלון מאחורי הקלעים (הוא היה ממש שקט! ><) ועוד.
בקיצור- היה פדיחות XD
אבל היה כייף ברמות, וקיבלתי ספר זיכרונות (מחברת עם מדבקה עליה. איזו השקעה, אלוהים...) וספר תנ"ך (מרגש ללא ספק... -.-). היה נורא יפה, מצחיק ועצוב (כן זה אפשרי לחבר את כולם ביחד!)
שלושה ימים אחרי זה היה המופע סוף שנה בבלט.
אני שוקלת לעבור למקום אחר. אסתי (המורה לבלט) פשוט מחרפנת אותי!
ולא ברמות של "אני שונאת אותה, אני שונאת אותה" (רמת מורה ממוצעת), אלא רמת: “בא לי לחנוק אותה, בא לי לחנוק אותה", שזה רק אנשים מיוחדים מאוד מקבלים אצלי...
אבל היה נורא יפה, ונפרדתי מכל החברות שלי, ודניאל נורא התרגשה, ככה שהייתי צריכה להגיד לה בערך מאתיים פעם שנהיה באותו בית ספר בשנה הבאה (יחי הגאונות שלי!). אבל סך הכל- היה כייף (:
שלושה ימים אחרי זה גמרנו את גרץ. כמה ילדים בכו. אני לא. אבל זה היה עצוב מאוד. קיבלתי תעודה טובה, העלתי קצת את המתקשה שלי בערבית (בערך לשולטת בקושי, שזה יפה בשבילי, אבל רק בערבית). אבל שיא השיאים היה הספר מחזור. כן, כן, האחד שעבדנו עליו מהמחצית. הוא יצא דבילי, ואפילו יותר מזה. למה? כי עשו אותו בסגנון פייסבוק! >< דבילים אצלנו בבית הספר פשוט! הם כאילו מנסים להתחבר אל הילדים, אז בראש כל עמוד היה הסמל של פייסבוק, וכל מיני תמונות מתוך האתר... זה רע בכל כך הרבה רמות... -.-
אחרי הלימודים הייתה לנו מסיבת סיום של הכיתה. הבעיה היחידה זה שזה היה הכיתה שלנו, ומאי מו'2. למה? כי היא ישנה אצל מישהי! זה היה פשוט מעצבן ברמות...
ביום הראשון של החופש הייתה לתמר בת מצווה! היה ממש כייף!
ביום השני אני לא זוכרת. וככה עוד כמה ימים...
עד יום ראשון, שנפגשתי עם מולי ואיה! והנה משהו מצחיק שקרה בהתחלה:
מולי באה ברגל מהבית שלה לבית של איה, והיה נורא חם אז היא נעמדה מול המאוורר. איה באה ולוחצת על הכפתור שגורם לו להסתובב מצד לצד. מולי: איה!!!!!!! -לוחצת על הכפתור שוב ונעמדת מול המאוורר- אני באה ולוחצת על הכפתור. מולי: אופיייייייייייייר!!!!!!! -נותנת לי מכה-
אז פרצתי לאיה לבלוג, ואני ומולי כתבנו לה פוסט קצר ומצומצם על כמה שאנחנו מושלמות ועל כמה שהיא אוהבת אותנו אחר כך הלכנו לסנטר וקניתי צמידים (שאני איתם עכשיו). איה נישקה איזה ילד אסיאתי חמוד קטן, ואז הוא צרח "אבאאאאאאאאאא!” אז התחלנו לברוח ולצעוק לאיה שהיא פדופילית. אחרי זה היא גנבה פיצה של מישהו ב"עגבניה", אז אני ומולי עשינו כאילו אנחנו לא מכירות אותה. אחר כך בזמן שעלינו במעלית עשינו איזה ריקוד מוזר, ובגלל שהמעלית שקופה איזה זוג הסתכל עלינו כאילו אנחנו פסיכיות. עלינו וירדנו איזה חמש פעמים עד שנכנסו עוד אנשים למעלית וזה היה מביך מידי.
בקיצור היה כייף ברמות.
כמה ימים אחרי זה יצאתי למחנה-הימי-של-צופי-ים (אני נוטה להגיד את זה כמילה אחת), או במילים אחרות- הקורסים. אנחנו היינו קורס ד' (אימפריה). היה ממש כייף. המדריך שלנו היה (גיא) לוסיקה, שמפחיד אותי ברמות. ותמיד אני אזכר בהצגה שלנו בערב הוואי (או במילים אחרות- ערב בואו-נצחק-אחד-על-השני-כי-הרי-במילא-מחר-זה-נגמר) שעשינו עליו: (אני, אדם ואמיר שיחקנו אותו, כל פעם אחד מאיתנו)
בהתחלה כולם כאילו ישנו באוהל ואני (לוסיקה )נכנסת ושורקת להם באוזן. “חמש שניות לרחבה! חמש... ארבע...” ואז הם מגיעים באיחור של שתי שניות ואני נותנת להם לרוץ שתי הקפות, וכולי וכולי...
הקטע שאדם היה לוסיקה היה בסירה. כולנו חתרנו ברוגע ופתאום לוסיקה מתחיל להחתיר בעצבנות, כאילו הוא עומד לרצוח אותנו. “וי-חד! אתם לא חותרים! יותר חזק!” ואז הוא בא וכאילו מעיף אותנו מהסירה ויורה בנו. ואז יש יום אחרי זה, ורואים את ההלוויה של אחד הילדים. אנחנו: הוא היה בן-אדם כל כך טוב... לוסיקה (אדם): אבל הוא לא חתר! -כולנו צורחים ובורחים-
בקיצור היו עוד המון קטעים קורעים. אבל הנה הסדר יום הפסיכי שהיה לנו (בערך):
5:55- קמים
6:00-מסדר ברחבה
-עשר דקות\רבע שעה התארגנות-
6:15-מד"ס (מדריך ספורט) בוקר ואימון קשרים
6:45- ארוחת בוקר
7:30- מורידים ציוד וסירות
8:00-חתירה\הפלגה
11:00-מרימים ציוד וסירות
11:30- הפסקה
12:00-ארוחת צהריים
-הפסקת צהריים-
13:00-מורידים (שוב) סירות וציוד
13:30- הפלגה
15:30-מרימים סירות וציוד
וההמשך היה בכל יום שונה...
בקיצור- מטורף!!!!!!!!!!!!!! אבל היה כייף.
חוץ מקללת המורלים... ): לפני שנכנסנו לחדר אוכל היינו חייבים לעשות מורלים כדי להיכנס, ככה ששמעתי את המנון הווזלה בערך מאתיים פעם ביום. (וו... וו... זלה! טווווו!)
ולחברי אוהל שמונה הנכבדים והמטומטמים:
מאיה- יום אחד אולי גם את תזכרי את השם של לוסיקה (ובעינייך- פוסי), שאנחנו כל כך אוהבים XD מאיה, את היאקיאקית היקרה שלי (:
נעה- אלוהים את כבר שנה איתנו בקבוצה, איך את לא מבדילה בין אמיר לעמרי?! חחXD ותפסיקי להוזיז ת'טוסיק חכמה שלי! נמאס מהשיר הזה!
אמיר: אני אלף! סורי זה נורא מצחיק אותי XD
אדם: את מדריך, תרד עליו!!!!! ולציטוט שלך (ושל קסלמן): קסלמן: תשובה נכונה! שתי נקודות! D: אדם: אבל למה רק שתיים???????!!!!!!!!!
גיא: אומייגוד אני הולך למות! אומייגוד אני הולך למות! אומייגוד אני הולך למות! אומייגוד אני הולך למות! אהההההה! אנחנו בהטייה של שני מילימטר! אההההה!
מיקי: חלמתי חלמתי! מה חלמת? שלא נשמע כל חמש דקות ממיקי: אאו! הג'ריקן! הרגל!
אני: אני ghost ga ga המגניבה שרצה במחנה עם שמיכה על הראש! מוקדש לאיתמר זונדר הקרציה שנסה לגרום לי לאכול טונות של ביסלי חחחXD
יום אחרי הקורסים מיד הלכתי לסדנאת תיאטרון! וממש כייף לי שם D: כבר יש לי המון חברות, ורובן בטוחות שאני נראית כמו בלה מ-H2O... אבל יש שם ילדה אחת מהשכבה שלי, ילדה אחת מהשבט שלנו (צית"א שולטטטטטטט!), וגם חברת ילדות שלי- מאיה בהרב (: זה היה ממש מפתיע שנפגשנו ככה, אבל היא די השתנתה מאז הפעם האחרונה שפגשתי אותה. אבל כבר מעריצים אותי שם (טוב, יש הרבה סיבות D: חח סתם סתם) כי כולם בטוחות שאני גאונה ומוכשרת ובלה בלה בלה... (לא מ- H2O!!!!!!!!!!! ><) ונורא מצחיק לי, ואני לומדת המון, ואולי אני אשתתף בסרט של הסדנאת קולנוע, וביום חמישי יש לנו פרזנטציה (או הופעה, פשוט אוהבים לסבך שם) עם שיר מתוך המחזמר "אנני" (מישהו מכיר את "החיים קשים"?).
(נכתב אתמול באמצע הלילה)
ולבסוף- האירוע של החופש (בינתיים)... ערב סרט! היה אצלי ערב סרט לכיתה בבית. כמובן שהם השחיטו אותו. נו, זאת הכיתה שלנו. אבל היה כייף יחסית. האמת שזה נגמר רק לפני שעתיים בערך, ואני כבר צרודה מרוב שצרחתי עליהם שיסתמו בזמן הסרט, למרות שכבר ראיתי אותו. היה ממש מוצלח, לפי דעתי, למרות הכל, ואני מקווה לפגוש אותם גם כשלא נהיה באותו בית ספר... -דומעת קלות-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
