הגעתי למסקנה שאני לא יכולה להרשות לעצמי יום אחד בשבוע בלי דיאטה.

ניסיתי השבוע הזה להכנס כביכול לדיאטה שפויה ובריאה בפעם התריסר,אני חושבת שאחרי היום זה לא יחזור על עצמו.

כמעט כל דיאטה אומרת שיום אחד בשבוע - מותר להתפרע.

"להתפרע",אכלתי הים סנדוויץ',זאת הייתה ההתפרעות שלי.

אז אמרתי לעצמי נו טוב,מגיע לי ואצל סבתא אכלתי 3 פרוסות של עוגה וגלידה.

לא חשבתי שככה זה יראה - התחלתי לפרכז מעצבים ולחץ,רק רציתי להקיא,

לא יכולתי להמשיך לשמור את המען הזה בתוכי,זה הרגיש לי כבד,זה הרגיש לי רע ומלוכלך כמו עצם בגרון.

לא יכולתי להתאפק,הלכתי לשירותים שבבית שלה והתחלתי להקיא מבלי לוותר,אפשר לומר שנהייתי "מומחית" בהקאות.

הקאתי,הקאתי,הקאתי ואז הרפתי. חלק יצא,חלק עדיין בתוכי.

נשענתי על הקיר שליד האסלה,עצמתי עיניים דומעות וחשבתי לעצמי שוב-

"גולדי,את מבזבזת לעצמך את הזמן".

מה שהכי כואב לי זה על סבתא שלי,כל מה שהאישה הזאת אי פעם רצתה זה שאני אהיה בריאה ואוכל כמו שצריך.

נכון פוסט לפני הקודם שאלתי אם זה נורמאלי להדלק על ילד קטן?

נראה לי שזה לא.

'אני מעריץ את הנשיות שלך',הוא הפציר בי.

התחלתי לבכות.