כשהיינו ילדים היינו באים לסבא וסבתא
שגרו בבית קטן עם גינה בשדרות נורדאו פינת רח' הירקון בתל אביב
פעם כבר כתבתי על הבית המופלא הזה שעמד מול גן העצמאות
והיום במקום שהיה הבית עומד לו מלון גראנד ביץ'
היינו באים לשם כל קיץ
אבא שלי היה עושה טייארות (שזה בירושלמית מדוברת-עפיפונים)
והיינו הולכים לגן העצמאות להעיף אותם
מלאן טייארות היו שם
ואבא שלי היה בונה טייארות לתפארת
והוא גם היה יודע להעיף אותן מאוד גבוה
אני זוכר כילד איזו התרגשות הייתה אוחזת בי שהטייארה הייתה עולה מעלה מעלה
ומחזיקה מעמד
עם הזנב שלה
היום אגב לא ממש ברורה לי ההנאה מהעניין
כאילו אתה עומד עם חוט השפגט
הטייארה מעופפת גבוה מעליך
ואתה לא צריך לעשות למעשה כלום אחרי שהיא נמצאת שם-בשמיים
רק להחזיק ולתת לה לעוף
אני חושב שההנאה הייתה יותר בחווית בניית הטייארה עם אבא שלי
הוא כאדריכל בחר את המקלות לטייארה
את הנייר ממנו עשויה הטייארה בחרנו ביחד
אני זוכר טייארות סגולות
אדומות
כחולות
ואז היה עניין של הבניה ביחד
ואחכ קשירת הקצוות ואיזון שהוא כמומחה היה אחראי עליו
ואחכ ההליכה בגן העצמאות למסלול שממנו תמריא הטייארה
ואז ההמראה
והשהייה שלה בשמים..
שעות היינו יושבים שם בגן ומסתכלים על הטייארה שלנו
אני לא זוכר שדיברנו או משהו
מין בילוי שקט כזה שטייארה מתעופפת לה בנינו
היו ימים אחרים שהיינו הולכים לשוט בירקון
מגיעים למעגן הסירות מאחורי מגרש הכדורסל של הפועל תל אביב ברח' אוסישקין
משכירים סירה
בדרך כלל סירת משוטים ושטים בכייף
מידי פעם
היינו לוקחים סיור בסירה הגדולה ההיא שהכילה בערך 20 איש
שהייתה שטה מהמעגן הקטן בצפון הישן של תל אביב
עד "שבע תחנות" באזור ראש העין
אני זוכר עד היום את הפכפוך של מנוע הסירה
אני זוכר את השקט כשהתרחקנו מתל אביב
ואבא שלי היה מסביר לנו על צמחי המים
על האקליפטוסים בצידי הנחל
אחכ בגרנו
הירקון הפסיק להיות אטרקציה בדומה לטייארות
ומצאנו דברים אחרים להשתעשע בהם
אתמול אחרי המון שנים לקחנו את ילדינו לירקון
ארזנו תרמיל ובו אוכל ושתייה
ונסענו למעגן הסירות ברח' אושיסקין בתל אביב
ראשית כמובן שהיו פקקים מאוד גדולים
הילדים מאחורה באוטו היו בלתי נינוחים בעליל והרבו לילל ולריב
לא ידענו שאין פניה שמאלה מרוקח לאושיסקין
ועשינו סיבוב גדול עד שד' נורדאו- הירקון שם הראתי לילדים
איפה היה הבית של סבא וסבתא
ואיפה גן העצמאות
טייארות אגב לא היו שם אתמול..
הגענו לרח' אוסישקין ווחנינו
אפילו שמנו תו חניה
מסתבר שמעגן הסירות הורחק קצת מזרחה
או שעבר זמן מאז שהייתי ילד והמרחקים התשטשו..
הלכנו לאורכו של שביל האופניים עד המעגן
ובמאמר מוסגר אני חייב לומר לכם שיש חיים בחוץ..
מאות אנשים צעירים על ילדיהם וכלביהם
ישבו על הדשא
שיחקו פריזבי ומשחקי כדור
ונהנו מהערב הלח באופן מוגזם ביותר
זוגות טיילו להם על שביל האופניים
הלכים
אצנים
רוכבי אופניים
עשו ספורט גם במזג האוויר הזה
וילדים בכל הגדלים השתובבו להם
ממש חגיגה
כל אלה באו והלכו מולנו
לקחנו סירת משוטים
היינו 5
זוגתי ואני
ושלושת ילדינו
ולהפתעתי למרות שזו להם פעם ראשונה בסירה
הם לא פחדו
חתרו יחד איתי ולבד
ניווטו את הסירה בצורה מצויינת
וכולנו נהננו מהשקט של הנחל ומהנוף
לא הרחקנו יתר על המידה
אחכ מצאנו גן שעשועים
פרשנו שמיכה על הדשא ליד
ואכלנו את מנות הבורקאס והביצים הקשות שהבאנו איתנו
כשהלחות הפכה להיות בלתי נסבלת
החלטנו לחזור הבייתה למזגן הטוב שלנו
כשהתקרבנו לאוטו החדש שלנו
התנוסס על החלון דף חשוד !
דו"ח תנועה...
דו"ח תנועה ראשון בעידן של האוטו החדש
וכל זאת בגלל שלא היה לנו תו חניה אזורי
תו החניה ששמנו בדחילו על החלון לא סיפק את הפקח הרשע
נו מילא..
"העיקר שהילדים נהנו"
(וזו הקלישאה הכי גדולה אגב
שאומרים הורים למרות חורבן הרס או כל דבר לא נעים שהם-אנחנו עוברים)
"העיקר שהילדים נהנו"
לא משנה שהיה לח בצורה זוועתית
העשב עוקץ
והגב כואב מהישיבה הלא נוחה על הדשא
העיקר שהם נהנו..
ובלי קשר:
אני שוב ממליץ על הפוסט החדש של "טרף קל"
לא תצטערו תאמינו לי
מי שרוצה לעזור לפוסיקאט להגיע ל5 K כהגדרתה
מוזמן אליה
חוץ מזה?
הכל סבבה כמו שאומר ידידי שנעלם לי NOT
הכל סבבה..
שבת טובה טובה חברים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
