מחשבות שבלב

 כמה הגיגים ומחשבות שעלו במוחי בשעת לילה מאוחרת עת לא הצלחתי להירדם:

1. הלואי שהיה ניתן לרוקן את הקקי של הנפש באותה קלות בה אני פותחת את השקית ומשחררת את הקקי לחופשי אל נבכי מערכת הביוב. לגעת בקקי, לבחון אותו מקרוב, לפשפש בו, כל מה שהגעיל אותי תמיד והיה מגעיל כל בן אדם שפוי הופך למנהג יומיומי אצלי מאז הסטומה הפכה לחלק בלתי נפרד מגופי.
להתאפק? תשכחו מזה, לא קיים, כי גם שקית מכילה רק כמות מוגבלת של קקי ואויר.
תקלות סטומה שגורמות לרסיסי קקי (כי הקקי שלי נוזלי-דייסתי) להתפזר בכל רחבי המקלחת ולי להתחרפן מהצורך לנקות ולקרצף אבל אף פעם לא להרגיש שבאמת נקי כי הקקי נמצא שם עם ריחו החריף במיוחד (כי אין מעי גס) ופשוט נמצא שם, מסרב להיעלם.

כמה שהתיאורים הנ"ל מתארים גם את המתחולל בנפשי.

2. בא לי להקים מדינה חדשה. מדינה ושמה 'ארץ חרדולם'. ובתרגום חופשי: חרדולם = חרא עד עולם.

3. שאלה שנשאלה (ללא תשובה ברורה) ע"י פרופ' יורם יובל בתכניתו 'שיחת נפש' (ערוץ 8, מומלץ!) ומאז נחרט בליבי ואיני מפסיקה להרהר בו:

"האם ילד שגדל בלי אהבה נידון כל חייו לחיפוש אהבה?"

במקרה שלי, התשובה הברורה היא כן.