מחשבות שבלב

שוב הקצתי עת חושך בחוץ

אחרי יומיים במסע של טירוף

דלקת חוזרת, פרוצדורה כירורגית, ניתוח מורכב

כל אלו עוד לפניי.

ואני עייפה, מותשת עד בלי די

נדמה שהדרמה ממשיכה עד אינסוף

מתי יהיה כבר הסוף?

מתי יאמר הבמאי

תמה החזרה

את מוזמנת לשוב לחיי השגרה

אך נדמה כי אצלי הבמאי נעלם

או שמא לא היה קיים מעולם.

שוב הקצתי עת חושך בחוץ

השמש אט עולה ומאירה את העולם

אז בחרתי לי ללכת אל שובר הגלים שבים

לשמוע את רחש הים,

את קול הגלים המתנפצים

אל מול שובר הגלים.

ישבתי על סלע שבחרתי בקפידה

שיהא קרוב אל הים

אך מספיק רחוק שלא ארטב

מן הגלים השוצפים ללא הפסק.

ישבתי, ניסיתי לחשוב, לחלום, להירגע

והיה נדמה לשניה כי יש הפוגה

ואז כשכולי חפונה בעצמי

מקשיבה לרעש המרגיע של אוושת הגלים והים,

פתאום לפתע הגיח גל גדול

ובלי משים שטף את הכל.

נותרתי רטובה עד לשד עצמותי

ובגרוני נחנקה צעקה: די!