מחשבות שבלב

אני אוהבת את ריח הגשם הטרי

המקבל את פני בקומי לעת בוקר

ריח ירוק של צמחים ששתו לרוויה.

אך הגשם הזה שעכשיו הוא גשם מדי בשבילי

מכה בכבישים, בשבילים וגם בי

בשוט מצליפה.

שובר מטריות וחודר אל תוך מגפיי

שנעלתי כי הייתי בטוחה שיעמדו

בפני הנחלים השוטפים את הכביש

מגיעים עד גובה קרסול.

אך הגשם הזה שעכשיו הוא גשם מדי בשבילי

יורד כבר חודש שלם ללא הפסקה

לא מניח לנשום ולשאוף את הריח הירוק

שהופך את הגשם לגשם שריחו משכר את אפי

ונסבל בשבילי.

ויש ילדים שקופצים בשמחה

עם מגפי הגומי בתוך שלוליות שהפכו לאגם

נהנים מהגשם הבלתי פוסק

שמרטיב את בגדיהם אך להם לא אכפת

כי אין כמו הגשם הזה עבורם.

אך הגשם הזה שעכשיו הוא גשם מדי בשבילי

מצליף בחוזקה וללא הפסקה

אך הגשם הזה שעכשיו הוא גשם מדי בשבילי

לא נגמר

ושבר באחת את המטריה שאחזתי

שאמורה הייתה להגן עלי מפניו

מותיר אותי חשופה וכולי כבר רטובה עכשיו.

כי הגשם הזה שעכשיו הוא גשם מדי בשבילי

ואין לי הסבר מלומד

פרט לאמר

כי הגשם הזה שעכשיו הוא גשם מדי בשבילי

אני הולכת עכשיו.

לוואי לו הייתי מוצאת חלופה.

עד שסוף סוף הצלחתי לחיות בגוונים של אפור ולבן

הכל מתכסה שוב בשחור.

אולי כי זה פשוט תחילתו של הסוף?

30, 50, 100 ואולי יותר קטנטנים

תמיד יש גם כמה בקבוקונים.

הכל לאט לאט מסתובב

אני מתחילה לרחף

עוצמת עיני, הולכת לישון

וסוף סוף השקט שורר מסביב

עד ייגמר החורף ויבוא האביב

ואם אביב לא יבוא והחורף ישרור?

אינני יודעת

חשוך מדי עתה, אין מספיק אור.