בשבוע שעבר עברנו דירה, בשעה טובה.

ודאי זכורה לכם הפעם הקודמת שבה עברתי דירה, שאז הזמנתי את המובילים לשעה 7:30 בבוקר והם הגיעו רק בסביבות 16:30 אחרי הצהריים.

או הפעם ההיא שקניתי מוצרי חשמל לבית החדש וחיכיתי להם כל היום עד שבערב המוביל הואיל בטובו למסור לי את המוצרים שקניתי.

עכשיו אתם ודאי מצפים שאספר לכם איך שוב דפקו אותי בהובלה וששוב אכלתי אותה ושלעולם לא אלמד מטעויות.

אז זהו, שלא.

שילמתי עבור ההובלה הנוכחית 600 ש"ח פחות מששלמתי עבור הובלה ממרחק גדול יותר בשנה שעברה ויותר חשוב מזה- הפעם הם הגיעו בזמן.

הם היו שלושה מובילים (לעומת 6 בשנה שעברה) ועבדו מהר יותר ובאופן יעיל יותר.

הבית החדש ממש נחמד. עדיין לא סיימנו לפרוק את כל הארגזים ואני מניח שזה ייקח לנו עוד כמה ימים עד שנסיים. בסך הכל זה די כיף לפתוח ארגז ולגלות דברים ששכחת שקיימים בכלל.

פתאום גיליתי שיש לי הרבה ספרי קודש שפשוט היו בארגזים כי חשבנו שנגור בבית הקודם פחות זמן ושאוטוטו- עוברים.

מצאנו כל מיני מתנות שקיבלנו וששכחנו על קיומן ושברנו את הראש במחשבות על המקום האידיאלי לחפצים, בכדי שאלה לא יישכחו מליבנו שוב.

הבעסה היחידה הייתה עם הכיסאות.

זוכרים שקניתי כיסאות? בכל אופן, הכיסאות הם לא הכיסאות שהזמנו. הם דומים מאוד, אבל קצת שונים.

לזה שמנו לב מזמן, אבל לא פתחנו את הכיסאות (הם היו עטופים בניילון) עד אחרי שעברנו.

עם זה שזה דגם שונה במקצת, עוד אפשר להסתדר. הבעיה היא שהכיסאות פשוט לא נוחים.

יש משהו במשענת שגורם לכיסא לא להיות נוח, לעומת הכיסא שבחרנו שהייתה לו משענת גב נוחה מאוד.

עכשיו אני לא יודע מה נעשה. בינתיים פתחנו רק כיסא אחד, אבל עברו כארבעה חודשים מאז שהזמנו אותם בחנות וחודשיים מאז שאספתי אותם מהמפעל. אני צריך לבדוק את אפשרות החלפתם בכסאות שהזמנו.

הקטע מוקדש לרועת צאן, ארז זוננשיין ולאילונת. לשניים הראשונים, כי  חשבתי עליהם כשכתבתי על ההובלה. ולאילונת, כי היא תמיד אומרת שאני צריך לכתוב על הדברים הטובים שקורים לי ולא להתמקד ברעים ובעצם בכל פוסט שאני כותב על הצד השלילי של משהו, אני חושב עליה ועל הדברים שאמרה לי.

שכחתי לציין את יניב שהתקשר במיוחד כדי לאחל לי מעבר מוצלח וש"פתח תקווה תתגעגע אליי". תודה יניב, זה היה מאוד יפה מצידך.