מזל טוב!

קודם כל לפונץ' בננה, שיהיה בשעה טובה.

וגם לי!

על מה ולמה?

היום מלאו חמישה חודשים מאז שפתחתי את הבלוג ופירסמתי את הפוסט הראשון.

ברשותכם, אני רוצה לספר איך בכלל התגלגלתי לפתיחת בלוג משלי.

לפני כחצי שנה התפרסמה כתבה ב"העיר" על הבלוגים. זה היה מושג חדש עבורי, אבל כשקראתי על הבלוג של 144 ושל בלוגבאסטר ועוד בלוגריסטים, החלטתי שכדאי להיכנס ולקרוא קצת.

שכחתי מזה (טוב, לא לגמרי, כמו שגיל-את בוודאי תאמר לכם על הזיכרון שלי), והמשכתי בעיסוקיי.

יום אחד חיפשתי ב"גוגל" מידע לאחת מהעבודות שלי. ל"גוגל" יש נטייה לשים את הבלוגים במקום טוב למעלה ברשימת האתרים הרלוונטיים לחיפוש (חפשו "בחור טוב" ב"גוגל" ותראו מה תקבלו בתור האתר הראשון), וכך קרה שנכנסתי לבלוג של אליאנה.

מיותר לציין שהבלוג שלה לא היה רלוונטי כלל וכלל לחיפוש שלי או לעבודה, אך נזכרתי בכתבה שקראתי והתחלתי לשוטט באתר הבלוגים.

נכנסתי למספר בלוגים (תוך שאני שוכח כמעט לחלוטין מהעבודה שעליי לסיים) והגעתי לבלוג של "פרת משה".

באותם ימים עוד לא ממש הכרתי אותה ולקחתי יותר מידי ברצינות את מה שהיא כתבה שם והגבתי לה באימיילים וגם בבלוג עצמו (מאוחר יותר הבנתי שלא צריך לקחת אותה יותר מידי ברצינות).

אחרי מספר ימים, החלטתי לנסות ולכתוב בלוג בעצמי. העיצוב היה מזעזע. הבלוג היה ירוק ומהר מאוד שיניתי לכחול צהוב שהתחלף לצהבהב ולבסוף ירקרק עם כותרת מעוצבת למעלה (עיצוב של אשתי). בימים אלה אני שוקד על עיצוב חדש עם צבעים חדשים. מתישהו גם  זה יבוא.

אחד מהפוסטים הראשונים שלי היה "10 דרכים לזהות נהגת". באותם ימים חשבתי שהבלוג שלי יעסוק בעיקר בפגישות שלי עם נהגות בדרכים, והמגיבים קטלו אותי חזק. קראו לי שוביניסט ועוד כינויי גנאי ולא השכילו להבין את חוש ההומור שלי (ואולי זה בכלל לא היה מצחיק?). חוץ מ"פרת משה" שלקחה את הפוסט בקלילות הראויה והגיבה בכיף (מאז היא די נעלמה מאופק המגיבים שלי, אני לא יודע למה).

מאז הבלחתי מידי פעם בעוד עקיצה לכיוון הנהגות, אך תמיד ניסיתי לעשות זאת בהומור ולא מתוך כוונה לפגוע.

מעניין איך הפוסט ההוא (10 דרכים לזהות נהגות)  היה מתקבל היום ואיזה תגובות הייתי מקבל מהמגיבים הקבועים שלי.

אני עדיין זוכר את ההתחלה, איך עסקתי בקאונטר ופיללתי למבקרים נוספים. זה היה די מדכא, לכתוב פוסט אחרי פוסט ולראות שאף אחד לא מגיב אצלך, אבל ברוך ה' התקופה הזאת מאחורי וכיום יש לי הרבה קוראים קבועים.

לא חשבתי שבמשך 5 חודשים אכתוב כל כך הרבה, אבל זה מה שקרה. די התמכרתי לכתיבה כאן. תמיד אהבתי לכתוב וזאת הייתה במה מצויינת עבורי.

תודה לכולכם על הקריאה, ובמיוחד תודה לאחת הקוראות החדשות שלי שהגדירה את הבלוג שלי כ"בלוג האהוב עליה". זה תמיד טוב לשמוע .