אמא שלי הציעה שאקח את האחיינים שלי לסרט השבוע. הם בחופש, ואחותי לא רואה סרטים בכלל אז הסכמתי מיד.

יצרתי קשר עם אחותי והצעתי לה שאני ואשתי ניקח את שני האחיינים הגדולים שלי לסרט "סופרמן חוזר" ובינתיים היא תשמור על הילדים שלי אצלה בבית עם האחינייות שלי בנות השלוש (הן תאומות).

אחותי הסיכמה להצעתי וקבענו שעה ליציאה לסרט.

כעבור זמן מה, אחותי התקשרה אלי.

"הסרט מוקרן גם בבתי קולנוע אחרים?" היא שאלה.

"כנראה. אני לא יודע איפה", אמרתי לה.

"אני לא רוצה שתלכו לאולם הקולנוע שבעיר מגורינו", היא אמרה.

"למה?" שאלתי.

"כי הקולנוע הזה פתוח בשבת" היא אמרה.

"אז מה?" שאלתי.

"אני לא רוצה שהילדים שלי ילכו למקום שמחלל שבת".

"טוב, אני אבקש מאשתי לבדוק איפה יש הקרנות של הסרט" (לא הייתי בבית ולא היה לי זמן לבדוק בעצמי).

כעבור חצי שעה אחותי שוב התקשרה.

"אתה יכול לקחת גם את אביחי (שם בדוי. אביחי הוא הבן דוד של האחיינים שלי, אבל אין לו קרבה משפחתית אליי והוא בגילו של האחיין הגדול שלי, כלומר בן 12)?". היא שאלה.

"לא", עניתי קצרות.

"למה לא?" היא הקשתה.

"כי אני לא מכיר אותו" אמרתי. יצויין שממש אין קשר בינינו ואין שום סיבה שאקח אותו איתי לסרט.

"אתה לא מכיר אותו? בשביל מה אתה צריך להכיר אותו? יש לך מקום באוטו, לא?", היא אמרה.

"כן...", אמרתי.

"אז תיקח אותו גם כן".

"טוב", אמרתי. "תגידי, מה העניין לחפש את הסרט בערים אחרות? רוב הקולנועים פתוחים בשבת ואנחנו לא צופים בסרט בשבת, אז מה אכפת לי שהקולנוע פועל בשבת? אני גם לא יודע אם אשתי הספיקה לחפש קולנוע חלופי".

"אני באמת לא יודעת. אתה יודע מתי הפעם האחרונה שראיתי סרט?" היא אמרה, ואני נזכרתי בפעם ההיא שלקחה אותי לראות את "מכסחי השדים" אי שם בשנות ה-80.

"טוב, תלכו לכאן" היא נכנעה.

נפגשנו כולנו בבית של אחותי. לאחר שנתנו לה הנחיות בקשר לילדים (אהרן הבטיח שלא יבכה, וגם קיים את הבטחתו, אולם אריאל בכה שם ללא הפוגה), יצאנו לדרכנו.

במהלך הנסיעה, אביחי הבין פתאום שאנחנו לא נוסעים ל"סופרלנד", אלא לסרט "סופרמן".

שמעתי אותו מדבר עם האחיינים שלי על הסרט והוא ניסה לשכנע אותם ללכת ל"גארפילד 2". אחרי שהאחיין שלי סיפר לו ש"סופרמן" אמור להיות סרט הרבה יותר טוב מ"גארפילד 2", הוא זרק לחלל הרכב- כלומר אליי את ההערה הבאה: "אתם יודעים, גארפילד 2 אמור להיות סרט ממש טוב...".

אבל אשתי ואני, חובבי סרטים מושבעים ולא ניתן לילד להפוך את חווית הקולנוע שלנו לסיוט, או יותר נכון, למשהו שהוא פחות מ"סופרמן" ולכן דחינו אותו על הסף ואמרנו לו שסופרמן זה סרט הרבה יותר טוב. ועם טענה כזאת, אי אפשר להתווכח.

כשיצאנו מהאוטו, אביחי ביקש את הטלפון הנייד שלי כדי להתקשר הביתה וכשראיתי אותו מתרחק עם הטלפון לשיחה אורכה, הבנתי שמשהו לא בסדר.

האחיינים שלי הסבירו לי שהוא חשב שהולכים ל"סופרלנד" והם מאוד הופתעו כשהוא הסכים לבוא לסרט "סופרמן", לאחר שהביע באזניהם התנגדות לצפות בסרט הזה. האחיין שלי לא הבין איך אביחי יכל לחשוב שהולכים לסופרלנד, היות והוא חזר ואמר לו כמה פעמים שהולכים לסרט.

אמרתי לו שכל אחד שומע מה שהוא רוצה לשמוע.

כשאביחי חזר משיחת הטלפון, הוא הודיע חגיגית שאמא שלו בדרך לאולם הקולנוע והיא תאסוף אותו. ניסינו לשכנע אותו עוד שיישאר ויצפה עימנו בסרט, אך הוא התעקש והתנצל על כך.

בלית ברירה, קנינו רק 4 כרטיסים והמתנו לאימו שתבוא לקחת אותו. היא הגיעה רגע לפני שהסרט התחיל ולאחר שהיא לקחה אותו הביתה, נכנסנו פנימה וצפינו בסרט.

הסרט "סופרמן חוזר" עשוי היטב. השחקן שמגלם את דמותו של סופרמן נכנס היטב לנעליו הגדולות של כריסטופר ריב וגילם את דמותו בחן רב. גם קווין ספייסי, המגלם את לקס לות'ור שיחק מצויין.

מוזיקת הפתיחה המוכרת של סופרמן העבירה צמרמורת בגופי כשהתנגנה בהתחלה והתחושה הייתה שזה סרט אדיר. אין מה לומר, ג'ון וויליאמס הוא מאסטרו בפסקולי סרטים והפסקול של סופרמן הוא אחד הטובים.

האפקטים הרבה יותר טובים מאלה שהיו בסרטי סופרמן הקודמים (טוב זה לא חוכמה, הם נעשו לפני יותר מ-20 שנה) וכשסופרמן "עף" בסרט הזה זה נראה אמיתי ולא כאילו הוא עומד לפני מסך כחול.

יש סצינה אחת שבה יורים לסופרמן בעין והקליע מתנפץ וזה קטע ממש טוב.

יש כמה קטעים מרוחים בסרט, אבל בסך הכל זה סרט טוב ואני ממליץ עליו.

ואם כבר הזכרתי סרטים, לפני 9 שנים התחלתי לערוך עיתון נוער בישוב שבו גרתי. לעיתון קראתי "עיתונוער" ובמשך כל תקופת כהונתי כעורך (וגם לאחר שהעברתי את התפקיד למישהו אחר, בעצם), ניסיתי לשדל בני נוער לכתוב משהו לעיתון. לשם כך, יצרתי מסע פרסום עם שלל דמויות מצוירות כאלו ואחרות כשהסלוגן של מסע הפרסום היה "מה?! עדיין לא כתבת כתבה לעיתונוער?".

הרעיון היה להמחיש שכולם כבר כתבו משהו לעיתון ומי שלא כתב עדיין הוא כנראה היחיד שלא כתב.

ומה הקשר בין הסיפור הקצר הזה וסרטים, אתם ודאי שואלים. ובכן, לאחרונה ראיתי שלטי חוצות שעליהן התנוסס הסלוגן: "מה?! עדיין לא ראיתם את שודדי הקריביים 2?".

כנראה שהקדמתי את זמני.

ואם כבר הזכרתי עיתון, אז זה הזמן לפרסם שאהלן מקימה עיתון אינטרנטי חדש שיופץ באמצעות הדואר האלקטרוני פעם בחודש. העיתון מחפש בלוגרים מוכשרים שמעונינים לכתוב טור בנושא מסויים מדי חודש. העיתון יישלח בדואר אלקטרוני למי שירשם ויבקש להיות מנוי על העיתון. 

כך, מי שיקבל את העיתון יוכל להיחשף בבת אחת למספר בלוגרים שונים, הכותבים על נושאים מגוונים ולאו דווקא על הבלוגים והחיים שלהם. 

אז אם אתם מעוניינים, שילחו מייל עם לינק לבלוג שלכם וציינו אם אתם רוצים להיות כותבים בעיתון (ועל מה תרצו לכתוב) או אם אתם רוצים להיות מנויים עליו.

את המיילים תשלחו לאהלן לכתובת המייל: [email protected]

לאחר שהיא תרכז את רשימת המבקשים לכתוב, היא תבחר את הנבחרת שתרכיב את העיתון.