לפני כמה חודשים ביקרתי בבלוג של מישהי שלינק לבלוג שלה הופיע ב"קוראים האחרונים" שלי.

נכנסתי לבלוג שלה, קראתי קצת ולפתע שמתי לב שהקטע שאני קורא מוכר לי מאוד. לא היה לי ספק. קראתי את הקטע יום קודם לכן בבלוג של רועת צאן.

לרגע חשבתי שאולי רועת צאן פתחה לעצמה בלוג נוסף ולכן סיפרתי לה בזהירות על קיומו של בלוג אחר המתהדר בקטע שהיא כתבה ואפילו מפרסמת הבלוג העיזה לשנות את השם "רועה" שהופיע בסיפור ל"נועה".

רועת צאן מיהרה לחזור אליי וכשהיא בלחץ מהחוצפה של המעתיקנית החצופה, היא פנתה אליי לעזרה- מה לעשות?

ייעצתי מה שייעצתי והפוסט ההוא נמחק מהבלוג של המעתיקנית.

השבוע, שוב פנתה אליי רועת צאן וסיפרה לי על מישהי אחרת שבאתר היצירות של ערוץ 7 מפרסמת קטעים של רועת צאן, תחת הכינוי "רועת צאן" ואפילו מגיבה בשמה כאילו היא (המעתיקנית) כתבה את הקטעים בעצמה. מסתבר שאותה אחת מפרסמת מזה זמן קטעים של רועת צאן- ללא רשותה של ה"רועה" המקורית ואף לוקחת את הקרדיט לעצמה על כתיבת הקטעים. 

למיטב ידיעתי, אותי העתיקו פעמיים. פעם אחת זה היה כשמישהו חשב שיהיה מצחיק לפתוח בלוג שנראה בדיוק כמו שלי וקרא לו "פאה סרוגה" וגם פרסם בו את אחד מהקטעים הראשונם שכתבתי בבלוג שלי, ובפעם השניה זה היה כשמישהו אחר פרסם בבלוג שלו קטע שכתבתי מבלי לציין שאני כתבתי את הקטע (גם לאחר שפניתי אליו מספר פעמים וביקשתי ממנו שלכל הפחות יתן לי קרדיט על הקטע המועתק).

בלוגרים הם עם מוזר. מצד אחד- רוצים שיקראו אותם. מצד שני- לא רוצים שיעתיקו את הקטעים שלהם. בעצם, אולי הבלוגרים לא כל כך מוזרים בדרישה הזאת. אני חושב שאם כבר מעתיקים בלי רשות קטע של מישהו אחר, אז חייבים לתת למחבר המקורי את הקרדיט ובשום פנים ואופן לא להתחזות לכותב הקטע.