לפני כמה שבועות צעדתי חזרה לביתי עם אחד המתפללים שגר ברחוב סמוך אליי.
"איפה אתה עובד?" שאלתי אותו.
והוא נקב בשם של חברה מוכרת. הלכנו עוד כמה צעדים ואז הוא אמר: "אתה בלוגר".
"מממה?!" אמרתי, מופתע.
"אתה בלוגר, נכון?" אמר שוב בשלוות נפש.
"איך אתה.. מה.. כלומר.. מי.." התחלתי לגמגם. "איך אתה יודע?" הצלחתי לשאול בסוף. אין טעם להכחיש.
"ראיתי הפניה לבלוג שלך באיזהשהו פורום ומשם כבר היה די קל לזהות אותך" הוא אמר. "חוץ מזה שגם אני בלוגר".
מסתבר שהוא הבלוגר רב צעיר. הוא שאל אם אני הולך לכנס של "כיפה", אבל באותו זמן לא היה לי מושג על מה הוא מדבר ומאוחר יותר התברר לי שהוא זה שהפנה את עורך "כיפה" אליי בכדי להזמין אותי לכנס "יהדות חברה ואינטרנט" השלישי שאותו "כיפה" ומכללת ליפשיץ ארגנו במלון ענבל בירושלים. כפי שודאי זכור לכם, פרסמתי כאן הזמנה לבלוגרים להשתתף בכנס וחלק מהבלוגרים באמת הגיעו, אבל על כך בהמשך.
הגעתי לכנס יחד עם עידית קצת אחרי השעה 15:15. עם ההרשמה בקבלה קיבלנו "שובר מתנה" שלא כל כך ידענו מה לעשות איתו, אבל שמתי אותו בפאוץ' שלי ליתר ביטחון. בטח אחר כך יחלקו את המתנות, חשבתי לעצמי.
בדרך לאולם הגדול ניגש אליי מישהו ושאל אם הוא יכול לספר לי על "אינטרנט רימון". סירבתי בנימוס ונכנסתי פנימה.
האולם היה מלא, אני מעריך שהיו שם כ-200 אנשים. תפסנו מקום בשורה האחרונה (אחר כך הוסיפו עוד שורות מאחורינו) ועל הבמה עמד דניאל רמתי שלפי התכניה היה אמור לדבר על בלוגים ובלוגרים דתיים יחד עם שלי פיקאר.
אלא שהמילה "בלוג" לא יצאה מפיו של דניאל, ובמקום הרצאה על בלוגים שמענו רק משפטים אודות מכללת ליפשיץ ועל מגוון הקורסים שלה. הרגשתי כאילו מנסים למכור לי את מכללת ליפשיץ ולא אהבתי את זה בכלל.
אחריו עלתה לבמה שלי פיקאר שנתנה סקירה על בלוגים בכלל ובלוגרים דתיים בפרט. היא הסבירה איך בנוי בלוג, מה צריך לשים בצדדים (מה שנקרא בישראבלוג "רשימות") ואיך מזהים בלוג טוב (שיש לו הרבה הפניות מבלוגים אחרים, שמתעדכן בתדירות גבוהה ושיש לו הרבה מגיבים). היא נתנה כמה דוגמאות לבלוגים שהתחילו טוב ואז נעלמו מהאופק (לא הכרתי אף אחד מהם), המליצה במיוחד על הבלוג של רב צעיר ובמספר שקפים שונים שמה את תמונת צילום המסך של הבלוג שלי. מאותו רגע לא ממש שמעתי מה שהיא אמרה על הבלוגים, כי את 15 דקות התהילה שלי כבר קיבלתי... 
שמילקי קטע את מחשבתי כששלח הודעת SMS לעידית "הבלוג של בחור טוב מככב פה..." והיא בתגובה ענתה לו "אני יודעת.. אני יושבת לידו!!!", אבל לא הצלחנו לזהות אותו באולם החשוך.
אחר כך עלה מישהו אחר לדבר, לא כך כך זוכר על מה, אבל זכור לי במיוחד לרעה סרטון שהקרינו שם, לא ממש ברור לי למה, על כל מיני מכללות שונות שאליהן הצטרפה... מכללת ליפשיץ. אה, אז זו הסיבה שהקרינו את הסרט...
הסרט עצמו לא היה עשוי טוב בכלל והזכיר לי את הסרטים החינוכיים משנות השמונים או תחילת שנות התשעים ואני חשבתי לעצמי שאמנם זה כנס שאמור להראות כמה אנחנו ומתקדמים (אנחנו באינטרנט!), אבל בכל מה שקשור לסרטים יש להם עוד מה ללמוד.
הכי הצחיק אותי שהראו תלמידה ערביה בלבוש מסורתי בסרט ומתחת היה כתוב השם שלה: "אלקסאמי" וזה הזכיר לי קסאמים...
הדובר הבא היה בעז נכטשטרן, עורך אתר "כיפה" שתיאר את קשייו של עורך אתר אינטרנט דתי והדילמות שניצבות בפניו. למשל, האם לפרסם הודעה של מגיבה לסבית שבכל הודעה שלה "מתריסה" את עובדת היותה לסבית ומזכירה את "זוגתה" שתחיה. דילמה נוספת שניצבה בפניו היתה הודעה שהזמינה קוראים לקרוא ב"ברית החדשה" והוא סיפר שקיבל שיחת טלפון נרגשת מארגון "יד לאחים" שדרשו ממנו בתוקף להסיר את ההודעה מהפורום. ההרצאה של בעז הייתה מעניינת, לדעתי.
אחרי ההרצאה שלו המשתתפים התפצלו לשתי קבוצות של פאנלים שונים. פאנל אחד עסק במנהיגות באינטרנט- איך סוחפים אנשים אחריך למטרה חברתית ואיך מפגינים ברשת.
הפאנל השני עסק בהתמודדויות של מנהלי פורומים שונים עם בעיות הלכתיות ואחרות בפורומים שלהם.
בהתחלה נכנסנו (עידית ואני) לפאנל של המנהיגות, אבל אחרי דקה עברנו לפאנל השני, כי חשבנו ששם יהיה יותר מעניין.
מסתבר שטעינו. שני הפאנלים היו משעממים, כפי שהעידו רב צעיר ושמילקי מאוחר יותר.
כשהיינו בפנים, הפנתי את תשומת ליבה של עידית לנערה ממושקפת שלבשה חולצה ירוקה/ טורקיז וחצאית ג'ינס. "זאת NOGE" אמרתי לה.
"איך אתה יודע?" היא שאלה.
"אני לא יודע, אבל זה ההימור שלי. אני בטוח ב-100% שזו היא", אמרתי. מאוחר יותר ראינו עוד כמה נערות ממושקפות בחצאית ג'ינס, אבל היא היחידה שהייתי בטוח לגביה שהיא NOGE. סיכמנו שאולי ניגש אליה אחר כך ונברר אם היא באמת NOGE או לא.
החלטנו לצאת באמצע הפאנל מרוב שהיה משעמם, אבל עידית חששה: "לא נעים..".
"מישהו מכיר אותך?" שאלתי.
"לא.." אמרה עידית.
"אז בואי נצא" אמרתי ויצאנו.
או אז, עידית קיבלה SMS מרק אור! שמסרה לנו ד"ש ואמרה שלא תוכל לבוא לכנס.
בחוץ פגשנו את בעז נכטשטרן, עורך אתר "כיפה" והצגנו את עצמנו בפניו. כשעוד אנשים נהרו החוצה וניגשו אליו, נסוגנו לאחור וטעמנו מהעוגיות העבשות והמיץ הטעים שהוגש ככיבוד קל על השולחן הסמוך.
החלטנו לאתר את שמילקי, היות ולא ידענו באיזה פאנל הוא בחר להשתתף ונכנסנו שוב לאולם שהיינו בו כדי לתצפת. כשלא איתרנו אותו באולם שהיינו בו, נכנסנו לאולם הסמוך, שם התקיים הפאנל השני. אולם רגע אחרי שנכנסנו הפאנל הסתיים וכל המשתתפים קמו ופנו ליציאה. אחרי שמרבית המשתתפים חלפו על פנינו איתרתי את שמילקי ואת "רב צעיר" ושניהם ניגשו אליי בו זמנית. החלפנו רשמים על הפאנלים ("היה משעמם". "כן, גם שלנו").
יצאנו מהאולם וכשעמדנו ליד שולחן הכיבוד קל, אמרתי לשמילקי: "הנה NOGE".
"מי?!" אמר שמילקי.
"NOGE. מהבלוג".
"אז?" אמר שמילקי ואפילו לא הביט לאחור לראות במי מדובר.
"לא מעניין אותך לפגוש קוראים שלך?" שאלתי אותו.
"לא כמו שזה מעניין אותך..." אמר שמילקי.
חלפתי על פני NOGE כמה פעמים וחיפשתי את עידית כדי שתברר האם היא באמת NOGE, אבל עד שעידית הגיעה למקום שבו NOGE נראתה לאחרונה, NOGE הספיקה להעלם ויותר לא ראינו אותה.
הפאנל הבא שבחרנו להשתתף בו היה על אנונימיות ברשת.
מנחה הפאנל היה ראש החוג לתקשורת במכללת ליפשיץ, ד"ר צוריאל ראשי. שעשע אותי במיוחד שבאחד השקפים הראשונים שהראה במצגת שלו בזמן שדיבר על טוקבקיסטים היו שלושה פילוסופים ששם הראשון היה טוקוויל (וזה הזכיר לי טוקבק), השני היה קאנט (לא משעשע)  והשלישי היה מיל (שזה הזכיר לי מייל).
אחריו עלה הרב בורשטיין שציין לטובה את האנונימיות בכך שאפשר לשאול כל שאלה מבלי להתבייש שיזהו אותך ופתאום הדת נגישה לכולם וגם מישהו שאולי לא היה מוכר את החמץ שלו, למשל, פתאום יכול לעשות את זה בלחיצת כפתור אחת והוא יעשה את זה כי זה קל ונגיש.
עוד דיברו בפאנל עורך YNET יהדות, אלעד טנא ויהונתן קלינגר, שהוא עו"ד בלוגר (ולא חובש כיפה).
חברי הפאנל נשאלו מה הקו האדום שלהם. עורך YNET יהדות אמר שהההנחיה לעורכי הטוקבקים היא שאם משהו מפריע להם- שימחקו. הוא אמר שיכול להיות שלפעמים משהו מתפספס בגלל זה, אבל נראה לו שבסך הכל זו שיטה טובה כי יש מסת קוראים אדירה ב-YNET וקשה להשתלט על הכל. שמילקי ואני התבדחנו שב-YNET אין קווים אדומים בכלל... הבלוגר העו"ד אמר שמבחינתו קו אדום יהי אם מישהו יפרסם תמונה פדופילית או משהו בסגנון, אחרת הוא לא ימחק אף תגובה.
הרב סיפר על שאלה שמישהי שאלה בשו"ת (שאלות ששואלים רבנים באתרים כדוגמת "כיפה" והרבנים עונים עליהם בכתב והתגשובות מתפרסמות בפורום). הנערה כתבה שאחיה האוטיסט שכב עליה והיא לא ידעה מה הסטטוס שלה. עידית ממש הזדעזעה לשמוע את הסיפור ואמרה שהנערה מסכנה.
הרב תיאר את הדיונים של הרבנים שדנו בשאלה ולבסוף הם החליטו להתקשר אליה כדי להבין מה בדיוק קרה שם (לא ברור לי איך הם ידעו מה המספר טלפון שלה, אבל אולי הם קיבלו אותו מהפרטים האישיים שהיא מסרה בכניסה למערכת). לאחר שיחה קצרה עם הנערה, הסבר להם שהיא החזיקה את אחיה מעליה, אולם שניהם היו לבושים, כך שכל ההשערות וההנחות לגביה לא היו תקפים...
הרב הביא את זה כדוגמה להראות שמצד אחד טוב שבמקרה הזה היה להם את המספר והם הצליחו לברר איתה את הפרטים לפני שפסקו משהו שהיה מטיל עליה כתם (לשווא) לכל החיים, ומצד שני הוא הראה כמה חשוב להבין מה בדיוק השואל שואל לפני שעונים לו.
אחרי הפאנל הזה, הרגשנו שמיצינו את הכנס. מחוץ לאולם, עידית הציגה ביני לבין ;פנסאית וכך הוספתי עוד בלוגרית לרשימת הבלוגרים המכובדים שפגשתי :)
על הדוכן מחוץ לאולם המתינו ה"מתנות" למשתתפי הכנס: ספל למזכרת.
שלפתי את שובר המתנה שקיבלתי בתחילת הכנס, אולם מחלק המתנות סימן לי שאין צורך בכך היות ואין לספלים האלה יותר מדי דרישה...
שמעתי את מחלק הספלים מציע למישהי לקחת שני ספלים ורציתי גם, אז עידית השיגה לי ספל נוסף בקסמיה האישיים :).
הסעתי את שמילקי ועידית לתחנה המרכזית ומשם המשכתי לסופר הקרוב כדי לערוך קניות ואילו שמילקי ועידית המשיכו באוטובוס אל עבר המחר.
בסיכומו של דבר, הכנס היה מעניין לפרקים ומשעמם לפרקים. לא הרגשתי שיצאתי משם עם תובנות מיוחדות אודות משהו שלא ידעתי קודם לכן והחלק על הבלוגרים (שלשמו באתי) היה מרוחק מדי מהמציאות (למרות ששמו צילום מסך של הבלוג שלי במצגת). שלי פיקאר שדיברה על הבלוגרים הדתיים, סיכמה את דבריה בכך שהבלוגרים הדתיים צריכים לצאת מהקופסה ובמקום לדבר רק על הדת, מה שצריך לאפיין את הבלוגרים הדתיים הוא שהם מנהלים חיים רגילים לגמרי ובמקרה הם גם דתיים ואורח חייהם משתקף בבלוג עקב כך, אך אינו המרכז של הבלוג. כלומר, שהדת היא לא הדבר המרכזי בבלוג.
אני חושב שאם היא באמת הייתה מכירה את הבלוגרים כאן, היא הייתה יודעת שרוב רובם באמת מנהלים כך את הבלוג שלהם. הם דתיים שכותבים בלוג ולא כאלה שכותבים בלוג על דת, שזה שונה (אם כי, יש גם כאלו). ואולי היא פשוט חששה לקרוא כמות כה עצומה של בלוגים דתיים, כי מישהו הטעה אותה לחשוב שבטבעת "בלוגרים דתיים" יש למעלה מאלפיים בלוגים דתיים (זה לפחות המספר שהיא נקבה בו מעל הבימה). אינני יודע איך היא הגיעה למספר הזה. בטבעת "בלוגרים דתיים" יש רק 393 בלוגרים.
דבר נוסף שיהא טענה, היה שהבלוגר הדתי מעדיף שיתנו לו צ'פחה בבית הכנסת מאשר שישאירו לו תגובה בבלוג. אני יכול לדבר רק בשם עצמי, אבל אני תמיד אוהב לקבל תגובות בבלוג על דברים שכתבתי ולרוב איני חולק עם החברה' בבית הכנסת.
בלוגרים אחרים שהיו בכנס כיסו אותו גם כן!
הכנס בעיניים של עידית
הכנס בעיניים של שמילקי
הכנס בעיניים של רב צעיר
הכנס בעיניים של NOGE
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
